יום שישי. ערב יום כיפור לפני 7 שנים.
חוזרים מלילה ללא שינה אחרי "ריצת סליחות" ברחובות ירושלים.
מצאתי יום קודם שידת החתלה מהממת בפתח תקווה, יד שניה, כמו חדשה בשליש מחיר משידה חדשה.
אמנם אני גמור מעייפות אבל נעמה עלולה ללדת כל יום, ועד שהצלחתי לשכנע אותה שאפשר לחסוך ולקנות שידה יד שניה.
ביקשתי משטיינברג שיבוא עם הקנגו, ויעזור לנייד אותה מפתח תקווה הביתה לרעננה. (אני חושב שגם הוא היה אחרי ריצת לילה ללא שינה).
ההובלה עברה בהצלחה. מגיעים הביתה, ו.. השידה לא נכנסת במעלית.
לא משנה איך ניסינו להפוך ולסובב, לא נכנסת.
טוב, נסחוב.
עץ מלא חברים. גם בלי המגירות זה כבד. (ואז עוד הייתי חלש). 5 קומות ברגל. נשבר הגב.
2 ילדים, 7 שנים, וכבר אין מקום לשידה בבית.
פרסמתי ביד 2, וגם טרחתי והזהרתי את כל מי שהתקשר (אפילו רשמתי במודעה), השידה לא נכנסת במעלית. תצטרכו להוריד אותה 5 קומות ברגל.
אתמול הגיע מישהו עם חבר לקחת אותה.
החבר בחור רציני, בא עם מברגה. "צריך לפרק".
עכשיו מדובר בשידה רצינית, שזה גם חתיכת פרויקט לפרק ולהרכיב אותה, ובכל זאת. הוא אומר לבחור (נקרא לו א'): "תקשיב אני לא יכול לסחוב כזה דבר. צריך לפרק". (אני כבר אמרתי בטלפון שהייתי עוזר אבל אני לבד עם הילדים ולא יכול לרדת...)
במשך 40 דקות הוא עבד כדי לפרק 40% מהשידה, ולסמן לעצמו חזרה כדי להרכיב אותה, ובסוף את השלד הם עדיין הורידו במדרגות 5 קומות.
לדעתי יהיה להם קשה מאד להרכיב אותה חזרה לאיך שהיתה, אבל... זו כבר בעיה שלהם.
כשראיתי, את החבר מפרק, ועובד סופר קשה, אמרתי לא': "תשמע, אתה צריך להזמין אותו לאיזה ארוחה או משהו".
- "זה בן דוד שלי". הוא אומר לי.
- "ובכל זאת. במינימום".
הספקתי כבר לשכוח כמה זה היה קשה, אבל אתמול הבנתי שלהעביר שידת החתלה, זה כנראה בטופ של מה שמגדיר חברות.
שטיינברג, יא מלך. תודה!
חוזרים מלילה ללא שינה אחרי "ריצת סליחות" ברחובות ירושלים.
מצאתי יום קודם שידת החתלה מהממת בפתח תקווה, יד שניה, כמו חדשה בשליש מחיר משידה חדשה.
אמנם אני גמור מעייפות אבל נעמה עלולה ללדת כל יום, ועד שהצלחתי לשכנע אותה שאפשר לחסוך ולקנות שידה יד שניה.
ביקשתי משטיינברג שיבוא עם הקנגו, ויעזור לנייד אותה מפתח תקווה הביתה לרעננה. (אני חושב שגם הוא היה אחרי ריצת לילה ללא שינה).
ההובלה עברה בהצלחה. מגיעים הביתה, ו.. השידה לא נכנסת במעלית.
לא משנה איך ניסינו להפוך ולסובב, לא נכנסת.
טוב, נסחוב.
עץ מלא חברים. גם בלי המגירות זה כבד. (ואז עוד הייתי חלש). 5 קומות ברגל. נשבר הגב.
2 ילדים, 7 שנים, וכבר אין מקום לשידה בבית.
פרסמתי ביד 2, וגם טרחתי והזהרתי את כל מי שהתקשר (אפילו רשמתי במודעה), השידה לא נכנסת במעלית. תצטרכו להוריד אותה 5 קומות ברגל.
אתמול הגיע מישהו עם חבר לקחת אותה.
החבר בחור רציני, בא עם מברגה. "צריך לפרק".
עכשיו מדובר בשידה רצינית, שזה גם חתיכת פרויקט לפרק ולהרכיב אותה, ובכל זאת. הוא אומר לבחור (נקרא לו א'): "תקשיב אני לא יכול לסחוב כזה דבר. צריך לפרק". (אני כבר אמרתי בטלפון שהייתי עוזר אבל אני לבד עם הילדים ולא יכול לרדת...)
במשך 40 דקות הוא עבד כדי לפרק 40% מהשידה, ולסמן לעצמו חזרה כדי להרכיב אותה, ובסוף את השלד הם עדיין הורידו במדרגות 5 קומות.
לדעתי יהיה להם קשה מאד להרכיב אותה חזרה לאיך שהיתה, אבל... זו כבר בעיה שלהם.
כשראיתי, את החבר מפרק, ועובד סופר קשה, אמרתי לא': "תשמע, אתה צריך להזמין אותו לאיזה ארוחה או משהו".
- "זה בן דוד שלי". הוא אומר לי.
- "ובכל זאת. במינימום".
הספקתי כבר לשכוח כמה זה היה קשה, אבל אתמול הבנתי שלהעביר שידת החתלה, זה כנראה בטופ של מה שמגדיר חברות.
שטיינברג, יא מלך. תודה!
