היות העבודה החדשה שלי מאד קרובה לבית, ומועדון הקרוספיט פחות, ולאור העובדה שבחודשיים האחרונים הצלחתי להגיע לאימון אחד בשבוע במקרה הטוב, החלטתי בצער רב להפסיק את המנוי.
זה לא סוף הסיפור עם Crossfit TLV - המועדון האהוב שלי, אבל לבינתיים עד שאבין מי נגד מי בעבודה החדשה חבל שאני סתם משלם ולא הולך.
בכל זאת אני צריך להזיז את עצמי, וכבר זמן מה חשבתי לחזור לרוץ, אז בדקתי עם מני (המאמן המיתולוגי) אפשרות להצטרף לקבוצת הריצה שלו בפארק ברביעי בבוקר.
רק שתהיו בעניינים, ב 3 השנים האחרונות, מאז פציעת הדורבן-נולד שלי, לא רצתי באופן מסודר ורצתי אולי 15 פעם בכלל.
גם להתאמן בבוקר הפסקתי מאז שברתי את היד באימון בוקר לפני שנה וחצי.
באופן כללי בשנה האחרונה הגעתי למסקנה שאימוני כוח על הבוקר זה לא רעיון טוב. שמתי לב שאני פשוט מסוגל להרים הרבה פחות בבוקר. הגוף עוד לא התעורר והסיכוי לפציעה גדל.
דווקא לגבי הריצה הסיפור הפוך, ובמיוחד בקיץ הישראלי, ככל שיותר מוקדם יותר טוב.
וכך גם חשב מני שהקדים את האימון בחודשי הקיץ ל 5:30 לפנות בוקר!!! וואט דה פאק?!
חייבים לנסות, חשבתי לעצמי וניגשתי להטעין את שעון הגארמין שלי שלא היה בשימוש כמה חודשים טובים
איך יודעים שהגארמין לא היה בשמוש הרבה זמן? מהרגע שלחצתי על כפתור ההדלקה עד שהשעון הואיל להתעורר עברו לא פחות מ 7 דקות!
להפתעתי (הלא רבה) לא היינו המשוגעים היחידים בפארק באור ראשון ואת הפארק פקדו עוד 2 קבוצות ריצה.
לאחר חימום עברנו לתרגילי טכניקה וכוח על הדשא (עם זה לא היתה לי בעיה). בשעה 6:00 ניגשנו לחלק המרכזי של האימון, ואני (נוטף זיעה) העפתי מבט במד הטמפרטורה שהציג 26 מעלות, וחבל שלא הציג אחוזי לחות כי היו איזה 200..
החלק המרכזי של האימון כלל 6 סטים של 1 ק"מ עם דקה וחצי מנוחה. אני בתור תושב חוזר קיבלתי הנחה ל 3 סטים בקצב הזדחלות, וגם במהלך הריצה המאד איטית שרצתי הרגשתי השרירים ברגל שמאל נוקשים ומשוועים למתיחות ותרגילי גמישות...
בכלל אני חושב שהמסגרת שתתאים לי תהיה שילוב בין אימוני קרוספיט ומוביליטי לריצה. נראה איך זה יסתדר...
לפני הצהרים היתה לי שיחת וידאו עם המנהל החדש שלי (שממוקם באיטליה) שהזכירה לי שחלאס עם הקיטנה וצריך גם להתכונן לעבודה החדשה. אז כהכנה לשיחה ביליתי את הבוקר במאבקים טכנולוגים ונסיונות התקנה כושלים במחשב, ויצאתי מהשיחה עם עוד סדרת משימות לימוד להמשך השבוע.
בעקבות פוסט שראיתי בפייסבוק החלטתי לנסות לראשונה להכין בצהרים את החבילאפה (חביתה בצורת לאפה) ולמלא אותה בבולונז. סה"כ שתי ביצים, קצת שמנת מתוקה ומלח.
היה נחמד אבל נראה לי שצריך לשחק עוד קצת עם המרכיבים והתבלון...
אחרי בוקר העבודה והשיחה עם המנהל הרגשתי שעבדתי מספיק ליום אחד והרווחתי זמן טמטום מול הטלויזיה. ראיתי פרק אחד של "האנטומיה של גרי" (מסתבר שהחרא הזה עוד משודר. הפסקתי לפני 3 עונות וכלום לא השתנה...), פרק של "צומת מילר" והספקתי להגניב עוד 3 פרקים של העונה החדשה של Suits לפני שיצאתי לאסוף את הילדים.
נעמה לקחה את איתי לבריכה ואני לקחתי את רועי להסתפר. באופן מעורר התגאות הוא ניהל דיאלוג מאד פורה כולל הנחיות עם הספר, ואפשר לי לצפות בשקט בשידור חוזר של רמזור שהוקרן במספרה...
אח"כ לקחתי אותו לאכול גלידה, זיתים ופלאפל (בסדר הזה...)
לפני השינה גיליתי את תוצאות התחביב החדש של הילדים שלי בחדר השינה שלהם: בניית מלכודות על ידי קשירת מלא סרטים וחבלים אחד לשני ולכל דבר שהוא כולל אופניים, מעקים, ארונות, דלתות וכו'.
אני לא יודע מה בדיוק הם מנסים ללכוד אבל מתחיל להיות בלתי אפשרי לעבור בבית...
זה לא סוף הסיפור עם Crossfit TLV - המועדון האהוב שלי, אבל לבינתיים עד שאבין מי נגד מי בעבודה החדשה חבל שאני סתם משלם ולא הולך.
בכל זאת אני צריך להזיז את עצמי, וכבר זמן מה חשבתי לחזור לרוץ, אז בדקתי עם מני (המאמן המיתולוגי) אפשרות להצטרף לקבוצת הריצה שלו בפארק ברביעי בבוקר.
רק שתהיו בעניינים, ב 3 השנים האחרונות, מאז פציעת הדורבן-נולד שלי, לא רצתי באופן מסודר ורצתי אולי 15 פעם בכלל.
גם להתאמן בבוקר הפסקתי מאז שברתי את היד באימון בוקר לפני שנה וחצי.
באופן כללי בשנה האחרונה הגעתי למסקנה שאימוני כוח על הבוקר זה לא רעיון טוב. שמתי לב שאני פשוט מסוגל להרים הרבה פחות בבוקר. הגוף עוד לא התעורר והסיכוי לפציעה גדל.
דווקא לגבי הריצה הסיפור הפוך, ובמיוחד בקיץ הישראלי, ככל שיותר מוקדם יותר טוב.
וכך גם חשב מני שהקדים את האימון בחודשי הקיץ ל 5:30 לפנות בוקר!!! וואט דה פאק?!
חייבים לנסות, חשבתי לעצמי וניגשתי להטעין את שעון הגארמין שלי שלא היה בשימוש כמה חודשים טובים
איך יודעים שהגארמין לא היה בשמוש הרבה זמן? מהרגע שלחצתי על כפתור ההדלקה עד שהשעון הואיל להתעורר עברו לא פחות מ 7 דקות!
להפתעתי (הלא רבה) לא היינו המשוגעים היחידים בפארק באור ראשון ואת הפארק פקדו עוד 2 קבוצות ריצה.
לאחר חימום עברנו לתרגילי טכניקה וכוח על הדשא (עם זה לא היתה לי בעיה). בשעה 6:00 ניגשנו לחלק המרכזי של האימון, ואני (נוטף זיעה) העפתי מבט במד הטמפרטורה שהציג 26 מעלות, וחבל שלא הציג אחוזי לחות כי היו איזה 200..
החלק המרכזי של האימון כלל 6 סטים של 1 ק"מ עם דקה וחצי מנוחה. אני בתור תושב חוזר קיבלתי הנחה ל 3 סטים בקצב הזדחלות, וגם במהלך הריצה המאד איטית שרצתי הרגשתי השרירים ברגל שמאל נוקשים ומשוועים למתיחות ותרגילי גמישות...
בכלל אני חושב שהמסגרת שתתאים לי תהיה שילוב בין אימוני קרוספיט ומוביליטי לריצה. נראה איך זה יסתדר...
לפני הצהרים היתה לי שיחת וידאו עם המנהל החדש שלי (שממוקם באיטליה) שהזכירה לי שחלאס עם הקיטנה וצריך גם להתכונן לעבודה החדשה. אז כהכנה לשיחה ביליתי את הבוקר במאבקים טכנולוגים ונסיונות התקנה כושלים במחשב, ויצאתי מהשיחה עם עוד סדרת משימות לימוד להמשך השבוע.
בעקבות פוסט שראיתי בפייסבוק החלטתי לנסות לראשונה להכין בצהרים את החבילאפה (חביתה בצורת לאפה) ולמלא אותה בבולונז. סה"כ שתי ביצים, קצת שמנת מתוקה ומלח.
היה נחמד אבל נראה לי שצריך לשחק עוד קצת עם המרכיבים והתבלון...
אחרי בוקר העבודה והשיחה עם המנהל הרגשתי שעבדתי מספיק ליום אחד והרווחתי זמן טמטום מול הטלויזיה. ראיתי פרק אחד של "האנטומיה של גרי" (מסתבר שהחרא הזה עוד משודר. הפסקתי לפני 3 עונות וכלום לא השתנה...), פרק של "צומת מילר" והספקתי להגניב עוד 3 פרקים של העונה החדשה של Suits לפני שיצאתי לאסוף את הילדים.
נעמה לקחה את איתי לבריכה ואני לקחתי את רועי להסתפר. באופן מעורר התגאות הוא ניהל דיאלוג מאד פורה כולל הנחיות עם הספר, ואפשר לי לצפות בשקט בשידור חוזר של רמזור שהוקרן במספרה...
אח"כ לקחתי אותו לאכול גלידה, זיתים ופלאפל (בסדר הזה...)
לפני השינה גיליתי את תוצאות התחביב החדש של הילדים שלי בחדר השינה שלהם: בניית מלכודות על ידי קשירת מלא סרטים וחבלים אחד לשני ולכל דבר שהוא כולל אופניים, מעקים, ארונות, דלתות וכו'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה