יום שישי, 16 בספטמבר 2016

משנס מותניים

כבר תקופה ארוכה שאני רוצה לקחת את עצמי בידיים. גם מבחינת התזונה וגם מבחינת האימונים. ויש לי המון תירוצים. עבודה חדשה שלי ושל נעמה, חופש גדול עכשיו הסתגלות למסגרת חדשה של הילדים. 1001 סיבות לא להתאמן. גם לגבי התזונה יש לי תירוצים: רק עוד גלידה אחת. רק טעימה מהעוגה הזאת, לק מהגלידה של הילד "שלא ינזל לו..." ובכלל למי יש כוח לבשל, והמסעדות שאני אוכל בהן בעבודה דוחפות סוכר ושמנים תעשייתיים לכל מנה.

אז החלטתי לעשות בדיקות דם. לראות כמה המצב חמור.
לפני כמעט שנה וחצי עשיתי בדיקות דם ומאד התגאיתי בערכים שלהם. מאז עברו הרבה גלידות בגרון ומעט מדי אימונים בגוף. עליתי גם כמה קילוגרמים במשקל (ולא משרירים).
ובאמת, הבדיקות היו פחות טובות במספר מדדים.
ה HDL שלי ירד מ 81 ל 64
הטריגליצרידים שלי עלו מ 50 ל 76
הכולסטרול הכללי עלה מ 268 ל 300
וה LDL (נתון מחושב) עלה מ 176 ל 221

הנתון האחרון גרם לרופא שלי להרים לי טלפון. מאד התרשמתי מכך שהוא טרח להרים אלי טלפון. זו רמת שירות שאני לא מורגל אליה מהרפואה הציבורית. הרופא אמר שבערכים כאלה של LDL הוא מחויב להציע לי טיפול רפואי. הבהרתי לו שלא אקח סטטינים, ושברור לי שבעזרת תזונה ופעילות גופניות אני יכול להפוך את הקערה ולהחזיר את פרופיל השומנים שלי לתקופת הזוהר שלו מלפני שנה וחצי.
קבענו שנערוך בדיקות חוזרות בעוד 3 חודשים.
בינתיים הוא הציע לי תוסף תזונה טבעי שתפקידו להוריד את ה LDL (מה שהעולם עדיין קורא לו "הכולסטרול הרע")
בהתחלה די נלחצתי מהעובדה שה LDL שלי קפץ ככה. בסהכ אני אמנם מתאמן פחות ואוכל פה ושם סוכרים אבל בואו נאמר את האמת. אני עדיין מנהל אורח חיים בריא יותר מרוב האנשים.
אחת הסיבות שקצת נלחצתי מהשיחה עם הרופא, היא שבשנים האחרונות העליתי את הכולסטרול שלי באופן מכוון, ושיחקתי על התחום העדין שבין סתם כולסטרול גבוה, לבין רמות שבהן רופאים ממליצים על תרופות. עכשיו לראשונה חציתי את הרף הזה. אני הולך נגד הממסד, וזו קצת אחריות גדולה מדי לכתפי הצנומות...
אז חזרתי לקרוא קצת (עוד משהו שהזנחתי בשנה האחרונה) ונזכרתי במחקרים שנעשו על LDL בשנים האחרונות.
עבור אנשים עם טריג' נמוך מ 100 המחקר המליץ להשתמש בנוסחא האיראנית (מ 2008), ולפיה ה LDL שלי הוא רק 195.
עוד נזכרתי ש LDL לכשעצמו אינו מזיק וגם הוא מחולק לשני סוגים. יש יחס ישיר בין כמות הטריגליצרידים לכמות ה LDL שבאמת מזיק.
למעשה מי שקרא את הפוסט הקודם שלי ואת "הסוד הקדמוני" זוכר את 3 הנוסחאות הבאות מכאן.

1. HDL / Total Cholesterol - אידיאלית גבוה מ 0.24 - אצלי 0.21 (0.30)
2. Trig / HDL - אידיאלית 2 או נמוך יותר - אצלי 1.19 (0.62)
3. LDL / HDL - אידיאלית 4.3 או נמוך יותר - אצלי 3.45 (2.2)

למרות שהיחסים שלי פחות טובים כעת מבשנה שעברה (הערך הקודם בסוגריים), עדיין מצבי טוב ואני רחוק מאד ממחלות לב. בכלל, ההסתכלות רק על נתון אחד כמדד לבריאות היא מאד בעייתית.
לכן בשלב זה החלטתי שלא לקחת את אותו תוסף שרשום עליו שמוריד רק את ה"כולסטרול הרע" ה LDL. היות שמדובר בנתון מחושב, אני מאד מתקשה להאמין שהוא לא משפיע גם על דברים אחרים.

כאמור פרופיל השומנים שלי פחות טוב מבשנה שעברה, אבל הוא לא משהו להלחץ ממנו.
מה כן הטריד אותי בבדיקות הדם שלי? הנתון הבא:

לראשונה, בלמעלה מעשור של בדיקות דם, הסוכר בצום שלי מעל 100. בבדיקה הקודמת בשנה שעברה הוא היה 91. עליה של 13%. אז נכון שזה עדיין רחוק מאד מסוכרת, וגם האמינות של בדיקה בודדת יכולה להיות מופרכת בבדיקה הבאה, אבל עדיין - לא לעניין.

אחת המטרות של הבדיקות היו לטלטל אותי קצת. וזה הצליח. כמו שאמרתי כבר תקופה שאני מחפף. לא סתם אתם לא רואים פוסטים על בישולים או על אימונים. אני לא ממש מבשל בעת האחרונה וגם מתאמן מעט מאד.
סוף סוף החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולנצל את 3 החודשים האלה כדי להחזיר את המצב כמה שיותר למה שהיה לפני שנה.
אז איך זה נראה? 
מבחינת התזונה, לא ממש רחוק מאתגר הפליאו אבל עם התאמות אישיות.
הפסקתי באופן מוחלט לאכול סוכרים. לא נוגע. לא ביס ולא לק מהארטיק של הילד שחס וחלילה לא ינזל עליו ולא כלום. ככה זה אצלי. אין במידה. הכל או כלום. בשבוע האחרון צלחתי מסיבת יום הולדת של חמותי, יום כיף בעבודה (עם סופלה שהיה סופר מזמין), ובירות ב happy hour. 
גם צמצמתי את כמות הפירות שאני אוכל ביום, ואני מתנזר באופן מוחלט מתמרים.
גם הבירות כרגע מחוץ לתפריט.
מדי פעם יין אדום לתת בוסט ל HDL.
הורדתי את כמות הפחמימות ובכלל העברתי אותן לשלב מאוחר יותר ביום ובעיקר אחרי אימונים.
החזרתי את הירקות לצלחת שלי אחרי תקופה ארוכה שהיה ליד הבשר בעיקר אורז.

ומה באימונים?
יצרתי לעצמי שגרת אימונים חדשה של 2 אימוני כוח בשבוע ואימון ריצה אחד. (על כך בהרחבה בפוסט נפרד)

נפגש עוד 3 חודשים...

יום שישי, 2 בספטמבר 2016

לרוץ בלי מטרה

אי שם בקיץ 2007 התחלתי לרוץ.
אני זוכר עד היום את הריצה הראשונה. ההקפה של 1800 מטר בפארק הלאומי. 11 דקות של סבל.
אחרי כמה ימים רצתי שוב והפעם 2000 מטר ב 12 דקות.
כל כמה ימים הוספתי דקה.
רציתי תוך חודש לרוץ 2000 בפחות מ 10 דקות. הצלחתי.
ואז נולדה מטרה חדשה. 10 ק"מ. קבעתי מירוץ וכעבר 3 חודשים גם המטרה הזו הושגה, ואז נרשמתי למרתון.
אחרי שנכבש מרחק המרתון, הגיעו מטרות המהירות. לשבור שיא ב 10 ק"מ, 5 ק"מ, 15, חצי מרתון, מרתון.
לפני 3.5 שנים רצתי את המרתון המהיר ביותר שלי. סיימתי אותו עם פציעה אכזרית שבעקבותיה לא חזרתי לרוץ במסגרת מסודרת.
ואז נכנסתי לקרוספיט. לראשונה המטרות שלי היו בריאותיות ולא תחרותיות.
כבר זמן מה שאני רוצה לחזור לרוץ קצת. לא משנה כמה קרוספיט אעשה, כושר הריצה שלי ברצפה.
ועכשיו כשהתחלתי לעבוד ברעננה, החלטתי לחזור לאימוני הקבוצה של מני בפארק הרצליה.
בינתיים אני עושה את האימונים במתכונת לייט. מדדה לאיטי לאורך המסלול. 3.5 שנים בלי לרוץ זה הרבה זמן. אני אמנם חזק יותר היום, אבל גם כבד יותר ב 10%.
בשנתיים האחרונות קצת שכחתי מה זה לקום מוקדם בבוקר. וגם אם כן זה היה עם הילדים. מצאתי שלהרים משקולות ב 7 בבוקר זה קשה מדי לגוף שלי. לעומת זאת, לרוץ אפשר גם ב 5:30.
באופן מפתיע, בחודש האחרון הגעתי ל 4 אימוני ריצה, שלושה מהם ב 5:30. מה שמפתיע פה הוא שעכשיו אין לי שום מטרה תחרותית שתוציא אותי מהמיטה בבוקר. ובכל זאת, בכל יום רביעי, כשהשעון מפזז ב 5:00, אני זורק את עצמי מהמיטה. שוט אספרסו ונוסע לפארק.
כרגע אין לי שום מטרה. לא מירוץ כזה ולא אחר. פשוט לרוץ. 
יכול להיות שנגמלתי מההתמכרות שלי לתחרויות?
יכול להיות שהתבגרתי?
לא סביר...

תמונה מימים תחרותיים יותר