יום חמישי, 31 בדצמבר 2015

סוגר שנה

פעם לימדו אותי שלא מספיק להציב יעדים אלא כדאי גם לחזור אחורה לבדוק מה קרה במציאות ביחס ליעדים שהצבנו.

בפוסט הזה הצבתי כמה יעדים לשנת 2015. הבה נראה מה קרה איתם:

אני רוצה לפרסם קרוב למספר כפול של פוסטים (בערך פוסט לשבוע)
אז מה שקרה בפועל זה שכולל הפוסט הזה פורסמו 23 פוסטים שזה פחות משנה שעברה ואפילו פחות מ 2 לחודש.
השנה פרסמתי כמה מדריכים וסקירות. גיליתי שלפרסם מדריך דורש הרבה יותר השקעה מפוסט שיתוף שלוקח לי לרוב חצי שעה. זה לעיתים דרש 3-4 איטרציות + עריכות עם קישורים ותמונות.

אשמח לחזור לאימונים באופן מלא ושהחלק הזה יהיה חלק מרכזי בפרסומים השנה
אז אי שם במרץ התחלתי לחזור לאימונים ובמאי כבר הייתי כמעט בכשירות מלאה. אפילו היתה תקופה קצרה שהצלחתי לקיים 2-3 אימונים בשבוע. בעת האחרונה אני מתאמן מעט מאד בעיקר בגלל אילוצי לוח זמנים. בכל אופן כתבתי מעט מאד על אימונים השנה. 2 פוסטים בלבד.

אני בטוח אמשיך לכתוב על תזונה, בישולים, מתכונים, אבל כנראה קצת פחות באינטנסיביות
היו כמה פוסטים בנושא תזונה.  4 מתכונים, שני פוסטים כללים בנושא תזונה, וסקירה אחת של טחינה...

כנראה שיהיו כמה פוסטים שילוו את ההתאוששות שלי מהפציעה הנוכחית, אבל אני מקווה שהשנה הזו תסתיים בלי אף פציעה חדשה
הצלחתי לסיים את השנה בלי פציעות חדשות - יש!!!! (מצד שני יש עוד כמה שעות עד שהשנה תגמר...)

קראתי כמה ספרים מאד מעניינים בתקופה האחרונה ואני רוצה לכתוב עליהם
אפילו לא פוסט אחד. היו דברים יותר מעניינים...

מעבר לזה אני מתכנן להתחיל לכתוב על עוד כל מיני נושאים שעד כה לא נגעתי בהם
אז מה עוד היה לנו השנה?
הפרויקט שאני הכי גאה בו, וגם דרש ממני הכי הרבה השקעה הוא הסדרה שלי בנושא הנעלה (חלק 1, חלק 2, חלק 3. הפוסט הרביעי עוד לא נכתב והוא כבר יגרר לשנה הבאה).
כתבתי גם כמה פוסטים שנוגעים להורות שלי, מניתוח החירום בבו ועד הפוסט האחרון שפרסמתי השבוע.
עוד משהו נחמד שקרה השנה הוא שבדף הפייסבוק של הבלוג יש כבר 89 עוקבים. אני יודע שהמספר הזה הוא בדיחה בסטנדרטים של בלוגרים, מצד שני זה מאד נחמד לדעת שיש 89 אנשים שמעניין אותם לקרוא את השטויות שיש לי להגיד, ויש חלק הולך וגדל מהם שאני אפילו לא מכיר.
אז תודה לכל מי שהצטרף. נהניתם? ספרו לחבריכם :)

יעדים ל 2016? בפוסט הבא.

יום ראשון, 27 בדצמבר 2015

ילדים זה שמחה

בחודשיים האחרונים אני משתתף בהדרכת הורים קבוצתית.
פעם בשבוע במשך שעתיים 5 זוגות הורים מתכנסים ולומדים קצת על הורות.
תכלס אני חושב שכל אחד צריך לעשות את זה. מזיק זה בטח לא, אפילו מועיל. אולי אפילו להוציא חוק: מי שרוצה להביא ילדים צריך להוציא רשיון. בואו נגיד את האמת - זה הרבה יותר מורכב מנהיגה, וככל שהזמן עובר נהיה לי יותר ויותר ברור שאני לא מבין בזה כלום...
אבל לא באתי לחפור על הסדנא אלא על המשימה שקיבלתי בפגישה האחרונה.
הפגישה עסקה בעידוד, והמשימה היתה לעשות רשימה של הדברים הטובים בכל אחד מהילדים. יכול להיות שהניסוח היה קצת שונה אבל זה מה שאני הבנתי.
נשמע פשוט וטריוויאלי, אבל ביום יום שמתי לב שקודם כל אני מסתכל על הילדים שלי מתוך המשקפיים של מה שהם לא: זה לא מספיק עצמאי, וזה לא מספיק מחונך, וההוא יותר מדי רגיש, והשני לא אוכל מספיק טוב. ההסתכלות הזו בדרך כלל מגדירה את ההוויה שלי כשאני איתם, שהיא לרוב עצבנית וחסרת סבלנות.
אולי אם נחליף את המשקפיים, אקבל כבונוס הוויה חדשה.


אז הנה רשימה לא סופית:

רועי

חולה על הילד הזה. הוא יפה תואר, חכם, בן 5 וכבר פותר תרגילי כפל וחילוק. ממציא מושגים מתמטיים: "אינסוף ועוד אינסוף זה אינסופית!", יש לו חוש הומור מטורף והוא מצחיק אותי וצוחק מהבדיחות שלי.
ממציא מילים ושפה א-מילולית שרק אנחנו במשפחה מבינים.
הוא יותר מדי חכם בשביל שאני אצליח לעשות עליו מניפולציות ומכריח אותי כל פעם לשכלל את ההורות שלי.
הוא רץ ממש מהר ובסגנון מושלם. משחק עם ילדים יותר גדולים ממנו בלי רגשי נחיתות.
עקשן ויודע בדיוק מה הוא רוצה ולא מוכן לוותר על זה - אין מצב שאני אכריח אותו ללבוש, לאכול או לעשות משהו שהוא לא רוצה.
יש לו חיוך מדהים.
הוא נותן לי חיבוק כשאני הולך ומאחל לי שיהיה לי יום טוב.
יכול לשבת שעות ולבנות בלגו.
יש בו משהו שובה שגורם לכל הילדים סביבו לאהוב אותו.
מגונן על איתי ודואג לו.

איתי

הנינג'ה שלי. ילד משוגע. בן שנתיים וחצי ומדבר יותר טוב מילדים בני 4. מלא אהבה. כל הזמן מחבק ומנשק. דורש את תשומת הלב שמגיעה לו. עושה פרצופים מצחיקים. שוחה מדהים ואוהב מים. גמיש ואתלטי. שר שירים ורוקד ומצחיק אותי. מתעקש על העצמאות שלו. גם הוא מלמד אותי שאי אפשר להכריח אותו לעשות כלום.
הוא אוהב ומעריץ את רועי, וגם אותנו.
אוהב ילדים גדולים וקטנים ומשחק איתם בבטחון מלא.
אוהב לקפוץ ולטפס על דברים בבטחון ובלי פחד.
מאד חופשי ומשוחרר.
כשמגיעים לרופא או חיסון או בדיקה מסוג כל שהוא, הוא פשוט מבין ומתמסר באופן מלא.

המשך יבוא...


עכשיו תבוא עדי ותשאל מה למדתי מהמשימה?
אני קורא את הרשימות וחושב לעצמי איזה כיף למי שאלה הילדים שלו. הלוואי שאלה היו הילדים שלי. אבל רגע, אלה בעצם הילדים שלי. אז מה כל כך קשה לי איתם?!
למדתי שהרבה דברים שאני מסתכל עליהם ביום יום כשליליים, אני יכול להפוך ולהסתכל עליהם בצורה חיובית.
למדתי שקשה לי מאד להמנע מהשוואות בין הילדים (למה הרשימה של רועי יותר ארוכה מהרשימה של איתי?)
ולמדתי שאני חולה על הילדים שלי ולא הייתי מחליף אותם בעד שום הון שבעולם.
תקנאו!