יום שני, 29 בפברואר 2016

43 פאקינג קילו!

43 ק"ג הם כמעט 60% מהמשקל שלי.
לרוב אין לי בעיה לסחוב משקל כזה על הגב, על הכתפיים, עצם הבריח, הכל סבבה.
איפה יש לי בעיה עם המשקל הזה? מעל הראש.
כבר דיברתי על ה"חיבה" שלי לעבודה עם משקל מעל הראש. סקרתי רשימה ארוכה של תרגילים שאפשר להמציא עם משקל מעל הראש. על תרגיל אחד לא חשבתי:

Overhead Walking Lunges


אני לא חשבתי על זה. כנראה שגם ירון לא חשב על זה.
אתם יודעים מי כן חשב על זה? דייב קסטרו.
מי שלא מכיר, דייב קסטרו הוא הדיקרטור בחברת קרוספיט העולמית האחראי על ה Games. בגדול הוא האדם ש"הוגה" את האימונים המרכיבים את ה Open, ה Regionals וה Games.

אז לכבוד האימון הראשון ב CrossFit Open 2016, קסטרו החליט להכניס תנועה שעוד לא נראתה ב Open, אותם overhead walking lunges עם 43 ק"ג כמשקל Rx לגברים.

אני כאמור, מעולם לא עשיתי כזה דבר. למעשה כבר המון זמן לא עשיתי לאנג'ים (מכרעים עבור המקפידים על עברית), וגם כשעשיתי הם היו כתרגיל אירובי ללא משקל בכלל (נניח 100 צעדי מכרעים). אני חושב שהיה אימון שבו עשיתי לאנג'ים עם משקל מעל הראש. זו היתה פלטה של 10 ק"ג, וכמו שאני נוהג לעשות לאנג'ים הברך שלי גם לא נגעה ברצפה. אבל 43 ק"ג, זה עוד לא היה.
טוב, תמיד יש פעם ראשונה.
אז קמתי לי בשישי בבוקר ונכנסתי לאינטרנט לראות את ההכרזה על 16.1, וחשכו עיני.


43 ק"ג זה המשקל הסטנדרטי באימוני Rx. ואני כבר יודע שזה משקל בלתי אפשרי בשבילי ב Overhead.
אז הסתכלתי על אימון ה Scaled. הוא כבר נראה הרבה יותר סביר. במקום 43 ק"ג, מדובר במוט ריק (20 ק"ג), ובמקום overhead lunge יש front rack lunge כלומר המוט נח על עצם הבריח.
אין הבדל בנושא הברפיז, ובמתח - במקום chest to bar עושים עליות מתח עם קפיצה. זה כבר ממש ביאס אותי. כי במקרה אני יודע לעשות chest to bar ואפילו רצפים של כמה חזרות.
בדרך לבוקס התלבטתי עם עצמי האם לעשות את ה Rx או ה Scaled.
מבחינת ניקוד, גם סיבוב אחד של Rx שווה יותר מכל תוצאה באימון Scaled.
מצד שני, אם אני לא מסוגל לעשות לאנג' עם 43 ק"ג אני אפילו לא אצליח לעשות חזרה אחת מהאימון, אז כבר עדיף לעשות Scaled.

טוב, בוא ננסה לעשות את התנועה הזו.
חימום וכמה מכרעים על יבש.
עוד כמה מכרעים עם מוט PVC.
עוד כמה עם מוט ריק.
שי השאיל לי את הברכיות שלו כדי שלא ארסק את הברכיים בירידה.
יאללה נתחיל להעמיס. 30 ק"ג. 2-3 מכרעים. קשה. אבל לא נורא.
40? זה כבר ממש קשה, כל 2-3 תנועות אני חייב לזרוק, אבל לפחות אני מצליח להתרומם ולא קורס.
הגענו ל 40, לא נעלה עוד 3 ק"ג?
אז הטענתי 43 ק"ג ודרשתי מירון לצפות ולבדוק.
רק להחזיק את המשקל הזה מעל הראש זה קשה. שלא לדבר על להניע אותו במכרעים. אחרי 2 תנועות כבר הבנתי שאני יכול לעשות את הלאנג' רק כשרגל ימין קדימה. אני לא מאוזן ובמשקל כזה זה כבר בא לידי ביטוי, וכששמאל קדימה אני לא יציב ולא מצליח להתרומם מהלאנג'. בסדר, גם זה חוקי - אז נזרום על זה.
נותן איזה שלישיית C2B ומתייצב על קו הזינוק לאימון.

אימון מהסוג הזה, AMRAP של 20 דקות הוא אימון אירובי. בדרך כלל המשקל והאלמנטים לא אמורים להגביל את המתחרים והגורם המגביל פה הוא הסיבולת. אני מאמין שלרוב המתחרים לא היתה ממש בעיה לעבור את 7.5 המטרים בלאנג'ים ללא עצירות. ברפיז זו תנועה שכנראה לא מגבילה אף אחד, ו chest to bar זו תנועה שאני חושב שלמרבית הנשים וגם חלק מהגברים קשה איתה. דווקא אצלי היא די זורמת, וכל מה שרציתי זה להצליח ללכת את אותם 7.5 מטרים, לעשות את הברפיז, ואז לחזור עוד 7.5 מטרים כדי להגיע ל C2B.
עוד מילה על הלאנג'ים. ניתן לראות בסרטון שיש 5 סימונים על המסלול. סימון כל 1.5 מ', ומעבר של כל סימון שווה נקודה. הפלה של המשקל או אי נגיעה עם הברך בקרקע בין סימונים גוררת חזרה אחורה לקו הסימון הקודם. בגובה שלי אני אמור להיות מסוגל לעבור מטר וחצי ב 2 צעדי לאנג', אבל בגלל שהמשקל היה כל כך כבד, בשביל לשמור על יציבות נדרשתי לצעדים ממש קטנים וכל סימון לקח לי כ 3 צעדים. זה מאד משמעותי כי לא אחת נאצלתי לחזור אחורה אחרי שהפלתי את המשקל אחרי צעד אחד או 2.

יריית הזינוק.
אני מרים את המוט מעל הראש. אחיזה חצי רחבה. בטן חזקה ומתחיל ללכת. הצלחתי לעבור 4 סימונים לפני שזרקתי את המשקל. לא להאמין. מנוחה קלה ועוד 3 צעדים והגעתי לברפיז. הופ הופ טרללה. כבר צברתי 13 חזרות. עכשיו צריך לחזור. הדרך חזרה כבר היתה הרבה יותר קשה וארוכה. הפלתי את המשקל המון פעמים והייתי חייב לחזור אחורה. ביליתי כל כך הרבה זמן על ה 7.5 מטרים האלה שבכלל לא הייתי בטוח שאגיע למתח. בסוף הגעתי. נחתי איזה חצי דקה והרבצתי רצף של חמש עליות chest to bar (הפתעתי גם את עצמי). עוד 20 שניות מנוחה ו 3 chest to bar אחרונים להשלמת הסיבוב הראשון. זה לקח 9:30 דקות, ויש לי עוד 10. מה הסיכויים שאצליח להשלים עוד סיבוב?
יאללה, את שלי כבר עשיתי, עכשיו כל צעד זה בונוס.
אחרי 10:00 דקות נכנסתי לסיבוב השני ועכשיו כבר היה הרבה יותר קשה להרים את המשקל וללכת איתו. אני חושב שה 7.5 מטרים האלה לקחו משהו כמו 6 או 7 דקות עם כמות הפעמים שהפלתי את המשקל. האתגר המרכזי היה לרדת למכרע, לתת נגיעה ממש קלה בברך ולהתרומם מהר. אם הגעתי למצב ש"התיישבתי" על הברך כבר לא הצלחתי לקום ונאלצתי לזרוק את המוט. בסופו של דבר סיימתי גם את ההליכה הזאת, ותקתקתי את הברפיז. עוד איזה חצי דקה להתאושש מהברפיז. נותרו עוד פחות מ 2 דקות. היה לי ברור שלא אצליח לחזור למתח אבל לפחות נצבור כמה שיותר מרחק חזרה. הזמן נגמר אחרי 3 סימונים - סה"כ 42 חזרות. קצת יותר מסיבוב וחצי.

דף התוצאות והשיפוט באדיבות טל

כדי לקבל פרופורציות, בהכרזת האימון ביצעו אותו 2 אתלטיות ברמה עולמית שהגיעו בעשיריה הראשונה במשחקי הקרוספיט בשנה שעברה. המנצחת ביצעה 290 חזרות, שזה קצת יותר מ 11 סיבובים.
נכון לכתיבת שורות אלה (כשנותרו עוד כ 16 שעות להגיש ולאשר את תוצאות האימון) התוצאה הטובה ביותר שהושגה בארץ היא 259 חזרות, כמעט 10 סבבים. אני נמצא במקום ה 112 בין הגברים עד גיל 40 (זה עוד ירד ברגע שעוד מתחרים יעלו תוצאות), כשאחרי עוד 2 מתחרים שביצעו אימון Rx ואח"כ מדורגים כל מבצעי אימון ה Scaled (גם אנשים שביצעו 260 חזרות), מה שאומר שהבחירה ב Rx היתה נכונה.
*** עדכון 1.3: לאחר סגירת הקלפיות התוצאה הטובה בארץ עומדת על 274 חזרות ואני נמצא במקום ה 349 המכובד (מתוך 560 מתחרים).

כשסיימתי את האימון כל כך שמחתי שהצלחתי להתמודד עם המשקל והאימון כפי שנכתב, והיה ברור לי שאני לא עושה את זה שוב.
אני חושב שהרווחתי את הבירה הזאת
מאז שישי, קצת שקעה ההתרגשות, התחלתי לראות אנשים שמשפרים את התוצאה שלהם, וסביר שאם אני אעשה את האימון הזה שוב כנראה אצליח לצבור עוד כמה חזרות. ממש דגדג לי לעשות אותו שוב. אבל אז נזכרתי שגם באימון הזה הייתי די על הקצה, ושיש עוד 4 אימונים ב Open הזה, כנראה לא פחות קשים, אז כדאי שאשקיע בהתאוששות (72 שעות אחרי האימון ועדיין תפוסים לי שרירים), ואשמור על עצמי לא להפצע.
אז יאללה, עם הפנים קדימה לאימון הבא.

יום חמישי, 25 בפברואר 2016

מחשבות אחרונות לפני תחרות ראשונה

בתחרות הריצה הראשונה שלי השתתפתי אחרי 3 חודשי ריצה. היא ארכה 56 דקות.
תחרות הטריאתלון הראשונה שלי גם היא הגיעה לאחר 3 חודשי אימונים וארכה 81 דקות.
לתחרות הקרוספיט הראשונה שלי אני מגיע אחרי 3 שנים בענף. זו אמנם תחרות בזמן ברוטו של 5 שבועות, אבל בנטו מדובר ב 5 אימונים בני 7-12 דקות - פחות משעה.

זה לא שביליתי 3 שנים להתכונן לתחרות הזו, אבל אני נמצא היום במקום אחר. אני מתאמן בקרוספיט בשביל הבריאות והיכולות האישיות שלי. התחרות הספציפית הזו היתה רק תירוץ בשביל לייצר מסגרת אימונים בחודשיים סביבה (וזה עבד).
אני חושב שההסתכלות שלי היום על כושר גופני הרבה יותר בוגרת מבעבר. עברתי מספיק פציעות בשביל לדעת לא לדחוף את עצמי חזק מדי ומוקדם מדי.
למרות שאני לא מתחרה מול אף אחד פרט לעצמי, ורק לסיים את כל 5 האימונים (אפילו scaled) יהיה ניצחון, אני עדיין אתן את המקסימום בכל אחד מ 5 האימונים האלה, אבל לא אעשה שום דבר שיסכן אותי.

לפני שנרשמתי ל Open, נרשמתי דרך העבודה ל 10 ק"מ במרתון ת"א (מפרגן להם בפרסומת סמויה). זה היה לפני 3 חודשים והיו לי אשליות שאתאמן. ואז הגיע ה Open. נחשו איפה אהיה מחר בבוקר?


יום שלישי, 16 בפברואר 2016

האימון שפירק אותי

מכל התרגילים בקרוספיט, הקשים (לי) ביותר הם משפחת תרגילי ה overhead.
בשורה התחתונה, לוקחים מוט עם משקל ומביאים אותו אל מעל הראש. כשהוא כבר שם גם אפשר לשחק איתו קצת.
עולם התוכן של overhead מכיל כמות ענקית של תרגילים שגם אותם אפשר לחלק לתתי קבוצות:

Ground to Overhead - 

בואו ניקח את המוט מהרצפה ונביא אותו בתנועה אחת של הנפה (snatch) אל מעל הראש.

קשה לכם? אין בעיה. אתם יכולים גם להביא אותו קודם לכתפיים ב clean,

ומשם תוכלו להמשיך באיזה אופן שתרצו דרך אחת מהדפ"אות הבאות:

Shoulder to Overhead - 

אז המוט כבר נח לכם בכיף על עצם הבריח? סבבה. איך בא לכם להעלות אותו מעל הראש?
Press - ברכיים נעולות ודחיקה בכוח הכתפיים את המוט מעל הראש.

Push Press - כיפוף קל בברכיים והעזרות בכוח המתפרץ של ההתישרות כדי לדחוק את המוט מעל הראש.
Push Jerk - דחיקה קלה של המוט למעלה ונחיתה תחתיו עם מרפקים נעולים. בשלב שני גם נועלים ברכיים.
Split Jerk - וריאציה של ה push jerk בה הנחיתה על הרגליים לפני שלב ההתיישרות היא בספליט, כלומר רגל אחת קדימה ואחת אחורה.

אם כל העסק הזה של פשוט לדחוק את המוט מהכתפיים ישירות מעל הראש קל לכם מדי אתם תמיד יכולים ללכת על התרגיל מהגיהנום הקרוי Thruster בו יורדים לסקוואט ובעליה דוחקים את המוט אל מעל לראש.

Overhead Squat -

אז הבאתם את המוט מעל הראש? מגניב. חכו, חכו, אל תורידו! עכשיו תרדו לסקוואט כשהמשקל מעל הראש ועלו שוב לעמידה זקופה.

כל התרגילים שציינתי הם תרגילי המיינסטרים. יש כמובן וריאציות מורכבות וקומבינציות של כמה תרגילים כמו למשל ה bear complex:


אז כפי שציינתי, אלה התרגילים הקשים לי ביותר. וככאלה השתדלתי מאד להמנע מהם כמה שיותר באימונים, ובטח במשקל גבוה.
הסיבה המרכזית היא טווח התנועה המוגבל של הכתפיים שלי - shoulder mobility.
בנוסף הכתפיים הם כנראה השרירים הכי פחות חזקים אצלי, ובאופן כללי כל הרעיון של להחזיק מעל הראש משקל שיכול ליפול עלי בכל רגע נראה לי הזוי.
בניגוד אלי, בקרוספיט, ובמיוחד ב Open מאד אוהבים את התרגילים האלה.
למעשה לא זכור לי אימון אחד מאז שהתחלנו להתאמן ל Open שלא הכיל לפחות תרגיל אחד אחד מסדרת התרגילים שפרטתי למעלה.
ואחד הבונוסים של האימונים ל Open הוא שאם אני רוצה וגם אם לא אני נאלץ להתמודד עם מה שבא.
אני שמח לציין שעד עכשיו לא פספסתי אף אימון ואפילו התמודדתי בהצלחה עם כל התרגילים, גם אם לפעמים במשקל מופחת ממשקל ה RX.
עד אתמול.

אתמול היתה הפעם הראשונה שנשברתי באימון. לא מנטלית. פיזית. האימון הזה לחץ על כל נקודות החולשה שלי.
אחרי חימום, ותרגול של toe 2 bar ו double unders הגיע ה metcon הראשון.
האימון RX כלל Overhead Squat של 42.5 ק"ג שזה משקל בלתי אפשרי עבורי, לכן ביצעתי את אימון ה scaled שגם הכיל משקל של 30 ק"ג, וגם כלל עליות מתח רגילות במקום chest 2 bar באימון המקורי. פינוק, לא?
אז זהו, שמדובר באימון מהסוג שלמדתי לשנוא כבר לפני שבוע. המטרה באימון לצבור כמה שיותר חזרות.
ב 3 הדקות הראשונות צריך לעשות: 6 חזרות של סקוואט, ו 6 עליות מתח. פעמיים (24 חזרות).
הצלחתם לסיים במסגרת הזמן? מגניב - אתם ממשיכים לעוד 3 דקות של 8 חזרות מכל תרגיל פעמיים (32).
סיימתם? בדקות 6-9 תכנסו ל 10 חזרות מכל סוג כפול 2 סבבים (כלומר 40 חזרות).
וכן הלאה...

את הסיבוב השלישי לא סיימתי.
אחרי שתמר המאמנת פסלה לי כמה חזרות כי לא ירדתי נמוך מספיק בסקוואט הצלחתי לצבור בסיבוב השלישי 10 סקוואטים + 10 מתח + סקוואט אחד.
סה"כ לאימון 77 חזרות.
הייתי גמור וכבר באתי לעשות מתיחות ולהתקפל, ואז ראיתי שתמר מוחקת את הלוח. מבט חטוף בשעון מראה שהשעה רק 21:26 ויש עוד חצי שעה לאימון. אם זה לא מספיק, תמר החלה לכתוב על הלוח. פה חשדתי...

האימון הבא היה אימון מסוג EMOM - Every Minute On the Minute:
כל דקה אי-זוגית יש לבצע בין 30 ל 50 double unders (קפיצות כפולות בחבל שתרגלנו בתחילת האימון) לפי יכולת אישית.
בכל דקה זוגית - 8 thusters של 42.5 ק"ג!

אם זה לא מספיק, כשנגמרות ה 12 דקות האלה יש 6 דקות להגיע למשקל מקסימלי לחזרה בודדת של Hang Squat Clean (מאד דומה לתרגיל בו שברתי את היד...)

עכשיו, אני גם ביום טוב יכול לעשות אולי 5 Thrusters במשקל הזה. אבל אחרי האימון הראשון, ועוד 6 סבבים של 8 חזרות ביניהם?!?

אז נכנסתי לחזרה בודדת והרגשתי כאב בשכמה בעליה.
הורדתי משקל ושוב הכאב.
הורדתי הרבה משקל. כאב פחות אבל החלטתי שהתרגיל הזה כנראה לא יעשה לי טוב.
אז עשיתי את גרסת ה Scaled שלי לאימון, שכללה רק double unders כל דקה שניה. 
practice makes perfect ובכל דקה שעברה הצלחתי לצבור יותר חזרות, כשבשיא הצלחתי לייצר רצף של 28 חזרות double unders ללא הפסקה (שיא חדש!).

על תענוג ה heaviest clean בסוף ויתרתי והלכתי לעשות כפיות עם גליל עיסוי...

לא לדאוג, כבר קבעתי לגוף שלי דייט תחזוקה עם חנן "הקוסם" לשבוע הבא.


יום שלישי, 9 בפברואר 2016

סקירת נעלי Tsukihoshi לילדים

בסוף הקיץ מצאתי את עצמי בבעיה עם הנעלים של רועי.
נעלי ה kamik שלו התפרקו לחלוטין לאחר חודש שימוש וגם נעלי ה vivobarfoot שקניתי לו הראו עמידות מאד נמוכה.
החורף התקרב ולא הצלחתי למצוא לו זוג נעליים הגון שיעמוד בסטנדרטים המינימליסטיים שלי מצד אחד ויעמוד בגשמים פוטנציאליים מצד שני.
לאחר חיפושים קדחתניים במיטב האתרים (כולל הזמנה מאתר שבדי שבוטלה כשהבינו שאני מישראל) הציע לי אמזון את נעלי tsukioshi. אחרי קריאה מרובה על הנעליים וצפייה בסרטונים החלטתי לנסות, ואף חרגתי ממנהגי והזמנתי 2 זוגות - אחד לכל ילד.

לאחר שאיתי נועל אותן כמעט בבלעדיות 4 חודשים ורועי כחודשיים אני חושב שאני יכול לספק סקירה די מהימנה של הנעליים האלה.
דגם ה Flare של איתי

זמינות ומחיר

נעלי tsukioshi מיובאות לארץ ע"י רשת crocs & more ומחירן בארץ אפילו לא יקר במיוחד. כ 200 ש"ח. הבעיה שרוב הדגמים המיובאים אינם מינימליים והיצע המידות והצבעים נמוך מאד.
ברשת לעומת זאת יש מגוון עצום של דגמים (ולא מעט מהם מינימליים) עם מבחר רחב של מידות וצבעים.
המחיר לא זול. עבור הנעלים של רועי שילמתי 65$ כולל משלוח שזה הכי הרבה ששילמתי על נעלי ילדים ברשת (טוב הייתי די נואש). את הנעלים של איתי הצלחתי למצוא במבצע ועלו לי 45$ כולל משלוח שזה לגמרי סבבה. אגב אמזון שולחים את רוב הדגמים לארץ וזה קצת מוזיל את המשלוח ביחס ל Buy2USA וכמובן שעדיין מתחת לרף המכס.

מינימליות

2 הדגמים שנמצאים אצלנו, ה Flare וה Kaz הם מינימליים ביחס לנעל קלאסית, אך פחות מינימליים משאר הנעלים שעברו אצלנו. יש להם מאפיינים מינימליים כמו תא אצבעות רחב, סוליה דקה ודרופ מינימלי. הן אפילו די קלות, אך שתיהן משמעותית פחות גמישות מנעליים מינימליות אחרות. אם את ה merrell או ה vivobaefoot יכלתי לקפל בכל זוית שאני רק רוצה, פה הסוליה מעט קשיחה יותר ופחות או יותר מאפשרת כיפוף רק של תא האצבעות. יש להן מעט toe spring אך הוא בהחלט סביר.

תכונה נוספת שפוגעת במינימליות שלהן לדעתי היא הפרופיל היחסית גבוה שלהן. שני הדגמים האלה גבוהים משמעותית מנעליים מינימליסטיות אחרות וזה פוגע מאד בטווח התנועה של הקרסול ולדעתי אף משפיע על סגנון ההליכה והריצה של הילדים.

מימין vivobarefoot משמאל tsukioshi kaz. שימו לב לפער בגובה ביחס לקרסול
אם תשאלו את אשתי זה אחד הדברים שהיא אוהבת בנעלים האלה, במיוחד בחורף, אבל אני פחות נלהב מהפיצ'ר הזה.

נוחות

למרות ההערה שלי על הגמישות המוגבלת של הנעלים, נראה שהן די נוחות לילדים. אפילו רועי, שידוע כבררן גדול בנעלים (במיוחד כאלה שלא יושבות כמו כפפה על הרגל) זורם איתן.
נוח לנעול ולהסיר אותן. הילדים עושים את זה לבד וגם זה לא דבר טריוויאלי.
אחד הפיצ'רים החביבים עלי במיוחד היא העובדה שהלשונית תפורה לגפת הנעל באחד הצדדים ואז היא לא בורחת כשמכניסים את הרגל.

עמידות

זה היתרון הכי משמעותי של הנעליים האלה שבינתיים שמות כל זוג מינימלי אחר בכיס הקטן.
הנעליים סינטתיות לחלוטין, עשויות בד עמיד וכביס במכונה. נראה כי הוא די מגן מגשם (ואפילו קצת משלג).
הנעליים של איתי בשימוש בלעדי כבר 4 חודשים ללא סימן אחד לבלאי. כשהוא מילא אותם בוץ כיבסתי אותן במכונה ויצאו כמו חדשות. מהבחינה הזו זה באמת חידוש מרענן.

לסיכום

אלה לא הנעלים הכי מינימליות, וגם לא הכי זולות, מצד שני זה פתרון מעולה לחורף ואני מאמין שיחזיקו אצלנו יותר זמן מזוגות אחרים.

יום שני, 1 בפברואר 2016

הורות במסלול האיטי לחרמון

לפני כמה חודשים התחלתי לקרוא את הספר הורות איטית.
הספר עוסק בהורות במסלול המהיר, ומדבר על האטת קצב החיים וקצב ההורות.
אני אומר שהתחלתי לקרוא כיוון שלמרות שאני מסכים עם הרבה ממה שהספקתי לקרוא ועם הגישה, צורת הכתיבה של המחבר הופיעה לי כמתנשאת כלפי אותם הורים מהירים (שאני נמנה עליהם) ובאה לי לא טוב עד כדי חוסר חשק להמשיך ולקרוא. אין לי בעיה עם ספר ששם מראה מול העיניים ומראה לך את השיט של עצמך, אבל בשביל שאדם יהיה נכון להשתנות דרושה קצת חמלה ואמפתיה למצבו, וזה משהו שהיה חסר לי בספר הזה.
עוד לפני שהזמנתי את הספר עניתי על השאלון סטייל "לאישה" שבקישור למעלה ונצרבה לי במוח השאלה הבאה:

"בצפון החלה סופת שלגים אדירה. תגובתך?
  1. אז יורד שלג, שייהנו שם בצפון
  2. מתכנן טיול לגולן עם המשפחה בשבת. נקווה שיישאר שלג
  3. לוקח יום חופש, מוציא את הילדים מבית הספר ונוסע איתם ישר אל לב הסופה. כמה פעמים בשנה זה כבר קורה?"
למרות שסך התשובות שלי על השאלות שמו אותי במקום אופטימי אי שם באמצע בין ההורות המהירה מאד לאיטית וזיכו אותי באבחון הבא:
"אתם בתוך "המירוץ" אבל מודעים לצורך להאט אותו, או ממש לרדת מהקרוסלה המטורפת. אתם משתדלים לאכול מסודר, לישון היטב, להפחית את התלות במסכים ולבלות יותר זמן עם הילדים. הסיבה שזה לא כל כך מצליח לכם היא שאתם לא סגורים על עצמכם בעניין ההאטה. החיים סוחפים אתכם ואתם נוטים לדחות החלטות חשובות כמו מעבר להורות איטית לרגע האחרון. רק שלא תתעוררו מאוחר מדי, כי הזמן – הוא חולף ללא הרף, הילדים גדלים וכל היתר."

התשובה המקורית שלי לשאלה הזו היתה 1.
למרות שלא נגעתי בספר הזה כבר כמה חודשים טובים (הוא אפילו איבד את מקום הכבוד ליד המיטה השמור לספרים שאני מתכנן להמשיך לקרוא בקרוב) השאלה על השלג נצרבה לי במוח וכשהתחילו השלגים לפני כמה שבועות התחלתי לחפור לנעמה שאנחנו חייבים לנסוע לחרמון ולספק לילדים חוויית שלג משפחתית.

בטיול שלנו לאוסטריה באוגוסט יצא לנו בטעות להתקל בשלג בפסגה של איזה הר והדבר הזה היה חגיגה לילדים. אז אמנם לא שלפתי את הילדים מהגנים ונסעתי ללב הסערה, אבל כן לקחנו יום חופש, הזמנו ספונטנית לילה בצימר במוצ"ש ונסענו.

כשאני מתכנן פעילויות עם הילדים יש לי איזו פנטזיה של איך זה יראה: נשחק לנו בשלג. הילדים יתלהבו, יהנו. נאכל במסעדות, נבלה זמן איכות ביחד, נצחק ונשתעשע.
הרבה פעמים כשהתכנון פוגש את המציאות זה נראה קצת אחרת: הילדים רבים, משתוללים, לא מקשיבים, עושים בלאגן במסעדה, לא רוצים לעשות את הפעילות הזו כן רוצים ככה, בוכים רוטנים וכו.
הפער הזה בין הציפיה למציאות גורם למפח נפש, שגורם לי להיות מתוסכל, להתעצבן על הילדים ("כפויי הטובה האלה" שלא מעריכים את הנסיון שלי לייצר להם חוויות ילדות), ופחות או יותר הורס את החוויה.

אני כבר מכיר את זה. אז הפעם באתי בגישה אחרת. היו לי המון פנטזיות בראש, אבל הייתי מאד מפוקח וידעתי למה לצפות.
הדבר המרכזי שאפשר את זה הוא שחרור השליטה. כן, מסתבר שאני חולה שליטה.
זה התחיל בלקחת יום חופש ביום א' שזה יום שיש גנים וזה "חוסר יעילות משווע", והזמנה ספונטנית של חדר מרביעי למוצ"ש.
גם בטיול עצמו לקח לי זמן להכנס ל state of mind הזה. ביום הראשון היו הרבה השתוללויות, ואפילו כעסתי, אבל לאט לאט שחררתי.
זה נחמד לשחרר שליטה. זה מאפשר לקטסטרופות בפוטנציה להפוך להזדמנויות לצמיחה.
גילינו ששכחנו את המושב המקטין לאסלה, וזה לא הפריע ל 2 הילדים לחרבן בשירותים כמו גדולים.
שכחתי את הטיטול ללילה של איתי, ואלתרתי 3 זוגות תחתונים רק כדי לגלות שהוא קם בבוקר יבש.
ככל שהנופש התקדם שחררתי יותר ויותר שליטה.
אז שיאכלו עוד ממתק, אנחנו בנופש.
אז לא נספיק את האטרקציה הזו, הם ממש נהנים עכשיו.
עד שאיכשהו ביום השני החוויה נראתה בדיוק כמו הפנטזיה שלי, או שאולי הפנטזיה שלי נראתה בדיוק כמו המציאות?

אחד הדברים שלמדתי בעבר על בחירה והספקתי לשכוח זה העוצמה של לבחור במה שיש.
כשהדברים לא הולכים כפי שתכננת אפשר להתבאס על זה, אבל אפשר גם לבחור בזה בדיוק כפי שזה.
זו תמיד בחירה ולכל בחירה יש את תפיסת המציאות שהיא מגדירה.
בעקבות הבחירות שלי בנופש הזה עם הילדים נצרבה לי (ואני חושב שגם לילדים) חוויה משפחתית כיפית בשלג.


בתמונה: הבן שלי מלמד אותי שימושים אלטרנטיבים למזחלת