למרות שפסח הוא החג שהכי מעודד תזונת פליאו, במקרה שלי הוא מגיע בדיוק בסיום רבעון מאד לא פליאוליתי.
זה לא שהתחלתי לאכול פסטה או לחם (אם כי אחרי שנה וחצי הרשיתי לעצמי 2 משולשי פיצה והמבורגר בלחמניה לפני חודשיים :) ).
שמני אומגה 6 אני לא צורך בבית, אבל אוכל הרבה צהרים בחוץ, כך שמקבל כנראה כמות נכבדת. מזל שאני מקפיד לתסף אומגה 3...
הבעיה המרכזית אצלי היתה ונותרה - סוכר.
אוי המתוקים, המתוקים.
בשנה הראשונה בפליאו ממש הקפדתי להמנע מצריכת סוכר.
להמנע מדגנים לא היה אישיו.
גם מהפחמימות נגמלתי די מהר.
בישלתי לא מעט והבאתי לעבודה הרבה אוכל מהבית.
אפילו הפסקתי לצרוך מוצרי חלב למספר חודשים.
הרשיתי לעצמי כמה קוביות שוקולד מריר 85% ביום (שזה בערך 5 גרם סוכר), 2 פירות - וזהו. זו היתה צריכת הסוכר היומית שלי.
משמעת שכזו אי אפשר להחזיק לאורך זמן, והתזונה הזו לא אמורה להיות דיאטת כסאח, אלא תזונה לחיים.
לאט לאט התחלתי לאשר לעצמי הנחות.
זה התחיל בבירה פעם-פעמיים בשבוע, אח"כ גלידה או עוגה בסוף השבוע אצל ההורים.
באוקטובר התחלתי להעלות עומס אימונים ולכן גם הייתי צריך להתחיל לאכול יותר פחמימות.
עליתי בהדרגה מצריכה של פחות מ 100 גרם פחמימות ביום לאיזור ה 250 גרם. העליתי מסת שריר. הרגשתי ונראיתי טוב. הייתי בשיא הכושר שלי.
היות והרגשתי טוב והתאמנתי הרבה, הרשיתי לעצמי גם לצרוך יותר סוכר. כל שני וחמישי חגיגה אחרת בעבודה והתחלתי לטעום יותר ויותר מהעוגות, אח"כ כבר לקחת חתיכות שלימות ולא רק טעימות, ולבסוף גם מנה שניה...
ואז הגיע הפציעה.
בבת אחת הפסקתי להתאמן, אבל המשכתי לאכול כמו בהמה.
בהתחלה קצת ירדתי במשקל כי איבדתי מסת שריר, אבל מהר מאד החלה עליה במשקל.
תכלס זה בדרך כלל לא אומר הרבה, ומאז שאני בפליאו, אני כמעט ולא מתעניין במשקל. אני אוהב את מדד ה Looking Good Naked, ובמדד הזה, החלו אט אט להופיע קימורים שלא ראיתי כבר הרבה זמן. חולצות פתאום החלו להתכווץ בכביסה. ומכנסיים פתאום יושבים הרבה יותר צמוד (או לא נסגרים...)
פרט להשפעה על הגזרה שלי, זה גם מתבטא ביותר כאבי בטן ויותר עייפות.
השיא היה כשמצאתי את עצמי מסיים את השאריות של המעדנים המתוקים של הילדים (בהחלט נקודת שפל חדשה).
למרות שאני חוזר בהדרגה לאימונים, והיום כבר מקפיד על לפחות פעמיים בשבוע, אין ממש שינוי בתזונה, ולכן גם במראה או בהרגשה הכללית שלי.
אני כבר למעלה מחודש מזהה שחייב לבוא פה שינוי תזונתי, אבל מסרב לקחת את עצמי בידיים ולהכריז על כך (למה נראה לכם עבר כל כך הרבה זמן מהפוסט האחרון?)
אז הרשיתי לעצמי להשתולל עד סוף החג. בשבת בערב אכלתי ציפוי שוקולד מחצי תבנית עוגה (לפחות הייתי חזק מספיק לזרוק את שאר העוגה), וזהו.
אתמול היו 24 השעות הראשונות מזה הרבה זמן שבהן לא אכלתי שום דבר שעושה לי רע.
אז מזל שיש בלוג שאני יכול להצהיר בו, שמעכשיו (ועד להודעה חדשה) אני חוזר להקפיד על התזונה!
רק בריאות.
זה לא שהתחלתי לאכול פסטה או לחם (אם כי אחרי שנה וחצי הרשיתי לעצמי 2 משולשי פיצה והמבורגר בלחמניה לפני חודשיים :) ).
שמני אומגה 6 אני לא צורך בבית, אבל אוכל הרבה צהרים בחוץ, כך שמקבל כנראה כמות נכבדת. מזל שאני מקפיד לתסף אומגה 3...
הבעיה המרכזית אצלי היתה ונותרה - סוכר.
אוי המתוקים, המתוקים.
בשנה הראשונה בפליאו ממש הקפדתי להמנע מצריכת סוכר.
להמנע מדגנים לא היה אישיו.
גם מהפחמימות נגמלתי די מהר.
בישלתי לא מעט והבאתי לעבודה הרבה אוכל מהבית.
אפילו הפסקתי לצרוך מוצרי חלב למספר חודשים.
הרשיתי לעצמי כמה קוביות שוקולד מריר 85% ביום (שזה בערך 5 גרם סוכר), 2 פירות - וזהו. זו היתה צריכת הסוכר היומית שלי.
משמעת שכזו אי אפשר להחזיק לאורך זמן, והתזונה הזו לא אמורה להיות דיאטת כסאח, אלא תזונה לחיים.
לאט לאט התחלתי לאשר לעצמי הנחות.
זה התחיל בבירה פעם-פעמיים בשבוע, אח"כ גלידה או עוגה בסוף השבוע אצל ההורים.
באוקטובר התחלתי להעלות עומס אימונים ולכן גם הייתי צריך להתחיל לאכול יותר פחמימות.
עליתי בהדרגה מצריכה של פחות מ 100 גרם פחמימות ביום לאיזור ה 250 גרם. העליתי מסת שריר. הרגשתי ונראיתי טוב. הייתי בשיא הכושר שלי.
היות והרגשתי טוב והתאמנתי הרבה, הרשיתי לעצמי גם לצרוך יותר סוכר. כל שני וחמישי חגיגה אחרת בעבודה והתחלתי לטעום יותר ויותר מהעוגות, אח"כ כבר לקחת חתיכות שלימות ולא רק טעימות, ולבסוף גם מנה שניה...
ואז הגיע הפציעה.
בבת אחת הפסקתי להתאמן, אבל המשכתי לאכול כמו בהמה.
בהתחלה קצת ירדתי במשקל כי איבדתי מסת שריר, אבל מהר מאד החלה עליה במשקל.
תכלס זה בדרך כלל לא אומר הרבה, ומאז שאני בפליאו, אני כמעט ולא מתעניין במשקל. אני אוהב את מדד ה Looking Good Naked, ובמדד הזה, החלו אט אט להופיע קימורים שלא ראיתי כבר הרבה זמן. חולצות פתאום החלו להתכווץ בכביסה. ומכנסיים פתאום יושבים הרבה יותר צמוד (או לא נסגרים...)
פרט להשפעה על הגזרה שלי, זה גם מתבטא ביותר כאבי בטן ויותר עייפות.
השיא היה כשמצאתי את עצמי מסיים את השאריות של המעדנים המתוקים של הילדים (בהחלט נקודת שפל חדשה).
למרות שאני חוזר בהדרגה לאימונים, והיום כבר מקפיד על לפחות פעמיים בשבוע, אין ממש שינוי בתזונה, ולכן גם במראה או בהרגשה הכללית שלי.
אני כבר למעלה מחודש מזהה שחייב לבוא פה שינוי תזונתי, אבל מסרב לקחת את עצמי בידיים ולהכריז על כך (למה נראה לכם עבר כל כך הרבה זמן מהפוסט האחרון?)
אז הרשיתי לעצמי להשתולל עד סוף החג. בשבת בערב אכלתי ציפוי שוקולד מחצי תבנית עוגה (לפחות הייתי חזק מספיק לזרוק את שאר העוגה), וזהו.
אתמול היו 24 השעות הראשונות מזה הרבה זמן שבהן לא אכלתי שום דבר שעושה לי רע.
אז מזל שיש בלוג שאני יכול להצהיר בו, שמעכשיו (ועד להודעה חדשה) אני חוזר להקפיד על התזונה!
רק בריאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה