יום ראשון, 19 במאי 2013

פאשיזם

הייתי כל כך גאה בעצמי על כך שההתאוששות מהמרתון היתה המהירה ביותר שהיתה לי עד כה.
יום אחרי התחרות כבר לא הורגשו בכלל כאבי שרירים. עוד מקור לגאווה היה תהליך אימונים נטול פציעות, פרט לאיזו מתיחה קלה בדרך. כך לפחות חשבתי.
בלי ששמתי לב, התגנבה לה אט אט פציעה חדשה. היו סימנים מקדימים, אבל לא ראיתי אותם.
בוקר אחרי המרתון היה לי קצת קשה לדרוך על עקב שמאל.
אחרי כמה ימים, עברו כל שאר כאבי המרתון אבל הכאבים בעקב נשארו.
ניסיתי לרוץ קל 5 ק"מ וזה לא עשה לי טוב, ולכן פניתי לחנן, שהעלה חשד לדורבן.
דורבן?!?!?! כזה עוד לא היה לי.
עד עכשיו שמעתי על זה רק מסיפורים, כאחת הפציעות המעיקות והלא נעימות שיש לרצים, אבל לא ידעתי ממש על מה מדובר.
סה"כ אין לי מטרות חדשות בריצה, וגם ככה תכננתי להוריד עומס, אז הנחתי שמנוחה תקל עלי.
אחרי עוד כמה שבועות ללא ריצה, וללא הקלה בסימפטומים (הכאב נדד לכל מיני מקומות בקשת כף הרגל ובחזרה לעקב), ואחרי שיחה עם מישהו בעבודה שסיפר שהוא סובל מהסימפטומים כבר שנה וחצי, הבנתי שכדאי שאתחיל להתיחס לענין ברצינות. וכך התחיל עידן החפירות באינטרנט.

התחלתי לחפש חומר באינטרנט ממאמרים רפואיים ועד בלוגים של רצים מהארץ ומהעולם שהתמודדו עם הפציעה.
כמובן שהיו גישות ממש מנוגדות לגבי הטיפול בבעיה.
גיליתי גם שיש 2 תופעות שונות שבהכללה ובטעות מייחסים להן את השם "דורבן".
1. heel spur - דורבן. בליטה בצורת קוץ היוצאת מהעקב - עשויה לגרום לגירוי ברקמת כף הרגל ולכאב.
2. plantar fasciitis - הפאשיה הפלנטרית היא הרקמה בכף הרגל שמחברת בין העקב לכרית כף הרגל. פלנטר פשיאטיס הוא שם לדלקת כרונית ברקמה הזו המתבטאת בכאבים בעקב ובחיבור בין העקב לקשת כף הרגל.

מהחומרים הרבים שקראתי הבנתי שקיום דורבן יכול לגרום או לא לגרום לכאבים בעקב, אך ע"פ הסימפטומים פלנטר פשיאטיס נשמע הרבה יותר סביר. מאוחר יותר האבחנה העצמית שלי גם אושרה ע"י אורתופד מומחה כף רגל.
כאמור הפציעה הזו היא טורדנית, אבל לא כואבת במיוחד.
בעיקר אני מרגיש כאב בעקב אם אני הולך יחף, ובעיקר בצעדים הראשונים בבוקר - פרט לכך, זה די לא מורגש.

יש כמה דברים מאד חריגים בפציעה הזו ביחס לפציעות אחרות שחוויתי בעבר:
1. משך החלמה מאד ארוך - עד שנה וחצי ויותר!
2. מנוחה מריצה לא עוזרת. בפעמים היחידות שרצתי הרגשתי החמרה אבל גם להיות במנוחה מוחלטת לא משפר את המצב. כרגע מינון של פעילות מתונה במהלך היום גורם להרגשה הכי טובה. ככל שהרגל נעה יותר (לא תחת עומס) אני מרגיש יותר טוב.
3. אין נתיב ריפוי יחיד וברור. זה הדבר הכי קשה בפציעה הזאת. לא ברור מה בדיוק עוזר וזה הכל ניסוי וטעיה.
המידע הקיים באינטרנט לעיתים מעלה סתירות בין ההמלצות הרפואיות להמלצות של רצים לדברים שעזרו להם.

אכן זו פציעה טורדנית, שלא ביקשתי, והיא כמובן לא אטרקציה. בצד החיובי, היא הגיעה בזמן יחסית נוח, וברור לי שאצא ממנה הרבה יותר משכיל ומחוזק. מכל פציעה שחוויתי למדתי קצת יותר על הגוף ואיך להמנע ממנה בעתיד. בפציעה הזו דווקא בגלל שאין נתיב ברור לריפוי, הנכונות שלי לחקור ורמת הידע שצברתי הגיעה לשיאים חדשים. רכשתי ספר אנטומיה לרצים שהתחלתי לקרוא בו ולהבין יותר, ידע על מתיחות, תרגילי חיזוק לכף הרגל, טריגר פוינטס (היו תגלית מרעישה שסיפקה הקלה מדהימה, אבל אחרי יומיים המצב פחות או יותר חזר לקדמותו). הזמנתי גם איזה צעצוע לעיסוי כף הרגל מהאינטרנט, שאיזה רץ-מאמן-בלוגר טען שזה הדבר שהוציא אותו מהפציעה (עוד לא הוכיח את עצמו). עברתי ללכת עם זוג נעלים אחד שהוא היחיד שבו אני לא מרגיש כאבים בכלל, ואני מקפיד כל יום על מתיחות 3-4 פעמים ביום.

בקיצור, נראה כי הדרך לריפוי עוד ארוכה - אבל נצא ממנה מחוזקים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה