אני לא מצטיין במידתיות.
אצלי זה בדרך כלל הכל או כלום.
בארוחות חג (כגון שבועות שעבר עלינו לטובה) אני לא יכול לאכול קינוח אחד. צריך לטעום מהכל, ולקחת מנה שניה ממה שהיה טעים במיוחד.
מתוקים זה הפיטפול שלי. לא הייתי אומר שאני בן אדם שאוכל הרבה, אבל כשזה מגיע למתוקים - אני לא יודע מידתיות מהי.
ולכן, כשאני מחליט שצריך להוריד קצת במשקל - אני פשוט מוציא את המתוקים מהתפריט.
אסור מתוקים. בלי יוצא מן הכלל.
כי אם אני אתחיל עם זה, זה לא יגמר.
ואז זה קל - יש חוק "בלי מתוקים", ולא עוברים עליו. בשום מקרה.
אותו דבר עם האימונים.
כשיש תכנית ומאמן אז זה קל: פשוט עושים מה שכתוב בתכנית. (הצורך להסביר למאמן שלא עשיתי את האימון, מונע ממני בכלל לשקול את האופציה לוותר על האימון).
אבל היום, בהעדר תכנית מסודרת ומטרה בטווח הנראה לעין, אני מחליט שאני מוותר על אימונים כראות עיני.
רק צריך סיבה, ולמצוא סיבות זה הכי קל בעולם: נשארתי עד מאוחר בעבודה, רועי קם בלילה, שכחתי את משקפי השמש בעבודה, חסר לי בקבוק לאיזוטוני (לא צוחק, כל אחד מהם הוא סיבה לגיטימית כשאני קם ב 5 ורק רוצה לחזור לישון).
ואז אני יכול למצוא את עצמי כמעט שבועיים בלי להתאמן, ואח"כ החזרה לאימונים היא לא פשוטה.
ביום יום, ברגע נתון של אי צלילות מחשבתית ב 5 בבוקר עוד לפני הקפה, אני לא רואה את המטרה ארוכת הטווח של להיות בכושר, לשמור על הבריאות. אני גם לא חושב על זה שאח"כ אני אצטער על כך שלא הלכתי לאימון. שיקול הדעת שלי לא בשיאו, וכמו עם המתוקים - אני צריך חוק שיגן עלי. בלי לשאול שאלות פשוט לעשות.
לכן הומצא "חוק ה 5".
אני צריך לבצע לפחות 5 אימונים בשבוע, כל שבוע.
זה לא חייב להיות בקשר ישיר לטריאתלון, אבל זה חייב להיות פעילות ספורטיבית כלשהי (גם פילטיס נחשב). בחג שבועות, כשלא היו אימונים - שיחקתי טניס.
יש שיאמרו שזה מעט, ויש שיאמרו שזה הרבה. בכל מקרה 5 אימונים זה מה שהגדרתי לעצמי בשביל לשמר כושר סביר בתקופה הקרובה.
האמת, זה לא היה פשוט, והיו הרבה סיבות להבריז מאימונים גם השבוע (במיוחד אתמול מאימון רכיבה של 3 שעות).
אבל בזכות החוק החדש, אני כבר שבועיים מתאמן 5 אימונים בשבוע.
כשיש חוקים, הכל הרבה יותר פשוט.
אצלי זה בדרך כלל הכל או כלום.
בארוחות חג (כגון שבועות שעבר עלינו לטובה) אני לא יכול לאכול קינוח אחד. צריך לטעום מהכל, ולקחת מנה שניה ממה שהיה טעים במיוחד.
מתוקים זה הפיטפול שלי. לא הייתי אומר שאני בן אדם שאוכל הרבה, אבל כשזה מגיע למתוקים - אני לא יודע מידתיות מהי.
ולכן, כשאני מחליט שצריך להוריד קצת במשקל - אני פשוט מוציא את המתוקים מהתפריט.
אסור מתוקים. בלי יוצא מן הכלל.
כי אם אני אתחיל עם זה, זה לא יגמר.
ואז זה קל - יש חוק "בלי מתוקים", ולא עוברים עליו. בשום מקרה.
אותו דבר עם האימונים.
כשיש תכנית ומאמן אז זה קל: פשוט עושים מה שכתוב בתכנית. (הצורך להסביר למאמן שלא עשיתי את האימון, מונע ממני בכלל לשקול את האופציה לוותר על האימון).
אבל היום, בהעדר תכנית מסודרת ומטרה בטווח הנראה לעין, אני מחליט שאני מוותר על אימונים כראות עיני.
רק צריך סיבה, ולמצוא סיבות זה הכי קל בעולם: נשארתי עד מאוחר בעבודה, רועי קם בלילה, שכחתי את משקפי השמש בעבודה, חסר לי בקבוק לאיזוטוני (לא צוחק, כל אחד מהם הוא סיבה לגיטימית כשאני קם ב 5 ורק רוצה לחזור לישון).
ואז אני יכול למצוא את עצמי כמעט שבועיים בלי להתאמן, ואח"כ החזרה לאימונים היא לא פשוטה.
ביום יום, ברגע נתון של אי צלילות מחשבתית ב 5 בבוקר עוד לפני הקפה, אני לא רואה את המטרה ארוכת הטווח של להיות בכושר, לשמור על הבריאות. אני גם לא חושב על זה שאח"כ אני אצטער על כך שלא הלכתי לאימון. שיקול הדעת שלי לא בשיאו, וכמו עם המתוקים - אני צריך חוק שיגן עלי. בלי לשאול שאלות פשוט לעשות.
לכן הומצא "חוק ה 5".
אני צריך לבצע לפחות 5 אימונים בשבוע, כל שבוע.
זה לא חייב להיות בקשר ישיר לטריאתלון, אבל זה חייב להיות פעילות ספורטיבית כלשהי (גם פילטיס נחשב). בחג שבועות, כשלא היו אימונים - שיחקתי טניס.
יש שיאמרו שזה מעט, ויש שיאמרו שזה הרבה. בכל מקרה 5 אימונים זה מה שהגדרתי לעצמי בשביל לשמר כושר סביר בתקופה הקרובה.
האמת, זה לא היה פשוט, והיו הרבה סיבות להבריז מאימונים גם השבוע (במיוחד אתמול מאימון רכיבה של 3 שעות).
אבל בזכות החוק החדש, אני כבר שבועיים מתאמן 5 אימונים בשבוע.
כשיש חוקים, הכל הרבה יותר פשוט.
בסוף השבוע הקרוב אין אימוני קבוצה, בעקבות מחנה אימונים, נצטרך להיות יצירתיים ולהמציא אימונים חלופיים.
רעיונות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה