דוגמיות מהכיריים

זה לא בלוג על בישול.

מצד שני, אין לי כל כך הרבה מה לכתוב על אימונים בעת האחרונה.

לא מזמן קראתי מאמר של מישהו שהפך לטבעוני. הוא כתב משהו שאני מאד מתחבר אליו. הוא כתב שהוא היה בטוח שברגע שיהפוך לטבעוני ולא יוכל לאכול עוד דברים שהיה רגיל, אז אפשרויות התזונה שלו יהיו מאד מצומצמות ולא מגוונות, ולמעשה קרה בדיוק ההפך, כי הוא כל הזמן מחפש איך לגוון.

זה בדיוק איך שאני מרגיש.

בעבר, כשהייתי ניגש לארוחה הייתי הולך על הדבר הכי קל, שמצריך כמה שפחות עבודה, ולרוב זה היה איזה לחם עם משהו. ההגבלות התזונתיות שכפיתי על עצמי בחודשיים וחצי האחרונים גורמות לי כל הזמן לחפש דברים חדשים ומעניינים, ויצא שלמעשה אני אוכל את האוכל הכי מגוון ומעניין שאכלתי אי פעם. מה שיותר מעניין זה שאני זה שהכין אותו...

אז הנה כמה דברים שעברו במטבח שלי בשבועות האחרונים.

אטריות KELP בולונז

בעבודה הקודמת שלי היינו מביאים הרבה פעמים אוכל מהבית. העובדה שכמעט כל יום אני מביא ספגטי בולונז הפכה לבדיחה. תכלס, זה הדבר היחיד שידעתי איך להכין.

מאז שאני נמנע מחיטה, לא אכלתי פסטה, ולכן גם לא היה טעם להכין בולונז.

בכמה בלוגים דלי פחמימות גיליתי את אטריות הקלפ. זו אטריה שעשויה מאצה, אין בה כמעט פחמימות (באריזה של 340 גרם יש 3 גרם פחמימות ו 18 קלוריות). הזמנתי במשלוח מ iHerb וניסיתי.

לא משנה כמה בישלתי אותה עדיין היה לה מרקם קצת "אל-דנטה", אבל כמה דקות בתוך הבולונז היא השתלבה מצוין והתרככה.

כבדי עוף ביין על מצע פירה בטטה

פה השתמשתי במתכון של חיים כהן (לפחות ככה האתר אומר) לכבדים, ופירה זה באמת לא מדע טילים.

עוף מוקפץ בחלב קוקוס וקארי ירוק

אני מת על חלב קוקוס, ובכלל מחפש הזדמנויות לעבוד עם שמן קוקוס. בסניף "לגעת באוכל" המקומי גיליתי במקרה משחת קארי ירוק. הקפצתי עם ירקות כמה דקות. אחלה מנה חורפית. האורז לעומת זאת, נשרף לי, אז יצא שנשארתי לגמרי נטול פחמימות. לא היה חסר לי.

קציצות בקר בחלב קוקוס וקארי ירוק לצד אורז אדום

את הקרדיט למנה הזו צריך לתת לנעמה שמצאה לי בספר שני מתכונים. אחד לקציצות בקר ללא קמח, והשני לתבשיל חלב קוקוס וקארי צמחוני, ושילבה אותם. רוב הביצוע שלה. אני הייתי האסיסטנט. אני גם הכנתי את האורז (וזה חתיכת דבר - 40 דקות בישול), והפעם לא שרפתי אותו! (הכל תלוי בסיר).

עוד מנה חורפית מעולה!

שואלים אותי על קרוספיט

חברים שואלים אותי הרבה לאחרונה: "מה, אז אתה לא רץ? רוכב? שוחה? זה לא חסר לך?"
בשביל לענות על זה צריך להבין את התהליך שעברתי בשנים האחרונות.
לפני 6.5 שנים גיליתי את הריצה. תחושת המסוגלות, וההתלהבות הובילו אותי למרתון לאחר 9 חודשים. את המרתון סיימתי עם פציעה, וחיפשתי ספורט קצת יותר מאוזן. כזה שמפזר את העומסים על השרירים בצורה מאוזנת יותר.
כך גיליתי את הטריאתלון. מעומס בעיקר על השרשרת האחורית של שרירי הרגליים, נוספו הארבע ראשי ברכיבה, ומעט שרירי ליבה ופלג גוף עליון בשחיה (אני אומר מעט כי הקדשתי הרבה פחות זמן לשחיה מלענפים האחרים).
אחרי כמה שנים בטריאתלונים קצרים, גם כן התחלתי לחפש את המרחקים הארוכים.
כמו בריצה, היה לי ברור שזה לא הדבר הכי בריא.
אני מאמין שלרוץ כמה קילומטרים 3-4 פעמים בשבוע זה בריא.
לעומת זאת, אין לי ספק שאימונים למרתון או לאיש ברזל, המייצרים עומס קבוע ורפטטיבי על אותה קבוצת שרירים הוא מתכון בטוח לפציעות.
כל טריאתלט, רוכב, שחיין או רץ חייב כחלק משגרת האימונים שלו בעבודת תחזוקה שוטפת של כוח. מי שרוצה לשפר את ביצועיו ולהגדיל את העומס על השרירים חייב לחזק אותם בדרכים אחרות. אם ניקח את הריצה לדוגמא - אי אפשר רק לרוץ. מי שרוצה להתקדם חייב לחזק את השרירים שלו בדרכים אחרות, כדי להתמודד יותר טוב עם המאמץ ולהמנע מפציעות. וככל שמגדילים את נפח האימונים, חייבים לתת יותר מקום לחיזוקים.
תמיד שנאתי את חדר הכושר. הייתי משתעמם ולא נהנה מהעבודה בו. ותמיד כספורטאי סיבולת הייתי בקונפליקט בין הדברים שאני אוהב לעשות (לרוץ, לרכב, לשחות), לבין הדברים שאני יודע שאני צריך לעשות (חיזוקים, עבודת כוח).
נכנסתי לספורט הסיבולת בשביל בריאות, אבל זה לא מה שגרם לי לקום בבוקר לאימונים. הייתי מחפש את המירוץ או התחרות שיובילו אותי להתאמן, ואיפה שהוא בדרך הם הפכו להיות המטרה, והבריאות כבר לא היתה בפוקוס, וגם לא היתה התוצאה...
ב 6 השנים אחרונות עשיתי 3 מרתונים, 5 חצאי מרתון, עשרות מרוצים, למעלה מ 10 טריאתלונים, חצי איש ברזל וכמעט איש ברזל מלא אחד, אבל לא הצלחתי לבצע עליית מתח אחת. לא הצלחתי לעשות עמידת ידיים. טווחי תנועה מאד מוגבלים הקשו עלי להתכופף להרים משהו מהרצפה. אחרי חצי שעה שהייתי מחזיק תינוק בוכה על הידיים התחילו לי כאבי גב. בכל שנה הייתי סובל ממספר פציעות שהשביתו אותי מאימונים. האחרונה, כתוצאה מהמרתון האחרון, מלווה אותי כבר כמעט 9 חודשים. יכול להיות שמשהו התפספס בדרך?

נכנסתי לקרוספיט בשביל לחפש מענה לחלק שלא אהבתי באימונים - החיזוק. חיפשתי משהו קצת יותר מעניין מחדר הכושר. אם המעבר מריצה לטריאתלון נועד לפזר את העומס מקבוצת שרירים אחת ל 3, הרי שבקרוספיט לקחתי את זה צעד אחד קדימה. בקרוספיט עובדים על כל מרכיבי הכושר הגופני: כוח, כוח מתפרץ, סבולת לב-ריאה, סבולת שריר, גמישות, זריזות, מהירות, קואורדינציה, שיווי משקל ודיוק.  כל אימון שונה מקודמהו, האימונים מגוונים, כמעט כל התרגילים עובדים על מספר קבוצות שרירים ביחד. לראשונה מזה תקופה ארוכה יש מתאם בין מה שאני אוהב לעשות ומה שאני מאמין שאני צריך לעשות. אני מקבל את כל החבילה באימון אחד, ולא צריך להוסיף שום דבר. אם בריצה בשביל להשתפר לא מספיק רק לרוץ, כי צריך גם לחזק את השרירים, הרי שבקרוספיט בשביל להשתפר - פשוט צריך לעשות עוד קרוספיט :)

נחזור לשאלה המקורית.
לפעמים תוקף אותי איזה דחף לצאת לרוץ. אני שם נעליים. יוצא לריצה, בדרך מרביץ כמה עליות מתח, בטן, סקווטים, שכיבות שמיכה - וחוזר הביתה.
אם היה לי המון זמן פנוי - הייתי שמח להוסיף ריצה פעמיים בשבוע, איזו שחיה, או רכיבת אופניים פעם ב-. אבל בלוח הזמנים הנוכחי שלי, עם סדר העדיפויות שלי, ב 2-3 שעות שיש לי להתאמן בשבוע במקרה הטוב, בקרוספיט אני מקבל את הערך הגבוה ביותר בתמורה לזמן שלי. ד