יום ראשון, 24 במרץ 2013

ישראמן זה מותג

למותג "ישראמן" יש מוניטין.
תחרות איש הברזל ישראמן באילת הוזכרה במגזין טריאתלון בינלאומי כאחת מ 10 תחרויות איש הברזל הקשות בעולם.
השנה החליטו מארגני הישראמן להתרחב מהעיר הדרומית ולהרים את תחרות "ישראמן צפון" למרחק חצי איש ברזל שתתקיים בתחילת מאי בכנרת. גם שם צפוי טיפוס ברכיבה וריצה לא קלה בחום.
לכן, גם כאשר הרימה חברת שוונג את המרתון בפארק הירקון, וקראה לו מרתון ישראמן, ולמרות שמדובר על ריצה בפארק שטוח מאין כמוהו, איזור נוח ומוכר לכל הרצים ביום בו הטמפרטורה היתה אידאלית לריצה, עדיין משהו היה צריך להיות אתגרי (כאילו שלרוץ 42.2 ק"מ ב 4 הקפות זה לא מספיק אתגרי).
המסלול המקורי שפורסם ביום שלישי כלל 4 הקפות של ריצה מרידינג עד גבעת המופעים וחזרה.
בחמישי בבוקר, מסיבות שעדיין לא ידועות לי, החלק המזרחי של גבעת המופעים הומר בריצה על הטיילת הצפונית לכיוון תל ברוך, לאורך שדה דב, טיילת הידועה לשמצה ברוחות דרומיות עזות.
אני זוכר את הרוחות החזקות מדרום גם מחצי מרתון סאקוני וגם מריצות אימונים רבות שערכתי באיזור בחודשים האחרונים. בחירת המארגנים במסלול הזה, קצת הפתיעה אותי מצד אחד, ומצד שני: ישראמן זה מותג - ויש מוניטין לשמור עליו.

מהלך המירוץ
חבורת O2 של מני כללה 4 רצים, כולנו באותו קצב: עופר, לאנס, אבי ואני.
התכנית היתה לרוץ ביחד, לשמור אחד על השני ולעבוד חכם מול הרוח תוך החלפות בהובלה.
היה צפוף מאד בזינוק. אמנם רק 650 רצים אבל כולם דחוסים בשביל הפארק. התמקמתי ליד לאנס ועופר, ולא ראינו את אבי איתנו.
הק"מ הראשון שהיה צפוף מאד עבר לאט מהתחזית ונוצר גרעון של 30 שניות. לא דאגתי כי ידעתי שהמירוץ עוד ארוך, ונפצה על הזמן הזה בהדרגה, ואכן אחרי 13 ק"מ כבר קיזזנו את כל ההפסד של הק"מ הראשון.
כל הקפה כללה 4 מקטעים:
1. ריצה על הגדה הדרומית מזרחה ללא רוח משמעותית.
2. ריצה על הגדה הצפונית מערבה עם רוח פנים בינונית.
3. ריצה צפונה על הטיילת עם רוח גב
4. ריצה דרומה על הטיילת עם רוח פנים חזקה.

אחרי 5 ק"מ חברנו לאבי והתחלנו לעבוד ביחד. במקטע 4 בהקפה הראשונה, התחלקנו טוב בהובלה והצלחנו לשמור יפה על הזמנים. גם ההקפה השניה עבדה מצוין ולפי התכנית, כשאני מקפיד לרסן את החברים שלא ירוצו מהר מדי. יש עוד הרבה דרך לעבור. בסוף ההקפה השניה, חברנו לדבוקה גדולה ונעזרנו בהם במאבק מול הרוח.
הקפה שלישית סימנה את הכניסה לקצב 4:55. קצב שהייתי צריך להחזיק עד הק"מ ה 38 ומשם לדעוך ל 5:05 ולהחזיק עד הסוף. היינו בפור של בערך 20 שניות על לוח הזמנים וכבר אז התחלתי להרגיש שקצת קשה. הורדתי את הראש וניסיתי לשבת מאחורה בדבוקה ולשמור כוחות.
ק"מ 29 עופר קצת נחלש ולאנס יורד אחורה לסייע לו. אני נשאר לבד עם אבי ומתמיד בקצב המתוכנן 4:55.
בחזרה מנקודת הסיבוב אבי ואני מצאנו את עצמנו לבד נגד הרוח. כ 50 מטר לפנינו היתה דבוקה של רצים. ניסינו לגשר אליהם בשביל לעשות עליהם דראפטינג, אך ללא הצלחה. על 2 הקילומטרים האלה הפסדנו 20 שניות, אבל ההפסד האמיתי היתה האנרגיה שהרוח גבתה. אם בשתי ההקפות הראשונות, הוצאת האנרגיה היתה מזערית, בהקפה הזו היא כבר הורגשה היטב.
תחילת ההקפה האחרונה בסימן מיני משבר. "הקפת השרדות" אני אומר לאבי, ומרגיש שאין לי כוחות להחזיק את הקצב, ואני רץ על 5:05. אנחנו עדיין מובילים על לוח הזמנים בתכנית המירוץ (למרות שהצמיד המאולתר שהכנתי נקרע לי מהיד אז אין לי דרך לדעת בודאות), אבל הדעיכה הזו היתה צריכה להתחיל עוד 7 ק"מ... אני שולף את הנשק הסודי של מני - שקית סוכר ישר לגרון, שאמורה להרים אותי קצת באנרגיה זמינה מיידית. זה לא עוזר ממש ואני מתחיל להפנים את העובדה שכנראה שלא ארד מ 3:30 היום. המטרה החדשה - שיא אישי (פחות מ 3:37), ועדיף כמה שיותר קרוב ל 3:30.
אבי שם את האוזניות ואני מבין שזה גם הזמן שלי להתכנס ולהתחיל לחפור, סיבוב אחרון בגשר בבלי, אני פותח קצת פער על אבי ומנסה לעשות דרפטינג על רצים מזדמנים נגד הרוח.
טלי בן ארצי עוקפת אותי, והקצב כבר יורד ל 5:15-5:20. אני מנסה להחזיק איתה ומצליח, בדיוק ל 300 מטר עד שהיא בורחת לה קדימה. 37 ק"מ, הקצב כבר על 5:30 ואני מגיע לטיילת. אני רואה את הרצים חוזרים מולי לפני הגשר של תחנת הכוח ומפנטז על לחתוך ולהצטרף אליהם. רק שיגמר כבר החרא הזה.
בריצה צפונה על הטיילת הרוח נושאת אותי על קצב 5:30, ואני יודע שתיכף אני אשלם על זה בחזור.
תחושה חדשה ומפתיעה תוקפת אותי ב 38.5. כפות הרגליים מתחילות לשרוף, ממש כאילו הן בוערות, ועכשיו גם עליונת קטנה לפני הסיבוב ואני יורד לכיוון 5:40. ג'ל אחרון ובקבוק מים, ומסתובב לגיהנום הרוח בפעם האחרונה. יש רק עוד 2 ק"מ נגד הרוח, ועוד אחד מהגשר עד לסיום אבל זה נראה כמו נצח.
מני ואבי מופיעים מולי, ואחר כך מסתובבים ונמצאים כ 100 מטר מאחורי. זה הק"מ הכי איטי, אפילו איטי מקצב 6:00. מני מגשר אלי ומושיט לי קוביית שוקולד שטוען שתרים אותי למעלה. אני מכניס לפה, לא ממש מרגיש את הטעם ולא ממש מצליח לעשות עם הקוביה כלום, אז אני יורק אותה. מני מחליף צדדים איתי ומנסה לחסום את הרוח, תוך כדי שהוא מתדרך אותי לגבי מאמצים אחרונים, שיא אישי, ואובר לאפ על הרצה מקדימה עם החולצה הסגולה. הוא מלווה אותי עד הגשר, ושולח אותי לדרכי לשיא אישי.
ק"מ אחרון להשרדות על 5:45 וחוצה את קו הסיום ב 3:35:09.

יש מצב שאם המסלול היה נשאר באיזור גבעת המופעים, ללא הרוח הקטלנית של הטיילת הייתי יורד מ 3:30. מצד שני, יש פה שיא אישי, במסלול לא פשוט בכלל, ועל זה אי אפשר להתלונן.

תודה למני, המאמן מספר 1, שליווה לאורך כל הדרך, בדרכו המיוחדת של רוגע ויצירתיות, החליף את התכנית אינספור פעמים בחודש האחרון, שמר על קשר טלפוני רציף, תדרוכים תוך כדי הריצה, ואפילו קיזז לי כמה שניות של דראפטינג מהק"מ האחרון על הטיילת.
תודה לחנן "הקוסם", בן עמי, שהיה אמון על התחזוקה השוטפת של הגוף שלי, שפרט ליכולותיו כאיש מקצוע, היה זמין בהתראות אפסיות, כמטפל וכפסיכולוג.
תודה לאשתי על כל התמיכה, ותפעול הבית בהריון כשאני יוצא לי לרוץ ברחובות, על הפירגון למרתון בחו"ל שבסופו של דבר לא קרה, ופרגון כללי לתחביבים המשוגעים שלי.
תודה לחברי לקבוצת O2: עופר, לאנס, אבי וכל שאר החברים לדרך.
ותודה להורי שהביאוני עד הלום :)

חג שמח

יום שישי, 22 במרץ 2013

בכל זאת, מרתון

בשבועיים האחרונים הייתי ברכבת הרים. אני, וכל מי שנרשם למרתון ת"א.
זה התחיל ביום א' שעבר עם דיווחים על שרב ביום שישי (תאריך המרתון המקורי).
המארגנים הודיעו על הקדמת הזינוק למרתון בחצי שעה.
ביום שלישי החלו נפוצו שמועות על ביטול המירוץ. כבר התחלתי לברר על מרתונים בחו"ל. באמת שרציתי להיות ציוני במרתון השלישי שלי, אבל כנראה שאי אפשר לסמוך על ארגון מירוצים או מזג האוויר בארץ הקודש.
אחר הצהרים יצאה הודעה רשמית שהמירוץ נדחה לשישי הבא (היום). אמנם מסלול עם 2 הקפות בפארק הירקון אבל לפחות זה קרוב וזול. לא אידאלי אבל אפשר לחיות עם זה. עוד שבוע של טייפר בוודאי לא יזיק לי. מני מעדכן את התכנית וממשיכים באופטימיות זהירה.
אחרי מותו המצער של אחד הרצים באירועי המרתון (שלא כללו מרתון) בשישי, מתחיל עליהום תקשורתי על משרד הבריאות ועיריית ת"א, וקיום המרתון נראה שוב בסכנה.
התחזיות על שרב נוסף בשישי והעליהום התקשורתי עושים את שלהם וביום שני יוצאת הודעה רשמית על ביטול המרתון.
מתחיל לחפש שותפים למרתון מילאנו. לא בא לי לחכות 3 שבועות, ולא בא לי לטוס לחו"ל בלי נעמה שתהיה כבר בחודש שמיני, אבל גם לא בא לי שכל ההכנה תרד לטמיון. מני מעדכן בשנית את התכנית.
ביום שלישי חברת שוונג מרימה את הכפפה ומכריזה על מרתון ישראמן בשבת: 4 הקפות של 10.55 ק"מ בפארק הירקון. צפוי מזג אויר קריר ונעים, מובטחת מדידה מדויקת (מאוחר יותר אגלה שמדובר במדידה ידנית), ומים (לא שחסרות ברזיות בפארק). אמנם לא אטרקציה, מצד שני זה קרוב, זול, ובמסלול שאני מכיר הכי טוב שאפשר. 
מני מעדכן את התכנית בשלישית, ואני קופץ לחנן ל fine tuning אחרון.
ביום חמישי החליטו לשנות את המסלול, והיום בבוקר ראיתי שגם הקדימו את הזינוק. בינתיים גם היה נסיון של איגוד האתלטיקה לטרפד את היוזמה, ויש עוד 20 שעות עד הזינוק, מי יודע מה יכול להשתנות.
בהחלט תענוג בצד הפוקוס המנטלי.
מבחינה פיזית אני סוחב מיחושים בגרון כבר 3 שבועות, ורגל שמאל שלי גם כן לא חדה ב 100%. אבל זה מה יש ועם זה ננצח.

כל תקופת האימונים למרתון הזה עברה על הדרך, בלי יותר מדי דרמות ובלי הרבה התרגשות. היו כמה מיקרו פציעות ואיזה שבוע השבתה בגלל מחלה, אבל גם הם עברו כחלק מהדרך. 
מחר בשעה הזו, אם לא יקרה משהו מהפכני, 42.2 ק"מ יהיו מאחורי בפעם השלישית.