רוב הזמן אני תופס מעצמי הורה בינוני מינוס, במיוחד בחודשים האחרונים שמאד קשה לי עם רועי.
אבל מדי פעם מתפלק לי איזה פוקס של הורות מוצלחת.
ביום שישי עשינו ארוחת ערב משפחתית (אל תתלהבו זה מאד חריג אצלנו), ולא רק שאכלנו ביחד שזה כבר היה הישג, הצעתי שכל אחד יגיד משהו שהוא מודה עליו, והתחלתי בלהודות לנעמה על הארוחה שהיא בשלה, וכשהגיע תורו של רועי הוא אמר לנו "תודה שהבאתם לי את איתי שאני לא אהיה לבד".
כמעט בכיתי.
הוא כמעט כל יום מציק לו, אבל אם זה מה שהוא אומר עליו תודה אז כנראה שבכל זאת עשינו משהו נכון.
 |
| מה זה חכם חנוכה, כבודו שכח לברך? |
ביום ראשון אחה"צ הייתי לבד עם הילדים.
רועי בנה מצודת כריות ולא אישר לאיתי להכנס עד שהוא לא ישלם לו (קפיטליזם הולך אצלנו חזק).
איתי כמובן בכה, ואני ניסיתי מאד לא להתערב ולהמשיך לרחוץ כלים.
בשלב מסוים מצאתי איזה מטבע של 10 אגורות ונתתי לאיתי, ואז רועי העלה את התעריף ל 3 מטבעות.
אסקלציה חדשה בבכי ואני חוזר לכלים.
אחרי כמה דקות איתי נרגע ובכה בגלל משהו אחר, ופתאום זה נראה לי זמן טוב לשבח את רועי.
סיפרתי לו כמה התרגשתי ממה שהוא אמר בארוחה ביום שישי, וכמה זה שימח אותי וכמה אני גאה בו, וחזרתי לכלים.
לא עברה דקה ורועי אמר לאיתי שהוא יכול להמיר את ה 3 מטבעות בכרטיס, ואח"כ גם עזר לאיתי לחפש כרטיס, והכניס אותו למצודה.
מיד עודדתי אותו ואמרתי לו כמה אני גאה בו וכמה הוא אח טוב.
לא חשוב שאחרי חצי שעה הוא שוב הציק לאיתי ועצבן אותו...
את הקטע הזה של העידוד למדנו בהדרכת הורים ואני בכל הזדמנות מפמפם את זה לרועי, אבל אף פעם לא ראיתי אימפקט ישיר של זה על ההתנהגות כמו עכשיו. הופתעתי.
היום בבוקר הלכתי עם הילדים לגן של רועי. איתי היה במוד בכייני מהבוקר, ואני הייתי במוד חסר סבלנות.
הוא החליט שהוא לא רוצה את המוצץ וזרק אותו על החול בגינה. "רוצה מוצץ אחר" הסברתי לו שאין לי עוד מוצץ, ושכדאי שהוא ירים את המוצץ הזה אחרת מישהו יקח לו אותו והמשכתי להתקדם לכיוון הגן. רועי בשלב הזה כבר חיכה בשער של הגן ואיתי השתרך בבכי ואי רצון אחרי. כשהגעתי לרועי הוא היה מוטרד מהבכי של איתי והחליט שהוא הולך להביא לו את המוצץ. לא האקט החינוכי שאני הייתי בוחר לאיתי וזה גם לא הרגיע אותו. רק פתי בר מהגננת הפסיק את הסירנה (שוב לא האקט החינוכי שהייתי בוחר).
אבל שוב התמלאתי נחת וגאווה על רועי כאח דואג (וגם ישר שיבחתי אותו).
עוד לא כתבתי סיכום מסודר להדרכת הורים שהסתיימה כבר לפני חודשיים אבל אני חושב ששם פחות או יותר הגדרתי לעצמי מה התפקיד שלי בתור הורה. לתת לילדים כלים להתמודד עם החיים כמה שיותר טוב, ואם אפשר על הדרך לא להרוס את היחסים איתם.
רוב הזמן אני מרגיש אני לא משהו בשני הדברים האלה, אבל לפחות בקטע של לדאוג אחד לשני נראה לי שאני בכיוון הנכון.
