יום שני, 17 ביולי 2017

סוגר עשור

השבוע הוא שבוע מיוחד.
השבוע אני סוגר עשור.
עשור שהתחיל בשיחה אקראית במשרד ב 12.7.2007, וממנה השתנו לי החיים.
רציתי לשים פה לינק לפוסט שמגולל את סיפור תחילת הריצה שלי אבל הקישור מאתר "איילות" כבר מת מזמן, אז במאמר מוסגר וממש בקצרה למי שלא מכיר את ההסטוריה שלי:
במשך 27 שנים מחיי, עד לאותו יום לא עסקתי בספורט. בילדותי שיחקתי בחוג טניס. בתקופת הצבא יצאתי מדי פעם לרכיבות שטח באופניים, אך פעילות גופנית לא היתה חלק משגרת חיי. בטח לא ריצה. והיתה לי סיבה טובה. היתה לי אסטמה. והפטור הרפואי שהצגתי לכל דורש נתקבל ללא עוררין (*חוץ מאיתן המורה לספורט בתיכון שלא ממש עניין אותו הפטור. "תרוץ כמה שתוכל ואז תלך". הפעם היחידה בחיי שרצתי 2000).
ואז באותה שיחה אקראית במשרד (בה שוב שלפתי את התירוץ "אני לא יכול לרוץ כי יש לי אסטמה") פתאום התחלתי לחשוד שאולי הסיבה שאני לא יכול לרוץ, היא לא שיש לי אסטמה (ההתקף האחרון שלי היה ב 1997, 10 שנים לפני כן), אלא שבגלל שיש לי אסטמה, מעולם לא רצתי - ואני לא בכושר.
עכשיו, יש תובנות שבן אדם אומר "וואלה!" וממשיך את שגרת חייו, ויש תובנות שפשוט אי אפשר להתעלם מהן, וחייבים לעשות איתן משהו, והתובנה הזו - שינתה את החיים שלי לגמרי.
לא זוכר למה זה לקח 4 ימים, אבל אני זוכר את הריצה הראשונה ב 16.7. הקפה אחת של הפארק הלאומי. 1800 מטר. 11 דקות. אני זוכר את 2 הילדים עם הרולרבליידס שעקפו אותי בעודי מדדה עם מבט בוז בעיניהם. רציתי למות. אבל זו רק היתה ההתחלה, כמה ימים אחכ כבר רצתי 2000 ב 12 דקות, ואז חשבתי לעצמי שמה שאני צריך זו מטרה. והחלטתי שאני רוצה לחזור לפעם ההיא שרצתי 2000 בכיתה י"א בפחות מ 10 דקות. וככה במשך חודש רצתי פעמיים בשבוע, בכל פעם עוד דקה, עד שב 16.8 רצתי 2000 ב 9:40.
מה עכשיו? מצאתי תכנית באינטרנט של אימונים למירוץ 10 ק"מ.
וכשכבשתי את היעד הזה התחלתי להתאמן למרתון.
אחרי המרתון, במאי 2008 נכנסתי לעולם הטריאתלון. בדרך למדתי לשחות חתירה ולרכב בכביש, ב 5 השנים שהגיעו אח"כ רצתי בעשרות מרוצים, עוד 2 מרתונים, כ 15 טריאתלונים, תחרות חצי איש ברזל + שנת אימונים לתחרות איש ברזל מלא, 3 מסעות אופניים של יותר מ 150 ק"מ, וגם לא מעט פציעות על הדרך. 
כשהסתיים פרק אימוני הסיבולת בחיי (עם 2 ילדים אי אפשר להקדיש כ"כ הרבה שעות לאימונים) אז התחילה תקופת הקרוספיט והחיזוקים. פעם ראשונה דדליפט, וסקוואט, ומתח!!!! גם התקופה הזו מוקדה לפני שנה לאימוני איכות ספציפים, ולפני חודש חזרתי לשחות באופן מסודר בקבוצת מאסטרס.
וזהו, כך עבר לו עשור.
עשור שונה בתכלית מה 2 שקדמו לו. עשור שבו הספקתי לעבוד ב 6 עבודות שונות, לטייל 5 חודשים בדרום אמריקה, להיות אבא לשני ילדים, ולאורך כל הזמן הזה, במינונים משתנים, הפעילות הגופנית היתה חלק בלתי נפרד משגרת חיי.
זה אולי רק עשור, אבל מעטים האנשים שזוכרים איך הייתי לפני כן. אני בקושי זוכר. ולא נראה שהדבר הזה הולך להשתנות.

אז כמחווה לתאריך החגיגי, ולמרות שעברו כבר 3 חודשים מהפעם האחרונה שרצתי, החלטתי גם אני לחנוך את מסלול הריצה החדש שנחנך לאחרונה בספורטק החדש ברעננה. משטח רקורטן משובח באורך 800 מטר, לפחות כך הובטח. בפועל יש רק כ 660 מטר, וכניסת המכוניות לחניה חוצה את מסלול הריצה, אבל הוא שטוח(*) ומדוד, שזה כבר משהו.


(* לא באמת שטוח, כי נראה לי בלתי אפשרי למצוא 200 מטר של מישור ברעננה, אבל יש עליה מתונה בכיוון אחד וכמובן ירידה בכיוון השני, שזה יותר טוב מהמסלול בפארק הרצליה שכולו גבעות)

חשבתי לעצמי - מה עושים עם המספר המוזר הזה - 660? הממ - 3 הקפות זה בערך 2000. איזו סגירת מעגל. האם היום אני יכול לחזור לימים המהירים שלי, בשיא תקופת הריצה, אי שם ב 2012, כשרצתי 2000 סביב 8 דקות?

השכמתי מוקדם וב 6:45 (זה הכי מוקדם שיש לי בימינו...), כבר בחנתי את המסלול.
הקפה אחת לחימום ומדידת מרחק - 666 מטר, אבל יש לציין שרצתי בחלק החיצוני של ההיקף.
טיפה מתיחות ויוצאים למדידה. לא היו לי ציפיות גבוהות מדי מעצמי. בכל זאת לא רצתי כבר 3 חודשים, וגם אז הריצות שלי היו בקצב איטי,  אבל מצד שני אני שוקל היום כמעט 6 קילו פחות מלפני 3 חודשים (על כך בפוסט אחר).
סיימתי את ה 2000 ב 10:06. עם פוזיטיב ספליט של 4 שניות (פתחתי מעט מהר מדי). ובהתאם לציפיות אני נמצא בדיוק בחצי הדרך מהריצה ראשונה שלי לפני עשור שארכה 12 דקות, והשיא לפני 5 שנים באיזור ה 8 דקות.
האם אני מתכנן איזה פרויקט מהירות קטן בחודש הקרוב? בכלל לא בטוח, אבל הריצה הזו הרגישה כמו אחלה דרך לציין את העשור הזה.

אין תגובות:

פרסום תגובה