יום חמישי, 24 בנובמבר 2022

שוחט פרות קדושות

אמ;לק: קניתי Hoka.

בום!


את מי שעוקב אחר הבלוג וספציפית אחר סדרת הפוסטים שלי בנושא נעליים זה כנראה מאד יפתיע.

גם לי זה היה קשה לעיכול.

אבל אחת לכמה זמן כדאי להוציא את אחת הפרות הקדושות מהעדר ולהכין סטייק...


כבר לפני שנה, כשהגעתי לחנות נעלים בחיפוש אחר דגם מינימליסטי של inov8 שלא היה במלאי, המוכר ניסה למכור לי נעלים של הוקה.

הסכמתי לרוץ איתן על המסילה בחנות והופתעתי מהתחושה שלא היתה דומה בכלל למה שציפיתי.

אבל עדיין כמינימליסט בנשמה, לא יכלתי להביא את עצמי לקנות אותם ויצאתי מהחנות עם דגם אחר של Altra.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה שדרופ 0 לא עושה לי טוב בריצה ונעלי ה-Altra Torin שקניתי הפכו לנעלי ההליכה היום יומיות שלי.

כך ביליתי את רוב הריצות שלי עם Inov8 Trailtalon 235. נעליים די מינימליסטיות, עם דרופ 4 וסוליה מאד דקה (7-11 ממ). זה נחמד מאד לריצה בשטח, אבל במשטח קשה זה קצת פחות נעים.

לכן ג'ינגלתי ביניהן לבין נעלי סאקוני קינברה 12 (בגובה 24-28) ממ, ובפעם השניה שנקעתי עם הסקוני את הרגל (באפריל), החלטתי שהנעלים והסטאק הגבוה שלהן פוגעות בתחושת הקרקע שלי ובהן האשם בנקעים, ולכן חזרתי לרוץ בלעדית עם ה inov8.

בשלב מסוים התחילו לי כאבים בכף הרגל שלא עזבו גם לאחר כמה ימים ללא ריצה, והרגשתי שאני צריך יותר תמיכה תחת כף הרגל.

החלטתי לשים את האמונה שלי בצד וחיפשתי נעל שתתן לי קצת יותר רכות ותאפשר לי להעלות קצת נפחים ללא כאבים.

אין מבחר גבוה של נעלים שמקיימות את הדרישות שלי, שהחשובה בהן הוא תא אצבעות רחב, וכשזכרון ה Hoka  מהנסיון בחנות עוד מקנן במוחי החלטתי להזמין את הדגם הנמוך ביותר שהצלחתי למצוא - Hoka Clifton 7 (גובה 24-29 - דרופ 5).

דוד וגולית


אז אחרי כמעט 3 חודשים וקצת יותר מ 250 קמ בנעלים, יש לי כמה דברים להגיד עליהם:

1. הן מכוערות

נכון, זה לא הדבר הכי חשוב בנעלים, במיוחד בשבילי. אבל בכל זאת, הנעל פשוט מכוערת. יש לה מראה גס מאד ותמיד נראה לי מאד מגושם. אולי צבעים אחרים היו מחמיאים לה יותר, אבל זה מה שהיה זמין במידה שלי.

2. הן מאד קלות

האמת שזה היה מפתיע. עם כל הסוליה הענקית שלהם הנעלים אפילו שוקלות פחות מה inov8 235 (שאמורות לשקול 235 גרם אבל שוקלות 255)


3. הנעלים רכות

זה כמובן יחסי, אבל ביחס לנעלי כבישטח שרצתי איתן קודם זה באמת מרגיש קצת כמו לרוץ על עננים

4. תא האצבעות סביר מינוס

תא האצבעות מאפשר תנועה יחסית חופשית לאצבעות. הוא לא רחב כמו בנעלים שחורטות את הנושא על דגלן כמו altra, inov8 ונעלי ה topo שהזמנתי לאחרונה, אבל הוא בהחלט סביר.
מה שכן, אם אני רץ איתן כמה ימים רצוף וקילומטרז' גבוה מתחילות לי שלפוחיות בבהונות.

5. הסוליה לא גמישה

אני אוהב סוליה גמישה בנעלים. מרגיש לי שזה מאפשר לרגל להתגלגל בחופשיות. בהוקה זה לא המצב. בכל זאת מרגיש שהרגל יכולה להגיע לכל טווח התנועה בין פוינט לפלקס.

6. הן די נוחות

אם אני מסיים ריצה של כמעט שעתיים בלי כאבים אז הנעליים עומדות במבחן הנוחות.

כמו שראיתי בנעלים אחרות, בדגם הזה הוקה הוסיפו לשונית בעקב שממש מקלה על נעילת הנעליים.

מצד שני. הן לא נוחות להליכה, בניגוד לנעלי הריצה האחרות שלי.

איכשהו, בהליכה הגובה שלהן מאד מפריע לי וגם אני מרגיש את חוסר הגמישות שלהן.


בסופו של דבר הנעל עמדה במטרה שלשמה קניתי אותה - לאפשר לי לצבור קילומטרים בלי כאבים.

אני רץ כיום כ 50 קמ שבועי, מתוכן יותר מ 30 עם ה Hoka, ובשאר הזמן עם ה inov8 ולאחרונה נכנסו גם topo. הכאבים בכף הרגל חלפו לגמרי.

אני כן מרגיש (וקצת מגובה בנתונים) שהקדנס שלי נמוך ב 5-10 צל"ד איתן מאשר בנעלים מינימליסטיות יותר (שזה בסה"כ הגיוני).

החסרון הכי גדול מבחינתי שהולך ומתגבר בריצות האחרונות, הוא תא האצבעות הלא מספיק רחב, ביחס ל topo ו inov8 שכנראה מעתה יגרום לי קצת להפחית קילומטרז' בהן.

בשבועיים האחרונים רצתי פעמיים עם נעלי topo cyclone שמועמדות להחליף אותן, אבל עוד מוקדם לחוות עליהן דעה.


שורה תחתונה: השד לא נורא כל כך. אני מבין למה הציבור אוהב את הנעלים האלה, ולמה הן כל כך מצליחות. אני לא עפתי על הנעלים, אבל גם לא היה לי נורא איתן.

הנעלים מאד עזרו לי לחדד את הדברים שחשובים לי ביותר בנעלי ריצה.
למרות כל האני מאמין שלי, בסוף מה שהכי חשוב לי זה לא הסוליה הדקה, ולא התחושת קרקע. הדבר שכנראה הכי משפיע על חווית הריצה שלי זה המקום בתא האצבעות.

יום שלישי, 4 באוקטובר 2022

חשבון נפש וגוף

הפוסט הקודם עסק במספרים,
והפוסט הזה, באווירת יום כיפור, ימשיך בענייני חשבון. חשבון נפש.

ביוני התחלתי להתאמן עם קבוצת טריאתלון.
לא התכוונתי לחזור לתחום הטריאתלון,
לפני הולדת הבן השני שלי קיבלתי החלטה להפסיק עם הרכיבה. היו לכך 2 סיבות: החשש מהרכיבה בכביש, וחוסר היכולת להקדיש זמן לאימונים.
אבל חיפשתי מסגרת שאוכל גם לשחות וגם לרוץ בה, וזה באמת היה מאד נוח מבחינה לוגיסטית.

הבעיה בחברות בקבוצת טריאתלון, שעולם הטריאתלון חזר לחיי, ולאט לאט עשה לי חשק.
לאט לאט הגלגלים במוח החמדן שלי שלי התחילו לחפש פתרונות יצירתיים: אולי אפשר להתאמן לטריאתלון ספרינט רק על הטריינר? ואולי בסופי שבוע קצת בגבעת המופעים?
מצאתי את עצמי סורק פוסטים בקבוצות יד 2 של אופנים בפייסבוק.
השיא הגיע ביום שישי אחד בבוקר, בין השיעורים בלימודים, שלחתי מייל לדוד רזניק לברר איתו לגבי מדידות להתאמת אופנים...

באותו ערב, באופן קוסמי, נתפס לי הגב. 
זה לא קרה באופן ישיר אחרי משהו ספציפי. הייתי בעומס אימונים יחסית רגיל, והיה קצת עומס נפשי מהעבודה. זה גם התחיל כמו כאב גב קל שחשבתי שיעבור עד למחרת.

למחרת בבוקר לא הצלחתי לקום מהמיטה. לא הצלחתי לעמוד או לשבת יותר מ 5 דקות ברצף, כולל הקרנות עד לשוק. זה היה די מפחיד כי מעולם לא קרה לי משהו כזה. הייתי בטוח שמדובר בפריצת דיסק. יומיים כאלה עד שהלכתי לטיפול אצל מטפל אלטרנטיבי שסיפק הקלה, ועוד טיפול אחרי שבוע שממש העביר את הכאבים.

לא רצתי או הרמתי משקולות כמעט 3 שבועות. 
בכל התקופה הזו שחיתי הרבה יותר (גם השתפרתי מאד בשחיה).
אחרי שבועיים חזרתי לרוץ ממש בהדרגה בשילוב הליכה. 
אחרי כמה ימים הצלחתי לייצר כבר רצף ריצה של חצי שעה. 

בבוקר יום רביעי תוכנן אימון שחיה אינטנסיבי, וחשבתי לחבר לו 20 דקות ריצה קלה. אבל יצאתי מהמים עם התכווצויות בכף הרגל, והחלטתי לוותר.
אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש לא טוב, ואחרי יומיים של פריחה בידיים, גם יצאתי חיובי לקורונה.



שוב השבתה של שבוע מאימונים,
ואחכ עוד שבוע בחו'ל עם המשפחה, שבו כן הצלחתי לרוץ מעט (אבל הכל עליות ברומניה הזו)

וכך העברתי את כל אוגוסט, עם מעט מאד אימונים, אבל הרבה מאד זמן לחשוב.
סוג של חשבון נפש.
התיחסתי למה שקרה לי בגב כסימן מהגוף שלי.
וכנראה שלא ממש קלטתי את הרמז אז גם חטפתי קורונה.

הגוף שלי מנסה לאותת לי משהו ואני לא קולט.
אי אפשר הכל מהכל, עוד ועוד אימונים מכל מיני סוגים, ומעט מדי שעות שינה.
אז התחלתי לחשב מסלול מחדש.
החלטתי להתמקד בריצה, שבסוף זו האהבה הראשונה שלי, וכוח (שזה לא משהו שאני נהנה במיוחד לעשות, אבל הכרחי בעיני בשביל לתמוך בריצה, ולתמוך בחיים בכלל).

לאור כל ההשבתה, גם עשיתי עדכון במטרות שלי. 
החלטתי לבנות תהליך הדרגתי מסודר של חזרה לריצה.
המרתון בתל אביב הומר לחצי מרתון.
ובניתי לי תכנית שבועית של 4 אימוני ריצה ועוד 2 אימוני כוח, שאני מתמיד בה בהצלחה כבר 6 שבועות, והכי חשוב, מתישבת בצורה שפויה עם שאר הדברים בחיים שלי.

גמר חתימה טובה.

יום רביעי, 13 ביולי 2022

חולה על מספרים

אני חולה על מספרים.

סאקר של תאריכים.

מת על קלישאות.

אתמול לפני 15 שנה החלטתי באמצע החיים להתחיל לרוץ, ושלשום, 15 שנה מאוחר יותר שוב נפל הפור.

כבר כמה חודשים אני מתאמן בלי מטרה.

מאז חצי מרתון ים המלח בפברואר לא ממש היתה לי מטרה, ואני, חוץ מזה שאני איש של מספרים, אני גם איש של מטרות. מטרה מפקסת אותי. מטרה מובילה לתכנית, ותכנית אימונים עושה לי סדר.


האמת זה היה מרענן, וקצת חביב. 

הגישוש הזה.

לפני חודשיים, התחלתי קורס מדריכי ריצות ארוכות, ואמרתי לעצמי - אולי אקח את הידע שאצבור בקורס ואבנה לעצמי תכנית אימונים למרתון? בכל זאת עדיף שאתגלח על עצמי מאשר על אחרים, לא?

גם יכול להיות נחמד לרוץ מרתון לכבוד יום הולדת 42. (סאקר של מספרים כבר אמרתי?)

אבל האמת, לא בא לי עכשיו לרוץ 4-5 פעמים בשבוע, ואז גם להפצע.

אגב פציעות, לפני 3 חודשים נקעתי את הרגל בריצה, והתחלתי לשחות קצת. זה עשה לי חשק להשתפר. 4 שנים אחרי שהפסקתי לשחות במאסטרס של TI, חיפשתי לי מסגרת חדשה לשחיה. מפה לשם, מצאתי את עצמי שוב אחרי עשור, מצטרף לקבוצת טריאתלון.

לא חזרתי לרכוב. רכיבה בכביש היום נראית לי כמו רולטה רוסית, ומכל 3 הענפים זה היקר ביותר, הכי מורכב לוגיסטית ודורש הכי הרבה זמן באימונים (מה שאין לי).

אבל חזרתי לשחות, ואפילו בים.

לאחרונה גם גיליתי את ספורט ה swimrun שמשלב בין השניים.

ושוב, חיפשתי מטרה. 

אולי איזה תחרות swimrun? כרגע זה רק בחו"ל

אולי זוגות בטריאתלון, אפילו בחצי איש ברזל? זה מצריך למצוא רוכב


ככל שהקורס מתקדם ונכנסים לחלקים מעשיים יותר, יותר ויותר בא לי ליישם מה שאני לומד, אז אתמול, בשיתוף פעולה עם מאמני החדש יורם, התקבלה ההחלטה - מרתון תל אביב ב 24.2.23.


10 שנים אחרי המרתון האחרון שלי בתל אביב, בגיל 42.5, ארוץ את המרתון הרביעי שלי, גם כן בתל-אביב.

חולה על מספרים, כבר אמרתי?


נקווה שהשנה יהיה יותר יבש