יום חמישי, 29 בינואר 2015

סיכום שנת 2014 ותוכניות ל 2015

קצת באיחור אבל אנחנו עדיין בינואר אז לא כל כך נורא.
למה בכלל הפוסט הזה?
אני מאמין שהסתכלות אחורה מאפשרת לראות כמה רחוק התקדמנו. לעצור לרגע ולהנות מהנוף, וגם ללמוד קצת על הדרך. הסתכלות על העתיד והצבת מטרות חדשות נותנת מסגרת להתפתח בתוכה.


אז מה היה פה ב 2014?
2014 היתה השנה הפורה ביותר בתולדות הבלוג הזה עם 27 פוסטים. בהתחשב בעובדה שהתחלתי לכתוב רק במרץ זה אפילו מרשים יותר.
מתוך 27 הפוסטים שפרסמתי:
15 פוסטים עסקו בתזונה ובישולים - בהחלט הרוב המוחלט של הפוסטים
5 עסקו באימונים (ורובם לקראת סוף השנה כשהתחלתי באמת להתאמן)
3 עסקו בחוויית ההורות שלי
2 באורח חיים בריא
היה גם פוסט אחד לכל אחת מהפציעות שחוויתי במהלך השנה (סה"כ 2)
ועוד מספר פוסטים בנושאים שונים.

ל 2015 יש לי לא מעט תכניות ושאיפות:
אני רוצה לפרסם קרוב למספר כפול של פוסטים (בערך פוסט לשבוע). בינתיים זה לא כל כך הולך כי אנחנו כבר בסוף ינואר וזה רק הפוסט השלישי...
אשמח לחזור לאימונים באופן מלא ושהחלק הזה יהיה חלק מרכזי בפרסומים השנה.
אני בטוח אמשיך לכתוב על תזונה, בישולים, מתכונים, אבל כנראה קצת פחות באינטנסיביות.
כנראה שיהיו כמה פוסטים שילוו את ההתאוששות שלי מהפציעה הנוכחית, אבל אני מקווה שהשנה הזו תסתיים בלי אף פציעה חדשה.
קראתי כמה ספרים מאד מעניינים בתקופה האחרונה ואני רוצה לכתוב עליהם. ב 2014 היה רק פוסט אחד שעסק בספרים.
מעבר לזה אני מתכנן להתחיל לכתוב על עוד כל מיני נושאים שעד כה לא נגעתי בהם.

השארו עמנו,
יש למה לצפות!






יום ראשון, 18 בינואר 2015

הניתוח של בו

הבלוג הזה קיים כמעט 4 שנים. בו איתנו עוד מלפני כן.
בו (Boo), למי שלא מכיר, הוא החבר הכי טוב של רועי.
רועי קיבל את בו כשהיה בערך בן 4 חודשים ומאז הוא לא עזב אותו.
לא היה לילה שרועי ישן בלעדיו, וגם הרבה פעמים במהלך היום, ברגעים קשים הוא מיד ניגש "להסניף את בו".
ב 4 השנים האחרונות, עבר על הדובי הזה לא מעט.
מדב קוטב צח כשלג, הוא אט אט הפך לאפור. תפרים שונים החלו להפרם (ותוקנו מקומית), אני חושב שהוא אפילו איבד פעם עין, שנמצאה והודבקה חזרה. באירוע טראומטי אחר, בו נפל מהעגלה בדרך חזרה מהגינה, מה שגרם למטפלת לחזור על צעדיה מאות מטרים עד שמצאה אותו. מאז אותו אירוע, בו לא עוזב את הבית אלא כאשר רועי ישן במקום אחר.

התלאות שבו עבר במהלך חייו הגיעו לשיא ביום רביעי.
בחוסר אחריות משווע, כשיצאנו מהבית בבוקר השארנו את בו לנוח על גוף תאורה של 200 וואט.
כשחמותי נכנסה הביתה עם הילדים אחר הצהרים (בלי לדעת היכן בו מסתתר), היא הדליקה את האור.תוך דקות הוא החל להעלות עשן וריח חריף.
מסתבר שדובונים היום זה לא רק מילוי ופרווה. בתוך הבטן והגפיים מסתתרות כדוריות פלסטיק שנותנות קצת משקל, וגיוון במרקם. הבטן והישבן של בו נשרפו (בדיוק במקום בו היו הכדוריות), שהותכו לכדי גוש פלסטיק שטפטף והרס לנו את הפינה של הספה. אם היו לבו אברי רבייה, הם לא היו שורדים את האירוע.

לא הייתי בבית באותם רגעים לראות את התגובה של רועי, אבל אני בטוח שהיא היתה טראומטית.
סבתא רינה מיד מצאה חוט ומחט וניצלה את הזמן שרועי הלך עם נעמה לבריכה כדי לתפור את בו.
בתנאי השטח שנוצרו, הפתרון הזה היה הטוב ביותר שניתן להשיג, וזה הספיק בשביל שרועי יוכל ללכת לישון רגוע (יחסית) כשבו בזרועותיו.
אבל...
בו איבד חלק ניכר מהפרווה שלו בשריפה, והתפר לאורך הבטן שלו קיצר לו את אחת הרגליים משמעותית. התפר הגס במרכז הבטן של בו גרם לרועי לדרוש לשים לו פלסטר. הוא גם איבד חלק מהמילוי שנשרף ולכן הפך למאד רזה ופחות fluffy, והכי גרוע: גוש הכדוריות השרוף נותר תפור פנימית, ולא התכוונתי לתת לבן שלי לישון עם פלסטיק שרוף ורעיל בתוך האף שלו.

חיכיתי שרועי ירדם, ומיד ניגשתי למשימה.
ראשית חיפשתי בין כל הבובות הלא משומשות שלנו תורם איברים, בעל כדוריות ומילוי במרקם דומה.


אחרי שוידאתי שיש לי את האיברים הדרושים, פתחתי את בו כדי להעריך את הנזקים.
ראשית, היה צריך להסיר את ה"גידול", גוש הפלסטיק השרוף.


לאחר מכן, היה צריך לגזור את קצוות הפרווה השרופים.
תפרתי את שקית הכדוריות לתוך הבטן, הוספתי קצת מילוי - השתלת האיברים בוצעה בהצלחה.
אבל עדיין היתה בעיה. בו היה זקוק לפרווה שתחליף את הפרווה שנשרפה לו.
אין לנו בובות נוספות באותו המרקם, ולהגיע לצבע האפור של בו זה בכלל אתגר. לבסוף התפשרתי על חתיכה ממעיל של דובי אחר.



בעזרתה האדיבה של אשתי בהשחלת החוט לקוף המחט (בכל זאת אני עם גבס...), תפרתי במשך כחצי שעה את הפרווה החסרה של בו.


אז זה לא בדיוק אותו צבע, אבל אני מקווה שהכביסה הבאה תטשטש את הבדלי הגוונים.
בו הועבר להתאוששות, ותוך דקות ספורות החל להתלוצץ עם רופאיו.


בבוקר סיפרתי לרועי על הניתוח של בו. הראתי לו את הדובי שתרם את איבריו, וגם שמרתי אותו לפעם הבאה (שנקווה שלא תהיה).
להפתעתי הוא קיבל את זה ממש טוב.
ידעתי שצפיה חסרת תכלית ב 11 עונות של "האנטומיה של גריי" תשתלם בסוף.

יום שישי, 9 בינואר 2015

504 כבר עבר?

שנים שלא שמעתי או אמרתי את המשפט הזה. עד השבוע.


504 - הקו המיתולוגי שנוסע מרעננה לכביש גהה, דרך ז'בוטינסקי ברמת גן, לעזריאלי ומגיע עד תחנה מרכזית ת"א.
בצבא הייתי נוסע בו לא מעט, עד שאי שם בשנת 2000 עם האינתיפאדה והאוטובוסים המתפוצצים, ההורים שלי החליטו שזה לא בטוח, ונתנו לי את האוטו הישן שלהם. מאז אני עם רכב. כמעט 15 שנה.
היו פה ושם נסיעות בודדות באוטובוס בתוך העיר, אבל כמעט ולא חזרתי לנסיעות הבין עירוניות.

בעקבות המוגבלות הזמנית החדשה שלי, אני נאלץ להשתמש בתחבורה הציבורית.
חזרתי לעבודה לפני שבוע, ובאמתחתי 10 נסיעות באוטובוס (באחד השבועות הסוערים בשנה), שזה נראה לי מספר מכובד יחסית כדי לכתוב פוסט בנושא.

יש משהו מאד נוח בנסיעה באוטובוס. כשמתזמנים נכון את ההגעה לתחנה, זה אפילו יכול להיות מהיר יותר מנסיעה ברכב בשעות מסוימות, הודות לנתיבים המיועדים לאוטובוסים.
אם כבר לשבת בפקק. עדיף לא להיות מאחורי ההגה. אפשר לנוח, לנמנם, לגלוש, ולקרוא ספר (עוד לא ניסיתי).

השאלה "504 כבר עבר?" שמצאתי את עצמי שואל באחד הבקרים השבוע מיותרת בימינו הודות לאפליקציות הרבות שמאפשרות לדעת מתי האוטובוס מגיע לתחנה באמצעות שידורי המיקום ממכשיר ה GPS שעל האוטובוס.
בתחילה לא השתמשתי באפליקציות ופשוט הגעתי לתחנה באופן ספונטני, ובמקרה לא קרה שחיכיתי לאוטובוס יותר מ 5 דקות. עד שביום שלישי פספסתי את האוטובוס ב 2 דקות ביציאה מהמשרד, ונאלצתי לחכות 18 דקות לאוטובוס הבא, שהיה בכלל 502, שגם היה עמוס מאד וגם עושה רונדלים בהרצליה. למחרת הורדתי את האפליקציה Bus RealTime ששימשה אותי לפני שנתיים וחצי כששברתי את עצם הבריח והתניידתי ברעננה באוטובוסים. האפליקציה מאפשרת לשמור תחנות וקווי אוטובוסים של כל החברות, ולקבל עדכונים עוד כמה זמן עד שהאוטובוס יגיע לתחנה. לפעמים היא מפספסת בדקה או 2 אבל סה"כ זה מאד נוח.

עוד יתרון לנסיעה באוטובוסים היא העלות. "חופשי חודשי" לנסיעות מרעננה לת"א וחזרה עולה 268 ש"ח. לעומת זו בחודש נסיעות לעבודה וחזה עלות הדלק שלי היא כ 550 ש"ח - ממש כפול. בנוסף אני מקבל חניה מהעבודה, ואם הייתי מוותר עליה, הייתי מקבל החזר מלא על הנסיעות.

מה בכל זאת החסרונות בנסיעה באוטובוס?
חוסר גמישות בלוח הזמנים - נסיעה יעילה באוטובוס דורשת תכנון נכון, ואם לרגע מפספסים אותו, צריך לחכות הרבה זמן לאוטובוס הבא. בנוסף, האוטובוס יכול להתעכב מסיבות שונות ומשונות (עוד לא קרה לי). השימוש באפליקציה מנטרל את ההפתעות, אבל דורש ממני לצאת בשעה מאד מסוימת, או שאצטרך לחכות חצי שעה לאוטובוס הבא. אם אני בדיוק באמצע משהו וצריך עוד 2 דקות להתעכב, זה מאד מגביל.
יעדים מיוחדים - האוטובוס מאד שימושי כשאני רוצה להגיע ישירות לעבודה וחזרה, אבל אם למשל אני רוצה לנסוע לאימון בהדר יוסף (לא רלוונטי החודש), או להביא/לקחת את הילדים מהגנים (ששניהם במרחק נסיעה מהבית) זה כבר לא מתאים ולא נוח.
מטען - הרבה פעמים לפני / אחרי העבודה אני עושה קניות ושם אותן באוטו, שנושא אותן בשמחה עד הבית. להתנייד באוטובוס עם מלא שקיות ואז ללכת הביתה 400 מטר מהתחנה זה לא נוח (והחודש עם יד אחת, בכלל בלתי אפשרי)
מזג האויר - בימים סוערים כמו שעברו עלינו השבוע, אין ספק שנסיעה ברכב מהחניון המקורה בבית עד לחניון המקורה בעבודה עדיפה על הליכה בגשם ורוחות לתחנה, שהגג המסכן שלה לא מגן בכלל מהגשם שתמיד מגיע מהצדדים.
עומס - פרט לנסיעה אחת עליתי על אוטובוסים יחסית פנויים (אפילו בשעות העומס). אולי זה מסביר למה יש כל כך הרבה מכוניות על הכביש... עוד לא יצא לי לעמוד באוטובוס, אבל בימים חורפיים אלה, שאנשים עומדים מעליך ומשתעלים זה לא אטרקציה... אני מניח שבקיץ גם הייתי מוותר על ניחוחות בתי השחי של עם ישראל.

רוב החסרונות שציינתי לא רלוונטים עבורי החודש. פרט לעבודה אין לי יעדים נוספים, ולטפל בילדים אני גם לא ממש יכול. גם לא לסחוב קניות, ולא להתאמן. ולכן עד שיורידו לי את הגבס, לנסוע באוטובוסים זה לא רק לא נורא, זה אפילו די נוח.
ולמרות זאת, כנראה שברגע שאוכל לחזור לנהוג, לא אוותר על יתרונות הרכב הפרטי כל כך מהר.