והפוסט הזה, באווירת יום כיפור, ימשיך בענייני חשבון. חשבון נפש.
ביוני התחלתי להתאמן עם קבוצת טריאתלון.
לא התכוונתי לחזור לתחום הטריאתלון,
לפני הולדת הבן השני שלי קיבלתי החלטה להפסיק עם הרכיבה. היו לכך 2 סיבות: החשש מהרכיבה בכביש, וחוסר היכולת להקדיש זמן לאימונים.
אבל חיפשתי מסגרת שאוכל גם לשחות וגם לרוץ בה, וזה באמת היה מאד נוח מבחינה לוגיסטית.
הבעיה בחברות בקבוצת טריאתלון, שעולם הטריאתלון חזר לחיי, ולאט לאט עשה לי חשק.
לאט לאט הגלגלים במוח החמדן שלי שלי התחילו לחפש פתרונות יצירתיים: אולי אפשר להתאמן לטריאתלון ספרינט רק על הטריינר? ואולי בסופי שבוע קצת בגבעת המופעים?
מצאתי את עצמי סורק פוסטים בקבוצות יד 2 של אופנים בפייסבוק.
השיא הגיע ביום שישי אחד בבוקר, בין השיעורים בלימודים, שלחתי מייל לדוד רזניק לברר איתו לגבי מדידות להתאמת אופנים...
באותו ערב, באופן קוסמי, נתפס לי הגב.
זה לא קרה באופן ישיר אחרי משהו ספציפי. הייתי בעומס אימונים יחסית רגיל, והיה קצת עומס נפשי מהעבודה. זה גם התחיל כמו כאב גב קל שחשבתי שיעבור עד למחרת.
למחרת בבוקר לא הצלחתי לקום מהמיטה. לא הצלחתי לעמוד או לשבת יותר מ 5 דקות ברצף, כולל הקרנות עד לשוק. זה היה די מפחיד כי מעולם לא קרה לי משהו כזה. הייתי בטוח שמדובר בפריצת דיסק. יומיים כאלה עד שהלכתי לטיפול אצל מטפל אלטרנטיבי שסיפק הקלה, ועוד טיפול אחרי שבוע שממש העביר את הכאבים.
לא רצתי או הרמתי משקולות כמעט 3 שבועות.
בכל התקופה הזו שחיתי הרבה יותר (גם השתפרתי מאד בשחיה).
אחרי שבועיים חזרתי לרוץ ממש בהדרגה בשילוב הליכה.
אחרי כמה ימים הצלחתי לייצר כבר רצף ריצה של חצי שעה.
בבוקר יום רביעי תוכנן אימון שחיה אינטנסיבי, וחשבתי לחבר לו 20 דקות ריצה קלה. אבל יצאתי מהמים עם התכווצויות בכף הרגל, והחלטתי לוותר.
אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש לא טוב, ואחרי יומיים של פריחה בידיים, גם יצאתי חיובי לקורונה.
שוב השבתה של שבוע מאימונים,
ואחכ עוד שבוע בחו'ל עם המשפחה, שבו כן הצלחתי לרוץ מעט (אבל הכל עליות ברומניה הזו)
וכך העברתי את כל אוגוסט, עם מעט מאד אימונים, אבל הרבה מאד זמן לחשוב.
סוג של חשבון נפש.
התיחסתי למה שקרה לי בגב כסימן מהגוף שלי.
וכנראה שלא ממש קלטתי את הרמז אז גם חטפתי קורונה.
הגוף שלי מנסה לאותת לי משהו ואני לא קולט.
אי אפשר הכל מהכל, עוד ועוד אימונים מכל מיני סוגים, ומעט מדי שעות שינה.
אז התחלתי לחשב מסלול מחדש.
החלטתי להתמקד בריצה, שבסוף זו האהבה הראשונה שלי, וכוח (שזה לא משהו שאני נהנה במיוחד לעשות, אבל הכרחי בעיני בשביל לתמוך בריצה, ולתמוך בחיים בכלל).
לאור כל ההשבתה, גם עשיתי עדכון במטרות שלי.
החלטתי לבנות תהליך הדרגתי מסודר של חזרה לריצה.
המרתון בתל אביב הומר לחצי מרתון.
ובניתי לי תכנית שבועית של 4 אימוני ריצה ועוד 2 אימוני כוח, שאני מתמיד בה בהצלחה כבר 6 שבועות, והכי חשוב, מתישבת בצורה שפויה עם שאר הדברים בחיים שלי.
גמר חתימה טובה.
