הבלוג הזה קיים כמעט 4 שנים. בו איתנו עוד מלפני כן.
בו (Boo), למי שלא מכיר, הוא החבר הכי טוב של רועי.
רועי קיבל את בו כשהיה בערך בן 4 חודשים ומאז הוא לא עזב אותו.
לא היה לילה שרועי ישן בלעדיו, וגם הרבה פעמים במהלך היום, ברגעים קשים הוא מיד ניגש "להסניף את בו".
ב 4 השנים האחרונות, עבר על הדובי הזה לא מעט.
מדב קוטב צח כשלג, הוא אט אט הפך לאפור. תפרים שונים החלו להפרם (ותוקנו מקומית), אני חושב שהוא אפילו איבד פעם עין, שנמצאה והודבקה חזרה. באירוע טראומטי אחר, בו נפל מהעגלה בדרך חזרה מהגינה, מה שגרם למטפלת לחזור על צעדיה מאות מטרים עד שמצאה אותו. מאז אותו אירוע, בו לא עוזב את הבית אלא כאשר רועי ישן במקום אחר.
התלאות שבו עבר במהלך חייו הגיעו לשיא ביום רביעי.
בחוסר אחריות משווע, כשיצאנו מהבית בבוקר השארנו את בו לנוח על גוף תאורה של 200 וואט.
כשחמותי נכנסה הביתה עם הילדים אחר הצהרים (בלי לדעת היכן בו מסתתר), היא הדליקה את האור.תוך דקות הוא החל להעלות עשן וריח חריף.
מסתבר שדובונים היום זה לא רק מילוי ופרווה. בתוך הבטן והגפיים מסתתרות כדוריות פלסטיק שנותנות קצת משקל, וגיוון במרקם. הבטן והישבן של בו נשרפו (בדיוק במקום בו היו הכדוריות), שהותכו לכדי גוש פלסטיק שטפטף והרס לנו את הפינה של הספה. אם היו לבו אברי רבייה, הם לא היו שורדים את האירוע.
לא הייתי בבית באותם רגעים לראות את התגובה של רועי, אבל אני בטוח שהיא היתה טראומטית.
סבתא רינה מיד מצאה חוט ומחט וניצלה את הזמן שרועי הלך עם נעמה לבריכה כדי לתפור את בו.
בתנאי השטח שנוצרו, הפתרון הזה היה הטוב ביותר שניתן להשיג, וזה הספיק בשביל שרועי יוכל ללכת לישון רגוע (יחסית) כשבו בזרועותיו.
אבל...
בו איבד חלק ניכר מהפרווה שלו בשריפה, והתפר לאורך הבטן שלו קיצר לו את אחת הרגליים משמעותית. התפר הגס במרכז הבטן של בו גרם לרועי לדרוש לשים לו פלסטר. הוא גם איבד חלק מהמילוי שנשרף ולכן הפך למאד רזה ופחות fluffy, והכי גרוע: גוש הכדוריות השרוף נותר תפור פנימית, ולא התכוונתי לתת לבן שלי לישון עם פלסטיק שרוף ורעיל בתוך האף שלו.
חיכיתי שרועי ירדם, ומיד ניגשתי למשימה.
ראשית חיפשתי בין כל הבובות הלא משומשות שלנו תורם איברים, בעל כדוריות ומילוי במרקם דומה.
אחרי שוידאתי שיש לי את האיברים הדרושים, פתחתי את בו כדי להעריך את הנזקים.
ראשית, היה צריך להסיר את ה"גידול", גוש הפלסטיק השרוף.
לאחר מכן, היה צריך לגזור את קצוות הפרווה השרופים.
תפרתי את שקית הכדוריות לתוך הבטן, הוספתי קצת מילוי - השתלת האיברים בוצעה בהצלחה.
אבל עדיין היתה בעיה. בו היה זקוק לפרווה שתחליף את הפרווה שנשרפה לו.
אין לנו בובות נוספות באותו המרקם, ולהגיע לצבע האפור של בו זה בכלל אתגר. לבסוף התפשרתי על חתיכה ממעיל של דובי אחר.
בעזרתה האדיבה של אשתי בהשחלת החוט לקוף המחט (בכל זאת אני עם גבס...), תפרתי במשך כחצי שעה את הפרווה החסרה של בו.
אז זה לא בדיוק אותו צבע, אבל אני מקווה שהכביסה הבאה תטשטש את הבדלי הגוונים.
בו הועבר להתאוששות, ותוך דקות ספורות החל להתלוצץ עם רופאיו.
בבוקר סיפרתי לרועי על הניתוח של בו. הראתי לו את הדובי שתרם את איבריו, וגם שמרתי אותו לפעם הבאה (שנקווה שלא תהיה).
להפתעתי הוא קיבל את זה ממש טוב.
ידעתי שצפיה חסרת תכלית ב 11 עונות של "האנטומיה של גריי" תשתלם בסוף.
בו (Boo), למי שלא מכיר, הוא החבר הכי טוב של רועי.
רועי קיבל את בו כשהיה בערך בן 4 חודשים ומאז הוא לא עזב אותו.
לא היה לילה שרועי ישן בלעדיו, וגם הרבה פעמים במהלך היום, ברגעים קשים הוא מיד ניגש "להסניף את בו".
ב 4 השנים האחרונות, עבר על הדובי הזה לא מעט.
מדב קוטב צח כשלג, הוא אט אט הפך לאפור. תפרים שונים החלו להפרם (ותוקנו מקומית), אני חושב שהוא אפילו איבד פעם עין, שנמצאה והודבקה חזרה. באירוע טראומטי אחר, בו נפל מהעגלה בדרך חזרה מהגינה, מה שגרם למטפלת לחזור על צעדיה מאות מטרים עד שמצאה אותו. מאז אותו אירוע, בו לא עוזב את הבית אלא כאשר רועי ישן במקום אחר.
התלאות שבו עבר במהלך חייו הגיעו לשיא ביום רביעי.
בחוסר אחריות משווע, כשיצאנו מהבית בבוקר השארנו את בו לנוח על גוף תאורה של 200 וואט.
כשחמותי נכנסה הביתה עם הילדים אחר הצהרים (בלי לדעת היכן בו מסתתר), היא הדליקה את האור.תוך דקות הוא החל להעלות עשן וריח חריף.
מסתבר שדובונים היום זה לא רק מילוי ופרווה. בתוך הבטן והגפיים מסתתרות כדוריות פלסטיק שנותנות קצת משקל, וגיוון במרקם. הבטן והישבן של בו נשרפו (בדיוק במקום בו היו הכדוריות), שהותכו לכדי גוש פלסטיק שטפטף והרס לנו את הפינה של הספה. אם היו לבו אברי רבייה, הם לא היו שורדים את האירוע.
לא הייתי בבית באותם רגעים לראות את התגובה של רועי, אבל אני בטוח שהיא היתה טראומטית.
סבתא רינה מיד מצאה חוט ומחט וניצלה את הזמן שרועי הלך עם נעמה לבריכה כדי לתפור את בו.
בתנאי השטח שנוצרו, הפתרון הזה היה הטוב ביותר שניתן להשיג, וזה הספיק בשביל שרועי יוכל ללכת לישון רגוע (יחסית) כשבו בזרועותיו.
אבל...
בו איבד חלק ניכר מהפרווה שלו בשריפה, והתפר לאורך הבטן שלו קיצר לו את אחת הרגליים משמעותית. התפר הגס במרכז הבטן של בו גרם לרועי לדרוש לשים לו פלסטר. הוא גם איבד חלק מהמילוי שנשרף ולכן הפך למאד רזה ופחות fluffy, והכי גרוע: גוש הכדוריות השרוף נותר תפור פנימית, ולא התכוונתי לתת לבן שלי לישון עם פלסטיק שרוף ורעיל בתוך האף שלו.
חיכיתי שרועי ירדם, ומיד ניגשתי למשימה.
ראשית חיפשתי בין כל הבובות הלא משומשות שלנו תורם איברים, בעל כדוריות ומילוי במרקם דומה.
אחרי שוידאתי שיש לי את האיברים הדרושים, פתחתי את בו כדי להעריך את הנזקים.
ראשית, היה צריך להסיר את ה"גידול", גוש הפלסטיק השרוף.
לאחר מכן, היה צריך לגזור את קצוות הפרווה השרופים.
תפרתי את שקית הכדוריות לתוך הבטן, הוספתי קצת מילוי - השתלת האיברים בוצעה בהצלחה.
אבל עדיין היתה בעיה. בו היה זקוק לפרווה שתחליף את הפרווה שנשרפה לו.
אין לנו בובות נוספות באותו המרקם, ולהגיע לצבע האפור של בו זה בכלל אתגר. לבסוף התפשרתי על חתיכה ממעיל של דובי אחר.
בעזרתה האדיבה של אשתי בהשחלת החוט לקוף המחט (בכל זאת אני עם גבס...), תפרתי במשך כחצי שעה את הפרווה החסרה של בו.
אז זה לא בדיוק אותו צבע, אבל אני מקווה שהכביסה הבאה תטשטש את הבדלי הגוונים.
בו הועבר להתאוששות, ותוך דקות ספורות החל להתלוצץ עם רופאיו.
בבוקר סיפרתי לרועי על הניתוח של בו. הראתי לו את הדובי שתרם את איבריו, וגם שמרתי אותו לפעם הבאה (שנקווה שלא תהיה).
להפתעתי הוא קיבל את זה ממש טוב.
ידעתי שצפיה חסרת תכלית ב 11 עונות של "האנטומיה של גריי" תשתלם בסוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה