כשנכנסתי לפליאו לפני שנה וחודשיים, אנשים הרימו גבה.
שאלו אותי למה בחרתי בתזונה כל כך קיצונית? (זה לא באמת קיצוני, בטח אחרי שנגמלים מחיטה).
היה אפשר להבין אנשים מאד שמנים, או בקבוצות סיכון למחלות לב, חולי סכרת, סרטן, טורט, אלצהיימר שיבינו שאם לא יערכו שינוי קיצוני באורח חייהם, וכמובן בתזונה - הם ימצאו את עצמם בסכנת חיים.
אבל למה אני, בחור צעיר ובריא - כופה על עצמי אילוצי תזונה כל כך מחמירים?
אז למה באמת?
כשהייתי ילד היה להורים שלי ביטוח ב"פניקס".
כל שנה בראש השנה קיבלנו לוח שנה מתנה עם תמונות.
כל תמונה היתה של מישהו אחר משתתף בספורט אקסטרים: צניחה חופשית, מרוץ מכוניות, קפיצות סקי, טיפוס הרים וכו'.
אני זוכר שלא הבנתי איך האנשים האלה שקנו ביטוח חיים בפניקס יכולים לבצע את כל ענפי הספורט המסוכנים האלה בלי להפגע. הנחתי שהכינו להם חליפה מיוחדת שהופכת לרשת הצלה בעת הצורך, או נניח במכונית המרוץ מופעל קצף הגנה מיוחד כמו בסרט המנצח "איש הרס".
זו היתה מהות ביטוח החיים להבנתי - רשת בטחון שתפקידה להגן על חיי המבוטח.
רק בגיל מאוחר יותר הבנתי, שהביטוח בכלל לא נועד עבור המבוטח - אלא עבור קרובי משפחתו, והם "יהנו" מהביטוח, רק אחרי שהוא כבר לא יהיה בחיים... ביטוח עאלק.
אז מה הקטע שלי עם תזונה?
נכון, אני לא בעודף משקל, לא נמצא בקבוצת סיכון למחלות לב, סרטן, נפש או דימנציה, אבל...
מצד אחד המדע והרפואה התקדמו המון במאה האחרונה. אנחנו יודעים לטפל בהרבה מאד מחלות. מצד שני יש הרבה מאד מחלות שלא באמת יודעים מה גורם להם, וגם לא תמיד יודעים איך לטפל בהן, וכשמתחילים להופיע הסימפטומים זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.
אני מדבר על סרטן (על סוגיו), מחלות לב, סוכרת, דמנציה, אלצהיימר ועוד כמה ששכחתי.
כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שחלה בהם. היה בריא כל החיים ופתאום זה התפרץ ואז כבר היה מאוחר מדי.
לפעמים אומרים שזה גנטי (ואז באמת אין לי הרבה מה לעשות) אבל הרבה מחקרים מוצאים קשרים בין המחלות האלה לתזונה, לאורח חיים, וכמעט תמיד לרמת דלקתיות בגוף.
בנוסף, קשה מאד לדעת מה קורה בתוך הגוף. זה שאדם לא שמן לא הופך אותו לבריא, ולצערי בדיקות הדם של קופות החולים נותנות תמונה מאד מצומצמת על מה שקורה באמת בפנים. וכשדברים מופיעים בבדיקות הדם, או סימפטומים אחרים מתחילים להופיע, זה כבר מאוחר מדי.
אנשים חיים כאילו הגוף שלהם פח זבל, וחושבים שכשיופיעו הבעיות אז הם יעשו את השינוי. אבל לפעמים קשה עד בלתי אפשרי לתקן נזק של הרבה שנים.
אולי בכל זאת יש משהו בהסתכלות הילדותית שלי על נושא הביטוח?
אם וכאשר יתחילו להופיע הסימפטומים אצלי, לשלם כל החיים על ביטוח חיים זה לא מה שיעזור לי.
לקיים אורח חיים בריא - זו תעודת הביטוח שלי. זה קצף ההגנה שלי.
אני לא רוצה להגיע למצב שחברת הביטוח תשלם מליונים למשפחה שלי.
אני מעדיף שהנכדים שלי יצחקו עלי שאני לא יודע להשתמש ב 3 הקונכיות...
שאלו אותי למה בחרתי בתזונה כל כך קיצונית? (זה לא באמת קיצוני, בטח אחרי שנגמלים מחיטה).
היה אפשר להבין אנשים מאד שמנים, או בקבוצות סיכון למחלות לב, חולי סכרת, סרטן, טורט, אלצהיימר שיבינו שאם לא יערכו שינוי קיצוני באורח חייהם, וכמובן בתזונה - הם ימצאו את עצמם בסכנת חיים.
אבל למה אני, בחור צעיר ובריא - כופה על עצמי אילוצי תזונה כל כך מחמירים?
אז למה באמת?
כשהייתי ילד היה להורים שלי ביטוח ב"פניקס".
כל שנה בראש השנה קיבלנו לוח שנה מתנה עם תמונות.
כל תמונה היתה של מישהו אחר משתתף בספורט אקסטרים: צניחה חופשית, מרוץ מכוניות, קפיצות סקי, טיפוס הרים וכו'.
אני זוכר שלא הבנתי איך האנשים האלה שקנו ביטוח חיים בפניקס יכולים לבצע את כל ענפי הספורט המסוכנים האלה בלי להפגע. הנחתי שהכינו להם חליפה מיוחדת שהופכת לרשת הצלה בעת הצורך, או נניח במכונית המרוץ מופעל קצף הגנה מיוחד כמו בסרט המנצח "איש הרס".
זו היתה מהות ביטוח החיים להבנתי - רשת בטחון שתפקידה להגן על חיי המבוטח.
רק בגיל מאוחר יותר הבנתי, שהביטוח בכלל לא נועד עבור המבוטח - אלא עבור קרובי משפחתו, והם "יהנו" מהביטוח, רק אחרי שהוא כבר לא יהיה בחיים... ביטוח עאלק.
אז מה הקטע שלי עם תזונה?
נכון, אני לא בעודף משקל, לא נמצא בקבוצת סיכון למחלות לב, סרטן, נפש או דימנציה, אבל...
מצד אחד המדע והרפואה התקדמו המון במאה האחרונה. אנחנו יודעים לטפל בהרבה מאד מחלות. מצד שני יש הרבה מאד מחלות שלא באמת יודעים מה גורם להם, וגם לא תמיד יודעים איך לטפל בהן, וכשמתחילים להופיע הסימפטומים זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.
אני מדבר על סרטן (על סוגיו), מחלות לב, סוכרת, דמנציה, אלצהיימר ועוד כמה ששכחתי.
כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שחלה בהם. היה בריא כל החיים ופתאום זה התפרץ ואז כבר היה מאוחר מדי.
לפעמים אומרים שזה גנטי (ואז באמת אין לי הרבה מה לעשות) אבל הרבה מחקרים מוצאים קשרים בין המחלות האלה לתזונה, לאורח חיים, וכמעט תמיד לרמת דלקתיות בגוף.
בנוסף, קשה מאד לדעת מה קורה בתוך הגוף. זה שאדם לא שמן לא הופך אותו לבריא, ולצערי בדיקות הדם של קופות החולים נותנות תמונה מאד מצומצמת על מה שקורה באמת בפנים. וכשדברים מופיעים בבדיקות הדם, או סימפטומים אחרים מתחילים להופיע, זה כבר מאוחר מדי.
אנשים חיים כאילו הגוף שלהם פח זבל, וחושבים שכשיופיעו הבעיות אז הם יעשו את השינוי. אבל לפעמים קשה עד בלתי אפשרי לתקן נזק של הרבה שנים.
אולי בכל זאת יש משהו בהסתכלות הילדותית שלי על נושא הביטוח?
אם וכאשר יתחילו להופיע הסימפטומים אצלי, לשלם כל החיים על ביטוח חיים זה לא מה שיעזור לי.
לקיים אורח חיים בריא - זו תעודת הביטוח שלי. זה קצף ההגנה שלי.
אני לא רוצה להגיע למצב שחברת הביטוח תשלם מליונים למשפחה שלי.
אני מעדיף שהנכדים שלי יצחקו עלי שאני לא יודע להשתמש ב 3 הקונכיות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה