פוסטריה

אני יודע שאני חייב לכם את הפרקים הבאים בסדרה על הנעלה, אבל בינתיים הייתי 10 ימים באוסטריה, וזה עוד טרי טרי ומחייב פוסט-אוסטריה פוסט, או בקיצור "פוסטריה"

בהתחלה חשבתי לפצל את הפוסט למספר פוסטים בנושאים שונים: חו"ל עם ילדים, פליאו בחו"ל וכו', אבל כבר ראינו שאני לא מצטיין בסדרות... אז נכניס הכל בפוסט אחד ונקווה שתצליחו לעקוב.

ילדים, מחלות, טיסות ויתושים

עד גיל שנתיים איתי היה חולה בממוצע פעם בחודש.
לפני הנסיעה עברו איזה 4 חודשים רצופים בהם הוא לא היה חולה, ואני ידעתי שמרפי מחכה לנו מעבר לפינה ויפיל עלינו את המחלה בחו"ל.
שבוע וחצי לפני הטיסה איתי התעורר בצרחות עם דלקת אזניים, ואחרי ביקור במוקד ולילה לבן לפחות התנחמתי בעובדה שמרפי הקדים, והמחלה תעבור עד הטיסה. (NOT!)
בלילה לפני הטיסה ב 22:30 כבר התכוונתי ללכת לישון (בכל זאת צריך לקום ב 2:45), ואז איתי התעורר עם שיעול סטרידור וחום. והנה עוד ביקור של נעמה במוקד וטיול לילה שלי ברחבי גוש דן לחפש בית מרקחת פתוח, בצירוף עם טיסת בוקר אחרי לילה לבן עם ילד חולה ומקטר, ואז 3 שעות נהיגה ממינכן לאוסטריה. פינוק.

יש לי 2 בנים שאוהבים לרוץ. וכשהרגליים מתחילות לעבוד האוזניים מפסיקות כי הם פשוט לא שומעים ולא עוצרים. לשלוט על 2 ילדים שרצים ברחובות אוסטריה בקצב לא אחיד זה לא פשוט, והפתרון היחיד הוא לזרוק אותם בחיק הטבע שם לפחות לא ידרסו אותם...
גם אני לא ממש מתלהב מטיול במדרחובים של עיירות ציוריות, אך היות והטיול היה משפחתי מורחב נאלצתי "לסבול" גם ימים כאלה. הימים שהכי נהניתי בהם היו ימי טיולי נוף ופארקים בטבע.

גשר תלוי מעל ערוץ לאוטש

מפלי קרימל

מסלול רגליים יחפות בהקסן-וואסר

15 דקות של שקט בחסות טרמפולינה

עוד כמה דקות של שקט בחסות טאבלט ו Walk off the earth

נראה שבאירופה עוד לא הפנימו את העניין של קיץ.
זה שאין מזגנים זה לא נורא, כי אפשר לפתוח חלון, הבעיה האמיתית היא מחסור ברשתות יתושים.
אפילו אני שלא רגיש לעקיצות יתושים נאכלתי קשות בלילה, ואיתי שמאד רגיש פשוט סבל מעקיצות בכל הגוף, מה שהפך אותו למאד עצבני ונודניק כל היום.

אז מה אכלתי?

האוסטרים לא מצטיינים באוכל, בטח לא פליאוליתי. מצד שני אני לא מקפיד כל כך, ואני עושה התאמות, במיוחד בחו"ל.
פליאו או לא, את הבירות המקומיות הייתי חייב לטעום, והיו כל כך הרבה שאני לא מכיר ששתיתי חצי ליטר כל יום, והיו גם ימים שיותר.

התזונה שלי התבססה בעיקר על ביצים וגבינות שמנות.
ארוחת בוקר - 2 ביצים קשות, על סירות פלפל עם גבינת שמנת.
עד הצהרים איזה תפוח.
צהרים - מחפש את המנה היחידה בתפריט שאין בה חזיר או קמח, בדרך כלל היתה מנה אחת של בשר עם תוספת ירקות או ירקות שורש.
ערב - חביתה/עין משודרגת עם ירקות וגבינת גאודה.

פינוקים - גם ביום יום אני לא מקפיד על התזונה במיוחד. לא תתפסו אותי עם לחם ביד, אבל שוקולדים למיניהם הם החולשה שלי. אז כמובן שהצטיידנו בשוקולד מריר 85% לנשנושים אבל הרשתי לעצמי מדי פעם איזו גלידה ופרוסה מעוגת שוקולד. אם האוסטרים היו יודעים לעשות קינוח אחר מהאפל שטרודל המטופש הזה הייתי מתפרע יותר, אבל כמעט ולא ניתן היה למצוא עוגת שוקולד נוזלית ואיכותית לטעמי.

שינה

בשנתיים האחרונות לא קרה יותר מיומיים רצופים שישנתי בהם יותר מ 7 שעות בלילה ולרוב פחות מ 6.
עייפות מצטברת של נהיגה, נשיאת ילדים, ושהיה בשמש, בצירוף עם חוסר באטרקציות אחרי שהילדים הולכים לישון, והשכמה מאוחרת שלהם נתנו לי 8 שעות שינה כמעט בכל לילה!

שנ"צ על הדרך

כמה מסקנות לטיולים הבאים

שעות טיסה

יש בנו התמכרות מובנית ליעילות שגורמת לנו להעדיף טיסות שנוחתות בבוקר ומאפשרות לכאורה יום טיולים שלם, ולחזור בטיסת לילה שנוחתת באמצע הלילה מאפשרת למקסם את היום האחרון. הטענה היא גם שהילדים גם ככה ישנים בטיסות לילה. אז בפועל זה נראה אחרת לגמרי. הילדים לא ישנים טוב כל כך בטיסה, במיוחד בטיסת לילה של 3.5 שעות שהצוות מחליט כל חצי שעה להדליק אורות ולעבור עם עגלת דיוטי פרי או שקר כלשהו אחר. בנוסף, אנחנו די זומבים בגלל חוסר שעות שינה ולא באמת מנצלים את הימים ש"הרווחנו". ביום הראשון היינו כל כך מותשים מהלילה הלבן שרק רצינו להגיע למקום בו ישנו, וביום האחרון רצינו להיות יחסית קרובים לשדה התעופה מה שהגביל מאד את אפשרויות הטיול שלנו. מסקנה - לטוס הלוך בצהרים. "להפסיד" את היום הראשון אבל לישון כמו בני אדם, ולקום בבוקר רעננים ליום טיול. לחזור בבוקר / צהרים, ולא להגיע הביתה ב 6 בבוקר אחרי לילה ללא שינה, ליום עבודה שבו עוד צריך לטפל במשבר דוד שמש ביתי...

מיקום

בטיול הזה היינו פחות מעורבים בבחירת מיקום הלינה, ונכנסנו לעניינים רק אחרי שכבר נסגר מקום. למסלול כוכב יש יתרון גדול בהמנעות מפריקה ואריזה, והצורך של הילדים להתרגל למרחב חדש, אך הוא עלול גם לגרום לנסיעות ארוכות כל יום. בטיול הזה הגענו לנסיעות של שעה וחצי שהיו בחלקן קשות לילדים. הבית שלנו היה בערך 20 דקות מהכביש הראשי - זמן שהתווסף לנסיעה היומית לכל כיוון. להבא רצוי לבחור מקום שממש יושב על נתיב תנועה מרכזי, ולבחור יעדי טיול לא מרוחקים במיוחד.

טאבלט

לא נעים לגדל דור של זומבים שמכורים למלבן האלקטרוני הזה, אבל יש רגעים שהשקט שהמכשיר הזה קונה פשוט שווה זהב. אנחנו הגדלנו ודאגנו לטאבלט לכל ילד בכדי למנוע מריבות, אך פספסתי קצת בהתאמת התכנים, ושוב נוצר מצב שבדיוק את הסרטון שהיה רק באחד הטאבלטים שניהם רצו לראות...

טבע

הילדים שלי ואני פורחים בטבע, וזה גם מה שיפה במדינות זרות. מדרחובים עם בתי קפה יש גם בארץ, ומוזיאונים שונים לרוב לא מעניינים אותי ובטח לא את הילדים. רק תנו להם להשתולל במים והם מרוצים.


זה הכל להפעם.
עד לטיול הבא,
גמר חתימה טובה