סתם כי בא לי לפרגן

ב 7 השנים שאני מתאמן, יצא לי לפגוש לא מעט אנשי מקצוע בתחומים שונים.
אחדים מהם הוזכרו פה לא מעט בבלוג.
יש אנשי מקצוע, שמעבר למקצוענות שלהם מביאים איזה added value נוסף, שמשאיר עלי חותם וגורם לי לחזור לקבל מהם שירות, ובוודאי לפרגן. פעמים רבות הזכרתי פה את מני קורן, המאמן האגדי שלי שהכין אותי ל 2 מרתונים, מספר טריאתלונים, ומעבר למאמן, וחבר גם משמש פסיכולוג לעת מצוא.
הזכרתי גם לא מעט את חנן בן עמי (הקוסם), שטיפל בי תקופה ארוכה, ברמה מקצועית שלא נתקלתי בה, והשאיר אותי, בריא, עם הרבה יותר ידע, וכלים לעבודה עצמית.
הפוסט הזה מוקדש לעוד מישהו כזה, שאני מתאמן אצלו כבר למעלה משנה.

את ירי הכרתי בצבא (קיצור של ירון, מבוטא Yari)
שאף אחד פה לא יטעה ויחשוב שהייתי קרבי. הייתי ג'ובניק פטוריסט אסמטי.
אבל ירי היה מהחבר'ה הכפר-סבאים של אסף, שהיה ג'ובניק כמוני (אמנם לא פטוריסט ולא אסמטי, אבל היה איתי ביחידה).
מדי פעם הייתי נפגש עם החבר'ה ומאז ומתמיד אני זוכר שהוא עסק בכושר גופני.
לא היינו קרובים, אבל מדי פעם היינו נפגשים במסגרת החבר'ה.
פגישה מקרית כזו היתה בחתונה של אסף בפברואר 2008.
זה היה 7 חודשים אחרי שגיליתי את עולם הריצה, חודשיים לפני מרתון הבכורה שלי בציריך.
אני זוכר שכאב לי הגב בחתונה מעומס של הריצה הארוכה בשבת שלפני החתונה, ודיברנו קצת.
לא זוכר את כל השיחה, אבל עד היום אני זוכר שהוא הסביר לי שהוא לא מכין אנשים למרתון לפני שיש להם רקע של שנתיים בריצה, שיכולת אירובית מפתחים מאד מהר אבל ריצה מייצרת עומס על מערכות השלד, שלוקח הרבה זמן לפתח ולחזק. הוא איחל לי בהצלחה וביקש ממני להזהר.
לא שעיתי לאזהרותיו, כי ההתלהבות מחיידק הריצה ומכיבוש יעד המרתון סינוורה אותי. ובאמת סיימתי את המרתון בצליעה, עם פציעה שלקח לי כמה חודשים טובים לצאת ממנה.
לפני שנה, אחרי המרתון האחרון שלי, (אותו סיימתי עם עוד פציעה), החלטתי שנמאס לי להפצע כל הזמן, וחיפשתי מסגרת שתאפשר לי לחזק את הגוף ולהמנע מפציעות.
באותה תקופה הקרוספיט החל לתפוס תאוצה בארץ והלכתי לאימון נסיון בבוקס שבדיוק נפתח קרוב לבית.
באימון הראשון קיבלתי הלם. בלי יותר מדי הסברים, נתבקשתי להפוך צמיג, ולעשות הרבה מאד חזרות מתרגילים שמעולם לא עשיתי. באופן לא מפתיע הייתי תפוס כמה ימים, אבל כמזוכיסט טוב נתתי עוד צ'אנס וגם האימון השני היה פחות או יותר באותו סגנון.

חקרתי קצת עוד על קרוספיט וגיליתי שגם ירי פתח בוקס. אמנם לוגיסטית זה היה פחות נוח לי להגיע - מבחינת שעות ומיקום, אבל זכרתי את הגישה שלו בנוגע למרתון, וגם התבגרתי בכמה שנים מאז 2008 והחלטתי שהיום הגישה ההדרגתית והזהירה הזו הרבה יותר מתאימה לי.

הגעתי לאימון נסיון.
ירי ביקש ממני לעשות כל מיני תרגילים בלי משקל כדי לבדוק טווחי תנועה, חולשות שרירים, חוסר סימטריה וכד'.
כבר זיהה אצלי כמה בעיות של אסימטריה וחולשה של שרירים מסוימים (שהיו ידועות לי אבל הוא זיהה אותן בלי שאגיד לו כלום).
באימון הראשון קיבלתי לא מעט הנחות של מתחילים, אבל עדיין הרגשתי שעבדתי קשה. הוא שלח אותי הביתה עם תרגילים לעשות כל יום לחיזוק והגדלת טווחי תנועה. הוא אמר לי שזה חשוב לעשות את התנועות נכון ולפתח טווחי תנועה לפני שמתחילים להעמיס משקל.
במשך שבועיים הייתי עושה בבית סקוואטים מול הקיר עם מקל מטאטא מעל הראש. מענטז עם רגל אחת על מדרגה, יושב בסקוואט, עם כל כף הרגל על הרצפה, כל פעם יותר נמוך וכל פעם יותר זמן.
לאט לאט נכנסתי לכושר. עד הלידה של איתי. אחרי הלידה לא הגעתי כ 3 שבועות ובאימון שאחרי ירי דאג להגביל אותי ונתן לי הנחות ביחס לאימון של שאר הקבוצה, בשביל שאחזור בצורה הדרגתית לעניינים ולא אפצע.

אני חושב שהמשפט שיוצא הכי הרבה מפיו בבוקס הוא "למה אתה נח?" (אם לרגע עצרתי לקחת אוויר בין 10 מתח ל 10 קפיצות על ארגז...), אבל התחושה שהוא דוחף קדימה בדיוק במידה הנכונה. אני מקלל אותו כל האימון, אבל אח"כ מרוצה מהתוצאות. והי - קצת יותר משנה ועדיין לא נפצעתי (טפו טפו חמסה חמסה)

כבר למעלה משנה שאני מתאמן אצל ירי. מועדוני קרוספיט קמים כפטריות אחרי הגשם. יש נכון לכתיבת שורות אלה 21 מועדונים רשמיים בארץ (לפני שנה היו בערך 9), מתוכם לאולי 5 יותר נוח לי לוגיסטית להגיע, אבל אני אפילו לא שוקל להחליף.

בשורה התחתונה מדובר במאמן מקצועי מהשורה הראשונה, שממש עכשיו נמצא בסיאול ומלווה את הקבוצה התחרותית המייצגת את המועדון בתחרות המוקדמות האיזורית של אסיה. (בהצלחה לחבר'ה!)
מעבר לזה, בין התלתלים לחיוך הכובש שלו יש מוח שכל הזמן חושב על הצעד הבא ואיך לקדם בזהירות ובהדרגה כל אחד מהאנשים שמתאמנים אצלו.

איך אומרים: מאמן טוב - מאמן לחיים.