טכניקה

כמו שאפשר לראות במערכת הבחירות הנוכחית, כל אדיוט יכול לרוץ.
אבל לרוץ יעיל, מהר ובלי להפצע - זו כבר אומנות.
לא נראה לי שנולדנו לרוץ.
אולי כן, אבל אלפי שנות אבולוציה, לימדו אותנו שאפשר להסתדר טוב מאד בלי זה.
רוב הסיכויים שמי שיתחיל ככה סתם לרוץ - הטכניקה האינטואיטיבית שלו תהיה לקויה, כזו שחושפת את הגוף שלו ליותר זעזועים, שמה אותו בסכנה גדולה מאד לפציעות, הופכת אותו לאיטי הרבה יותר, וגורמת לו להוציא הרבה יותר מדי אנרגיה מיותרת.
כמו בכל ענף, גם בריצה לטכניקה יש משקל משמעותי, ואחרי שהחלטתי להתמקד רק בריצה, מן הראוי להשקיע בטכניקה.
מני מאד בעניין של הטכניקה. ואחרי הפיאסקו של הריצה שלי בטריאתלון חיפה, זה היה הפוקוס בחודשיים האחרונים. כל שבוע אימוני טכניקה קבוצתיים, וגם בריצות העצמאיות שלי רצתי עם מטרונום בשביל להקפיד על מספר צעדים גבוה. התוצאות לא אחרו להגיע, ומהר מאד חל שיפור נראה לעין בטכניקה שלי. הכושר גם כן עלה בהדרגה, ולמרות שעוד לא התחלנו לעבוד על מהירות, ואני בכושר פחות טוב משנה שעברה, במירוץ אייל הצלחתי לעשות תוצאה טובה מאד והעליה של 2 ק"מ לקראת הסיום עברה בקלילות.

השיא הנוכחי היה בחצי מרתון עמק המעיינות בשישי האחרון.
לפני שנתיים הגעתי לתחרות הזו במטרה לשבור שיא אישי ולרדת את ה 1:40.
זה היה חודשיים אחרי שרועי נולד, אבל מבחינת כושר ריצה הייתי סה"כ בכושר טוב. טעות טקטית גרמה לי לפתוח מהר מדי (הסתכלתי ימינה ושמאלה וכולם היו כהים ממני...), מה שהביא אותי להתפרקות בעליה בק"מ ה 16 ומשם מאבק עד הסיום ב 1:44.
בשנה שעברה התחרות הגיעה בעיצומו של מחנה אימונים, ואחרי טיפוס בוקר של הגלבוע. בהחלט לא תנאים אופטימלים לשיא אישי, אבל בעזרת דרפטינג על אריאל הצלחתי לשפר ל 1:42.
השנה באתי מוכן. ידעתי שהמסלול ערמומי, עם ק"מ ספורים נגד הרוח, והעליה בתוך בית שאן, אבל הודות לתכנון מדוקדק וטכניקה מצוינת, הצלחתי לחצות את קו הסיום בפחות מ 1:39, ואם לא הייתי יודע יותר טוב הייתי יכול להשבע שהעליה של בית שאן היתה פחות תלולה השנה.

וכמו שאמר מני, זה עוד לפני שהתחלנו לעבוד על מהירות.