יום ראשון, 29 במאי 2011

תשתדל לסיים בלי להפצע

זה מה שהיה לאשתי להגיד כשאמרתי לה שאני נרשם לטריאתלון ת"א.
תכלס היא צודקת.
את הטריאתלון האחרון שלי לפני חודש סיימתי עם נקע (והרגל עוד לא חזרה לתפקוד מלא)
את המרתון הראשון לפני 3 שנים סיימתי עם דלקת ב ITB.
באימונים למרתון השני נקעתי את הרגל פעמיים ובסופו של דבר רצתי עם נקע.
ובשנה שעברה הייתי מושבת מכל פעילות פרט לשחיה בגלל כאבי גב.

אין חוכמות - מי שמגיע לתחרות בכושר ירוד גדלים הסיכויים שיפצע.
ותחרות כמו טריאתלון ת"א שיש בה דרפטינג ברכיבה, ומספר גבוה של משתתפים רק מגדילה את הסיכויים לפציעה.
במיוחד עם חוסר הבטחון שיש לי בסיבובים מאז הנפילה לפני חודשיים...

אני מתאמן מעט מאד בשבועות האחרונים.
אתמול תכננתי לרוץ 16 ק"מ. אחרי 5 כבר הייתי בדרך חזרה.
יש לי הרבה תירוצים, ואפילו טובים. אבל תירוצים טובים לא שווה תוצאות.

למרות שאני צריך לעשות לפחות 3 טריאתלונים השנה בשביל להחזיר את עלות התשלום לאיגוד, עדיף להכיר בעובדות ולהבין שאני לא מוכן לתחרות הזאת. ולעשות אותה רק בשביל להגיד שעשיתי עוד תחרות, או בשביל חולצה (אפילו שהיא חולצת דריי פיט) - יהיה לא חכם.

עדיף להשקיע את הזמן בבניית בסיס הדרגתית לקראת המטרה האמיתית - חצי ישראמן בינואר.
יהיו עוד מספיק תחרויות.
עדיף להגיע אליהן מוכן.



יום שישי, 20 במאי 2011

מתפלסף - אזהרה: פוסט חפירה!

באנגלית הכל פשוט.
יש i run ויש i am a runner
בעברית יש בעיה. השפה קצת ענייה. שני הביטויים למעלה מתורגמים ל"אני רץ".
המילה "רץ" מתפקדת גם כפועל וגם כשם עצם.
ולכן יש בעיה למצוא תרגום חד ערכי ל runner.
אנשים משתמשים ב"אצן".
התרגום הזה חלקי בלבד. אצן זה sprinter.
אצן הוא מי שמבצע מאוצים (תאמינו לי המילה הזאת קיימת, ומי שלא מאמין לי שיקרא את התרגום העברי הנוראי של "זן ואמנות אחזקת האופנוע"), וזה מגיע מהמילה תאוצה.
תאוצה היא הגברה של המהירות, משהו שקיים בעיקר בריצות קצרות - ספרינטים.
אצן הוא תרגום מעולה ל sprinter, אבל לא מתאים ל runner הכללי.
אם אותו רץ עושה גם מרתונים אז אפשר לקרוא לו "מרתוניסט". את המילה הזאת, ספק אם האקדמיה ללשון הכניסה לשפה העברית, אבל השימוש בה נפוץ ומתאים למקור marathoner.
אבל שוב - ההגדרה מכסה פלח מעולם הרצים, ולא מתאימה ל runner.
כשאני משתתף באירועי ריצה של 10 ק"מ, חברים (לא חשוב שמות) שואלים אותי איך היה המרתון?
אני יודע שיש אנשים שבשבילם אין הבדל בין ריצת 10 ק"מ למרתון - אלה 2 דברים שהם לא מסוגלים לדמיין את עצמם עושים. ועדיין ההבדל הוא עצום, ואני תמיד מתעצבן מתקן ומסביר (לרוב זה לא באמת עוזר).
אז חזרנו לסוגיה הבעייתית שלנו. ובהעדר פתרון, אני חושב שהשימוש המתאים הוא פשוט רץ, או מישהו שרץ (כדי שיהיה ברור שהפעולה לא מתבצעת עכשיו אלא באופן כללי).
כמו שאמרתי האנגלית עשירה יותר. באנגלית יש גם מושג של jogging ו jogger שאין להם אח ורע בעברית. כאן יתכן והפער הוא תרבותי.
במירוצים בארץ אנשים לא באים בשביל לרוץ - הם באים בשביל לעשות תוצאה. להיות ג'וגר או מישהו שרץ לאט ולהנאה נחשב נחות. באירופה החציון במרתונים עומד על 4:30-5:00 שעות. זמן הגג בהתאם: 7 שעות ולפעמים יותר. במרתון טבריה החציון יותר קרוב ל 3:30, וזמן הגג לרוב פחות מ 6 שעות. אבל זו סטיה מהנושא.

הריצה היא רק קצה הקרחון. כשמגיעים לסוגיית הטריאתלון נפתח עולם חדש של יצירתיות.
שוב, באנגלית זה פשוט:
יש triathlon ויש triathlete.
תאמינו או לא - דווקא פה העברית עשתה את העבודה:
טריאתלון (למרות שיש מקומות שמתעקשים לכתוב "תריאטלון" - עוד נחזור לזה), וטריאתלט (כן, לא חייבים הרבה יצירתיות בשביל לתרגם).
לעומת זאת אנשים מתעקשים לא להשתמש במונחים הפשוטים.
בתקשורת אני שומע לא אחת את המושג "טריאתלוניסט" (שנגזר כנראה ממרתוניסט), שזה לא מדויק אבל אני מוכן להבליג. לעומת זאת, לא מזמן קראתי כתבה בה הופיע המושג: "רץ הטריאתלון"!!!
טריאתלון זה ענף שמורכב משחיה, רכיבה וריצה.
להגיד "רץ טריאתלון" זה כמו להגיד "אופה ארוחה" (אם בארוחה יש כמה מנות וגם קינוח שאופים אותו), ולמה "רץ הטריאתלון" למה לא "שחיין הטריאתלון" או "רוכב הטריאתלון"? מבחינת זמנים ומרחקים - דווקא הרכיבה היא החלק העיקרי בטריאתלון? חומר למחשבה.

ובואו נחזור לתריאטלון.
המילה במקור triathlon היא שילוב של 2: three המקוצר ל tri ו athletics המקוצר ל athlon.
שילוב של 3 ענפי אתלטיקה (אם כי רק אחד מהם הוא ענף של אתלטיקה אבל לשם לא נלך).
אתלטיקה אין ספק שלא כותבים אטלתיקה ולכן athlon נכתב אתלון בעברית.
לגבי tri, פשוט יותר מתאים לי בעיניים טרי, ואני בטוח שיש הסבר למה, אבל אני מניח שהתחום פרוץ וניתן לשים מה שרוצים.

שורה תחתונה:
לחברי שרוצים לתאר בעצרת שם עצם מה אני עושה בזמני הפנוי, עומדים לרשותכם המושגים הבאים:
רץ
מרתוניסט
טריאתלט

לשימוש בכינוי אחר, יש להפנות בקשה רשמית ב 3 העתקים.

יום ראשון, 1 במאי 2011

בדקתי את כוח המשיכה... הוא עובד

לטריאתלון עמק הירדן, הטריאתלון הראשון של העונה, היו הרבה סיבות לא להגיע:
1. כושר ירוד שנבע ממיעוט אימונים בחודשים האחרונים.
מיעוט האימונים נבע ממספר סיבות:
הראשונה - שינוי בסדר העדיפויות שלי עם הצטרפותו של רועי הגוזל למשפחה.
השניה - מכת פציעות בחודשים האחרונים שקטעה כל רצף אימונים שכבר הצלחתי לייצר.
זה התחיל בכאבי גב בסוף פברואר שהשביתו אותי לבערך שבועיים, ונעלמו לאחר הרבה חיזוקים ומתיחות, ונמשך בנפילה מהאופניים החדשים לפני חודש, מה שהותיר אותי עם צלקת בסנטר, שן קדמית משופצת, רגישות בפרק כף יד שמאל והשבית אותי מרכיבה למשך 3 שבועות.
מה זה מושון, לא סידרת שן חדש?
2. בנוסף לכושר הירוד שהייתי בו, התאריך של התחרות לא בא לי כל כך טוב.
באותה שבת חלה שבת חתן של גיסי לעתיד (שאני הצלחתי לקבל ממנה פטור) אבל נעמה ורועי לא יכלו לבוא איתי לתחרות.
מה גם שביום חמישי בלילה חלה מסיבת הרווקים שממנה חזרתי הביתה ב 5 בבוקר. לא פעילות אידיאלית 2 לילות שלפני תחרות.

3. חברי לטריו אינם משתתפים - שטיינברג פיתח דלקת גרון (לדעתי הוא פשוט מחריש את האופניים החדשים ומתכנן לחשוף אותם רק בפרנקפורט), ורמבו כבר לא מתאמן מאז הישראמן.

4. מזג האוויר - גם יום לפני התחרות עוד התלבטתי אם לנסוע, לאור תחזיות מזג האויר הקודרות. הנפילה מהאופנים קרתה בהחלקה על כביש רטוב, ועדיין לא החזרתי את הבטחון ברכיבה באופן מלא. לא מתאים להפצע 3 ימים לפני החתונה, ושבוע לפני טיסה לרומא.

למרות כל אלה, הרבה זמן לא התחריתי (לא השתתפתי בטריאתלון כמעט שנתיים), ומאד רציתי לעשות תחרות אז הפשרה בהתאם לסיבות שלמעלה היתה לעשות ספרינט. זו תחרות שאני לא צריך להיות בכושר גבוה בשבילה, וגם בגלל הזינוק המאוחר אני יכול להגיע בבוקר מהבית ולא צריך לישון ליד הכנרת.

לבסוף הוחלט - ניסע ונעשה תחרות בשביל הכיף.

בוקר התחרות
קמתי ב 4:30 וב 5:45 כבר הייתי בדרך.
הגעתי תוך פחות משעה וחצי לכנרת והתארגנתי בכיף.
חימום קצר בשטח ההחלפה, וחימום רטוב בביצה העכורה שנקראת הכנרת.
טוב שהשארתי את החליפת שחיה באוטו כי לא היה קר כל כך והזמן שהחליפה היתה תורמת לי היה פחות מהזמן שהיה לוקח לי לצאת ממנה.

9:05 - זינוק.
לא השחיה הכי טובה שלי אבל גם לא רע. יצאתי מהמים אחרי 16 דקות ואחרי 20 כבר הייתי על האופניים.
כבר מתחילת הרכיבה שמעתי קליקים מהגלגל האחורי. כנראה שאחד הסנסורים לא ישב טוב. קיבלתי החלטה לא לעצור ולהמשיך ככה. הבעיה היתה שהגרמין קצת התחרפן בגלל זה ולא היה לי מושג כל הרכיבה מה המהירות והקדנס שלי, וגם הוא החליט כל כמה שניות לעצור בגלל שלא הצליח לזהות את הסנסור (מה שגרם לכך שלא היה לי מושג מה הזמן האמיתי שלי).
בערך ק"מ אחרי הסיבוב של הרכיבה התחיל מבול מלווה ברוחות עזות.
הסערה (שנמשכה עד סיום הרכיבה) גרמה לי להאט (גם מחוסר בטחון וגם בגלל רכיבה נגד הרוח) עד כדי כך שהחצי השני היה איטי בדקה וחצי לעומת החצי הראשון.
עדיין למרות שלא היה לי מושג אמיתי, היתה לי תחושה שנתתי רכיבה טובה (המטרה ההתחלתית שלי היתה יותר מ 30 קמ"ש). בסה"כ רכבתי 20 ק"מ ב 37:42 - כמעט 32 קמ"ש.
החלפה מהירה ויציאה לריצה.
מזג האויר הקודר שהפריע לרכיבה דווקא תרם לריצה ורצתי ריצה קלילה ומהירה בקצב ממוצע 4:32.

20 מטר לפני שטיח הסיום, כבר אחרי שהכרוז הכריז בשמי, בחוסר שימת לב גורלי דרכתי באיזה בור, סובבתי את קרסול ימין והשתטחתי על הקרקע. קמתי מהר ורצתי לסיום אבל אחרי כל כך הרבה פעמים בעבר, היה לי ברור - נקע.
המצלמה הצליחה לתעד את ההשטתחות
עשיתי מתיחות, לקחתי את האופניים ודידיתי בזריזות לרכב והביתה בשביל לשים קרח כמה שיותר מהר. אפילו לא עצרתי לבדוק את לוח התוצאות, ולא היה לי מושג כמה עשיתי, כי השעון כאמור עצר מלכת מספר פעמים ברכיבה.

בדיעבד מסתבר שסיימתי ב 1:21:43. רביעי מתוך 17 בקבוצת הגיל (55 שניות מהר יותר היה פודיום), ו 21 מתוך 107 כללי.
אחת התחרויות הטובות יותר שלי. (בפעם האחרונה שעשיתי ספרינט בקיסריה ב 2008 סיימתי ב 1:31:20 ושם היתה החלפה קצרה בהרבה יותר).
רק קצת חבל על אקורד הסיום הצורם.

בחודש וחצי האחרונים היו לי 2 מפגשים מקרוב עם הקרקע.
עכשיו שוידאתי שכוח המשיכה עובד, אני יכול להפסיק לבדוק אותו.

ובינתיים בין סנפרוסט תירס קפוא לאדממה מתכנן את התחרות הבאה בעוד 3 שבועות ומקווה שאוכל לרקוד בחתונה ביום שלישי...