לכבוד סוף השנה, כמה מילים על שינה

במסגרת המסע שלי לעבר אורח חיים בריא, אפשר לומר שסימנתי וי על היבט התזונה והאימונים.
היבט אחד שבאופן קבוע לא מקבל אצלי מספיק חשיבות הוא נושא השינה.
אין לי ספק שאני לא ישן מספיק, ועכשיו שאני מתאמן זה אפילו יותר קריטי.

אז החלטתי לבצע בדיקה במשך שבוע שלם כדי להבין כמה שעות אני באמת ישן כל לילה.
במקרה יצא שבחרתי שבוע שבו המחשב שלנו התקלקל, מה שבתיאוריה היה אמור להוביל ליותר שעות שינה (בעקבות פחות זמן מסך), אבל איתי בדרכו המיוחדת הצליח לאזן את המצב...

אז זה מה שהיה השבוע:
ביום ראשון, איתי פינק אותי בהתעוררות מ 23:15 עד 1:15 בלילה. קמתי לאימון בשעה 5:45 - סה"כ 4:30 שעות.

ביום שני למרות שחיכיתי לפרק הסיום של הומלנד, העייפות ניצחה והלכתי לישון ב 22:00!!! נעמה קמה לאיתי ב 5:30, ואני "התפנקתי" עד 6:00 - סה"כ 8 שעות.
הלילה מרובה השעות הזה כנראה לא הספיק לי כי ביום שלישי שנשארתי עם איתי בבית (חנוכה) נמנמתי לחצי שעה בזמן שהוא ישן בצהרים.

ביום שלישי שוב היה תורי לקום בלילה. הלכתי לישון ב 23:00. איתי התעורר ומיד חזר לישון ב 2:30, אבל עד השעה 3:30 מספר הפסקות חשמל גרמו למדפסת להתעורר לחיים, ואחריה התמי 4 בחר להודיע לנו שגם הוא כאן. ביחד הם ניגנו סרנדה שלא הטיבה עם היכולת שלי לחזור לישון. איתי שוב פינק בקימה ב 5:30, מה שהביא אותי ל 5:30 שעות נטו.

ברביעי נרדמתי בשעה 0:00 (אחרי ההתעוררות של איתי למוצץ) וקמתי עם השעון בשעה 6:00 - 6 שעות.

ביום חמישי מיד אחרי האימון נפגשתי עם חבר שבא לביקור מולדת וחזרתי הביתה מאוחר. הלכתי לישון ב 1:00, וקמתי עם איתי ב 6:00. 5 שעות.

בליל שישי הגיע התור שלי להתפנק בשבת בבוקר. הלכנו לישון ב 0:00, ונעמה קמה לאיתי ואפשרה לי לישון עד 8:00. ואם זה לא היה מספיק דפקתי עוד שנ"צ של שעה על הספה. סה"כ 9 שעות.

אבל כמו שאומרים, לכל שבת יש מוצאי שבת, ואחרי שהלכתי לישון ב 0:15, איתי החליט לקום לשעה באמצע הלילה, ואז שוב ב 6:15. הוא אגב חזר לישון עד שהערתי אותו ב 7:40, אבל בשבילי זה כבר היה אבוד. 5 שעות נטו.

אז השבוע האחרון מסתכם ב 43.5 שעות שינה, שזה קצת יותר מ 6 שעות בממוצע ללילה.
האמת שזה פחות או יותר כמה שחשבתי שאני ישן גם לפני המדידה.

במאמר המצוין הזה של גיל, הוא מציין ש"כמות השעות המינימלית הדרושה לתפקוד אופטימאלי באוכלוסייה בוגרת (גילאים 22 +) היא 7.5 שעות שינה מלאות + שעת שינה נוספת על כל שעת אימון אינטנסיבית"

אני מתאמן בסה"כ 3-4 שעות בשבוע, ככה ש 7.5 שעות בהחלט יספקו אותי, אבל גם זה הרבה יותר ממה שאני ישן היום.

אז מאיפה לוקחים עוד שעות שינה?

נראה שאם אקפיד על הליכה לישון ב 23:00 לכל המאוחר ארוויח עוד 5 שעות שינה שבועיות.
אם איתי יפסיק להתעורר בלילה זה יקנה לי עוד 4 שעות. זה קצת פחות תלוי בי, אבל יש לציין שהוא היה חולה השבוע, אז אולי בשבועות אחרים המצב יהיה טוב יותר.
ובאמת אם בכל לילה אשן מ 23:00 עד 6:00 ובסופ"ש נגנוב עוד 3 שעות בבוקר ובשנ"צים, יש בהחלט פוטנציאל לממוצע של 7.5 שעות בלילה.

וזו המשימה לשבוע הקרוב.
עדכונים בהמשך.

גמרה לי על הירכיים הסינדי הזאת...

לא מה שאתם חושבים.
אבל הייתי צריך כותרת מעניינת בשביל שתכנסו לקרוא, לא?

בקרוספיט יש אימוני Benchmark.
יש 2 סוגים של אימונים כאלה:
Hero WODs - על שם גיבורים אמריקאים שנפלו בקרבות, לוחמי אש, אנשי כוחות בטחון וכו'. האימון נעשה בדרך כלל כהוקרה לאותו חלל.
The Girls - אימונים עם שמות של בנות. סתם כי כיף להגיד "עשיתי את פראן".

אימוני הבנצ'מארק מאפשרים 2 דברים:
1. למדוד יכולות ביחס למתאמנים אחרים בכל העולם (פחות מעניין אותי).
2. למדוד התקדמות אישית לאורך זמן.

בגדול האימונים מתחלקים ל 2 סוגים:
For Time - צריך לסיים את כל האימון במינימום זמן, והתוצאה היא הזמן.
AMRAP - As Many Rounds As Possible - במסגרת זמן מוגדרת (12, 15, 20 דקות) לבצע מקסימום סבבים של האימון, כשהתוצאה היא מספר הסבבים.

אחרי הרבה זמן שלא עשיתי אימוני בנצ'מארק, ביום חמישי ניגשנו לעשות את סינדי.

סינדי זה אימון מסוג AMRAP, די פשוט להבנה, וכל מתאמן בכל רמה יכול לעשות אותו.
20 דקות למקסימום סבבים של:
5 עליות מתח
10 שכיבות סמיכה
15 סקוואט

שימו לב לבחור בסרטון מדגים 26 סבבים:

יש לציין שאני יורד לסקוואט הרבה יותר עמוק ממנו...

בכל אופן, הפתעתי את עצמי לטובה ועשיתי 15 סבבים, שהם: 75 מתח, 150 שכיבות סמיכה, ו 225!!! סקוואטים (ונשארו לי עוד 15 שניות ספייר...)
אז נכון, זה רק משקל גוף, אבל עדיין 225...

ואז, ברוב חוכמתי הגעתי לאימון של שישי צהרים. בערך 14 שעות אחרי האימון הקודם.
אני לרוב לא מגיע לאימונים יום אחרי יום, אבל היו אילוצי לוח זמנים, וגם לא כל כך הבנתי את המצב הקשה של הארבע ראשי שלי, בזכות התופעה הנהדרת הקרויה DOMS - Delayed Onset Muscle Soreness. בגדול זה אומר שהכאבים מגיעים רק אחרי יום/יומיים.

האימון של יום שישי כלל 15 דקות של מקסימום סבבים מהתענוג הבא:
הליכה של כ 25 מטר עם משקל מעל הראש.
50 מטר ספרינט הלוך-חזור.
15 burpee over the bar.
15 front squat.

קצת תרגום.
מי שלא מכיר, burpee זו התנועה השנואה באימוני קרוספיט. בעברית קוראים לזה סמוך-קום.
burpee over the bar  זה שכלול שנראה ככה:

בקיצור שיטה מאד מהירה להעלות דופק...

front squat זה אותו סקוואט מוכר וחביב, רק עם משקל שיושב על עצם הבריח.

בחרתי משקל סולידי מבחינתי - 30 ק"ג.
וניגשתי לאימון.
הכל היה בסדר עד שהגעתי לסקוואטים.
הארבע ראשי שלי זעק וצעק. הייתי צריך להניח את המוט כל 4-5 חזרות, ואלה היו 15 דקות ארוכות ביותר, שבסופן השלמתי 3 סבבים.

לאחר פינוק בטן סטטית בחסות המאמנת עידית, דידיתי לי הביתה כדי להתאושש.
ההתאוששות כללה מרדף אחרי רועי בפארק, ולקינוח הוא גם ביקש לעלות אתמול בערב 5 קומות ברגל.

שלחתי איתו את נעמה, ועליתי עם איתי במעלית...

תעודת ביטוח

כשנכנסתי לפליאו לפני שנה וחודשיים, אנשים הרימו גבה.
שאלו אותי למה בחרתי בתזונה כל כך קיצונית? (זה לא באמת קיצוני, בטח אחרי שנגמלים מחיטה).
היה אפשר להבין אנשים מאד שמנים, או בקבוצות סיכון למחלות לב, חולי סכרת, סרטן, טורט, אלצהיימר שיבינו שאם לא יערכו שינוי קיצוני באורח חייהם, וכמובן בתזונה - הם ימצאו את עצמם בסכנת חיים.
אבל למה אני, בחור צעיר ובריא - כופה על עצמי אילוצי תזונה כל כך מחמירים?
אז למה באמת?

כשהייתי ילד היה להורים שלי ביטוח ב"פניקס".
כל שנה בראש השנה קיבלנו לוח שנה מתנה עם תמונות.
כל תמונה היתה של מישהו אחר משתתף בספורט אקסטרים: צניחה חופשית, מרוץ מכוניות, קפיצות סקי, טיפוס הרים וכו'.

אני זוכר שלא הבנתי איך האנשים האלה שקנו ביטוח חיים בפניקס יכולים לבצע את כל ענפי הספורט המסוכנים האלה בלי להפגע. הנחתי שהכינו להם חליפה מיוחדת שהופכת לרשת הצלה בעת הצורך, או נניח במכונית המרוץ מופעל קצף הגנה מיוחד כמו בסרט המנצח "איש הרס".

זו היתה מהות ביטוח החיים להבנתי - רשת בטחון שתפקידה להגן על חיי המבוטח.
רק בגיל מאוחר יותר הבנתי, שהביטוח בכלל לא נועד עבור המבוטח - אלא עבור קרובי משפחתו, והם "יהנו" מהביטוח, רק אחרי שהוא כבר לא יהיה בחיים... ביטוח עאלק.

אז מה הקטע שלי עם תזונה?
נכון, אני לא בעודף משקל, לא נמצא בקבוצת סיכון למחלות לב, סרטן, נפש או דימנציה, אבל...
מצד אחד המדע והרפואה התקדמו המון במאה האחרונה. אנחנו יודעים לטפל בהרבה מאד מחלות. מצד שני יש הרבה מאד מחלות שלא באמת יודעים מה גורם להם, וגם לא תמיד יודעים איך לטפל בהן, וכשמתחילים להופיע הסימפטומים זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.
אני מדבר על סרטן (על סוגיו), מחלות לב, סוכרת, דמנציה, אלצהיימר ועוד כמה ששכחתי.
כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שחלה בהם. היה בריא כל החיים ופתאום זה התפרץ ואז כבר היה מאוחר מדי.
לפעמים אומרים שזה גנטי (ואז באמת אין לי הרבה מה לעשות) אבל הרבה מחקרים מוצאים קשרים בין המחלות האלה לתזונה, לאורח חיים, וכמעט תמיד לרמת דלקתיות בגוף.
בנוסף, קשה מאד לדעת מה קורה בתוך הגוף. זה שאדם לא שמן לא הופך אותו לבריא, ולצערי בדיקות הדם של קופות החולים נותנות תמונה מאד מצומצמת על מה שקורה באמת בפנים. וכשדברים מופיעים בבדיקות הדם, או סימפטומים אחרים מתחילים להופיע, זה כבר מאוחר מדי.
אנשים חיים כאילו הגוף שלהם פח זבל, וחושבים שכשיופיעו הבעיות אז הם יעשו את השינוי. אבל לפעמים קשה עד בלתי אפשרי לתקן נזק של הרבה שנים.

אולי בכל זאת יש משהו בהסתכלות הילדותית שלי על נושא הביטוח?
אם וכאשר יתחילו להופיע הסימפטומים אצלי, לשלם כל החיים על ביטוח חיים זה לא מה שיעזור לי.
לקיים אורח חיים בריא - זו תעודת הביטוח שלי. זה קצף ההגנה שלי.
אני לא רוצה להגיע למצב שחברת הביטוח תשלם מליונים למשפחה שלי.
אני מעדיף שהנכדים שלי יצחקו עלי שאני לא יודע להשתמש ב 3 הקונכיות...

סוף שבוע בישולים!

סוף שבוע חורפי וביתי עבר עלינו, ואחרי הרבה זמן שלא בישלתי (חוץ מהשוטף), יצא לי להכין המון דברים במטבח.

את הבולונז הזה במקרה נעמה הכינה, אני פשוט הוספתי את התוספות:

דלורית שבילתה 15 דקות במיקרו:

ו"פסטה" קישואים בשמן זית:

אחרי תקופה ארוכה שאנחנו משתמשים בעגבניות מרוסקות מקופסא לשקשוקה, החלטתי להשקיע עם תערובת עגבניות טריות, עגבניות שרי ופלפלים אדומים שקצצתי בסלייסר.

והנה ארוחת שישי רומנטית

בשבת בבוקר החלטתי ספונטנית להכין פנקייקים

ואחרי שהירקן שחט אותי במחיר של התותים של תחילת העונה, הוספתי אותם עם יוגורט יווני לחגיגה

אבל גולת הכותרת של כל הבישוליאדה, היא תשובה שלי לקמפיין נסטי "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?"

אתמול!

יש לי עצמות מח ועצמות רגילות במקפיא כבר ממרץ. אז קראתי על יתרונותיו הבריאותיים של ציר עצמות.

אבל במשך כמעט 9 חודשים נמנעתי מלהכין אותו.

אז בשישי קניתי חומץ תפוחים וניגשתי למלאכה לפי המדריך המצוין הזה

אמנם לא התכוננתי מספיק מראש לעסק אז הציר התבשל רק 18 שעות (עם 2 הפסקות של 3 שעות באמצע) אבל גם זה לא רע בכלל.

ככה זה נראה בהתחלה

וככה בסוף

ואחרי סינון

היום נוסיף קצת למרק ירקות.

מממ...

החורף הזה מוציא ממני דברים טובים!

אוקטוברפיט

כולם מכירים את אוקטוברפסט.
חגיגת הבירות של באווריה בכל חודש אוקטובר (למעשה רובה בספטמבר אבל לא נהיה קטנוניים).
אז גם לי היתה חגיגה בחודש אוקטובר. חגיגה מסוג אחר.

יש גבול כמה זמן בן אדם יכול לנהל בלוג בשם "מתחזק" ולחפור על תזונה, מתכונים, הורות, וכל מיני שטויות.
צריך גם לכתוב קצת על אימונים.
ובשביל לכתוב על אימונים... צריך להתאמן.
ולאמר את האמת, להתאמן זה לא משהו שהייתי חזק בו בשנה וחצי האחרונות.
זה התחיל בפציעה אחרי מרתון ישראמן במרץ 2013.
המשיך בלידה של איתי ביוני ששינתה לי לחלוטין את סדר העדיפויות ואת לוחות הזמנים.
במשך שנה ו 4 חודשים מאז שאיתי נולד הגעתי ל 60 אימוני קרוספיט.
זה בממוצע 3.75 אימונים בחודש.
פחות מאימון בשבוע!
וזה כלל תקופות של שבועיים ואפילו 3 בין אימונים.
ואז בתחילת החודש הזה משהו קרה.
פשוט נמאס לי להגיע כל פעם לאימון ולצאת עם שרירים תפוסים לכמה ימים. נמאס לי ללכת אחורה בטכניקה ובמשקלים. החלטתי שאני רוצה להפסיק לדבר על להתחזק, ופשוט להתחזק.
פניתי לירי עם ההצהרה הנועזת הזו, והוא אמר שאני צריך להתאמן לפחות 3 פעמים בשבוע, אם אני רוצה לראות תוצאות.
חשבתי וחשבתי, וביקשתי שיבנה לי תכנית.
משהו שאני יודע על עצמי זה שאם יש לי תכנית אני עומד בה.
מאד קל לי לוותר על אימונים שהם לא חלק מתכנית, וכשהנסיבות מקשות עלי להתאמן. אבל אם יש תכנית ואני מחויב אליה אז התירוצים שאני ממציא לעצמי פשוט נעלמים אל מול ההתחיבות שנתתי לעמוד בתכנית.

אז נפגשתי עם ירי ובנינו תכנית. יש בה כמה תרגילים בסיסיים כמו סקוואט, דדליפט, לחיצת כתפיים, מתח, שכיבות סמיכה, ובטן.
אני אמור להגיע לבוקס לפחות 3 פעמים בשבוע, לעשות את אימון הקבוצה ולהשלים מתוך התכנית את התרגילים שלא נכללו באימון הקבוצה.

איך זה עובד עד כה?
כבר 3 שבועות מאז שנפגשתי עם ירי ובנינו את התכנית.
בשבוע הראשון הייתי ב 4 אימונים,
בשבוע השני ב 3 אימונים, ואם נספור את האימון של מחר, אז גם השבוע יהיו 3.
סה"כ באוקטובר אצבור 11 אימונים + אימון אישי עם ירי.
יש לציין שבניגוד לאימוני הקבוצה שאורכים שעה, האימונים האלה כוללים את ההשלמות שלי ואורכים שעה וחצי כל אימון.
אז עד כה באוקטובר התאמנתי פי 4.5 מהממוצע החודשי שלי בשנה וחצי האחרונות!
אני מרגיש מעולה, מעלה משקלים, מצליח לסיים אימונים עם הרבה אנרגיה וללא שרירים תפוסים.
ובנוסף, למרות שלא רצתי כבר שנה וחצי, הצלחתי אתמול לסיים 5X400 על 1:30 כל אחד, ואח"כ כמובן להמשיך ל 40 דקות אימון משקולות...



מקווה שאוכל להמשיך את החגיגה גם לנובמבר.

סליחות

אני לא אדם דתי.
גם הבלוג הזה, למרות שמו, אינו דתי באופיו.
למרות זאת, יש מנהגים במסורת היהודית שאני רואה בהם ערך ומשתדל לקיים.
אחד מהם הוא חשבון הנפש האישי והחברתי שלפני יום כיפור.
אני לא חושב שניסיתי במכוון לפגוע במישהו בשנה האחרונה, אבל יתכן מאד שפגעתי. אז זה הזמן והמקום להתנצל.

מחר, בדיוק ביום כיפור, אני סוגר שנה שלמה מאז שהתחלתי בתזונת פליאו.
אני זוכר את השיחה עם ירי בשישי בצהרים שלאחריה הכל התחיל. 4.10.2013.
זו היתה שנה שבה למדתי המון על תזונה, על מדע, על התהליכים שקורים בגוף, ועל עצמי.
למרות שאני בסה"כ שנה מתנסה בתזונה הזו, בעצם תינוק, הרשיתי לעצמי להתיחס בזלזול לאנשים שמקשיבים להמלצות התזונה המערבית. אותן המלצות שגדלתי עליהן וחייתי לפיהן 33 שנים (וסה"כ לא רע).
זלזלתי באנשים, בדיאטניות, רופאים ושאר אנשי מקצוע. פה בבלוג, וגם בשיחות אישיות.
כמו במקומות אחרים בחיי, אני מגלה משהו טוב, ונוטה למשיחיות לגביו וביטול של כל השאר.
אז אני מנצל את הבמה הזו להתנצל.
אני לא יודע אם "גיליתי את האור". כמו שאמרתי, אני ממש תינוק בניסוי הזה.
גם אם גיליתי את "הדבר", זו לא סיבה להתנשא ולבטל דברים אחרים. וזו גם לא הדרך "להפיץ את הבשורה".
אז מי שנפגע ממני. באופן ישיר או עקיף - סליחה.

צום קל וגמר חתימה טובה.

השניצליאו (ועוד קצת בישולים)

ביום חמישי שעבר היה לי יום הולדת, אז החלטתי לפנק את עצמי בסוף שבוע ללא בישולים.

במוצ"ש חליתי בדלקת גרון שאני מגדיר אותה כמחלה הכי קשה שזכורה לי בחיי הבוגרים.

בסוף השבוע הזה החלטתי בשביל בריאותי הפיזית והנפשית לחזור לבשל.

שלחתי את נעמה אתמול לקצב עם רשימת קניות ענפה. ותמיד כשאני קונה הרבה בשר הוא מפנק באיזה נתח שומן.

היום בצהרים הכנתי לרועי קוביות שומן, ואת השמן שניגר מהן שמרתי למה שיבוא בעוד רגע...

רציתי להכין לרועי שניצלים. כבר הוצאתי פירורי לחם ואז הבנתי שאין לי מה לאכול בעצמי. "כוסומו העולם" אמרתי.

"היום אני מצליח להכין שניצל כשר פליאו וטעים!".

הרומן שלי עם שניצל כשר פליאו מתחיל מימי הראשונים בפליאו לפני כמעט שנה.

בהכנת שניצל יש 2 בעיות: 

1. טיגון - רוב העולם מטגן שניצל בשמן קנולה. זה שמן שלא נשרף בטמפרטורה גבוהה ויש לו טעם די ניטרלי. אני לא משתמש בשמן קנולה, וגם השמנים שלי לשניצל עברו אבולוציה עם הזמן. במשך תקופה ארוכה טיגנתי בשמן זית שיש איתו 2 בעיות - יש לו טעם דומיננטי שבעייתי למי שלא אוהב, והוא נשרף בטמפרטורות גבוהות. אז גיליתי את שומן הבקר שהוא פשוט מושלם לטיגון שניצלים, אבל הזמינות שלו אצלי די נמוכה, לפי מצב הרוח של הקצב, ולאחרונה ניסיתי גם שמן קוקוס שבאופן מפתיע יצא לא רע בכלל.

2. הציפוי - על הציפוי יקום או ייפול השניצל, וכמובן שהציפויים הכי טעימים מכילים הכי הרבה מרכיבים לא רצויים. יש אולי 2 סוגים של פירורי לחם שמכילים: קמח, מים ומלח. הרוב מכילים מלא שמנים צמחיים, חלקם מכילים אפילו סוכר. בכל מקרה אף אחד מהדברים האלה אני לא אוכל ומעדיף שגם רועי לא יאכל, אבל כל נסיון שלי בעבר להכין ציפוי בייתי כשל: קמח שקדים, קמח קוקוס ושבבי שקדים, קמח שקדים ושבבי קוקוס. בכל אחד מהנסיונות האלה נוצר ציפוי שברגע האמת התקלף מהשניצל.

היום נחתה עלי המוזה, ופתאום ברגע אחד קיבלתי הארה. התשובה לציפוי המנצח תמיד היתה שם אבל כמה דברים שקרו בשבועיים האחרונים פתאום נחתו והתחברו לי יחד לגלות את המרכיב הסודי שיגרום להכל לעבוד.

אז מה יש בציפוי?

ערבבתי קצת קמח קוקוס עם קמח שקדים. הוספתי כמון, פפריקה וזעתר עם שומשום. 

לתוך התערובת הזו הוספתי כף של... wait for it...

אבקת קליפות זרעי פסיליום (psyllium husk powder)

מה זה זה?!

אז זה המרכיב הסודי, שמדביק את הכל וגורם לו לעבוד.

ומה שהביא לי את ההברקה הזו היו 2 אירועים מהשבוע האחרון:

1. בפייסבוק רצים מלא דיונים על  "איך להכין לילד סנדוויץ מלחם/פיתה ללא גלוטן", וכמעט תמיד מופיע המתכון הזה לפיתה מקמח קוקוס. ניסיתי להכין אותו בעבר וזו הסיבה שיש לי את האבקה בבית. הנסיון שלי היה כושל והתכוונתי לנסות שוב, ולכן העפתי בו מבט שוב השבוע וקראתי שיש לו תכונות הדומות לגלוטן (שהוא זה שמדביק את הכל בלחם) אז קיוויתי שהוא ידביק לי את הציפוי לשניצל.

2. בשוק הפליאוליתי שנערך בשישי שעבר (וגם בזה שלפניו) קניתי מדינה קרקר זרעים דל פחמימות, וכששאלתי אותה מה מחזיק את הכל (כי אפילו ביצים אין שם) היא אמרה פסיליום.

עשיתי אחד ועוד אחד, ומה אתם יודעים - זה הצליח!

נראה וטעים כמו שניצל רגיל!

אני אכלתי 2. אפילו רועי אכל חצי. בלי קטשופ. (זה היה התנאי שלי בשביל שיוכל לקבל את קוביות השומן כקינוח...)

אז זה היה בצהרים. בערב נשארתי לבד כי נעמה הלכה למסיבת רווקות, אז פינקתי את עצמי בשקשוקה אישית עם טוויסט של גבינת עיזים צפתית של חוות רום גם היא מהשוק בשבוע שעבר.

ואז ניגשתי להכין את האסאדו של רמי טייק 2. 

הפעם עם ירקות שיותר מתאימים לנו:

ו 2 קילו שפונדרה:

איך יצא?נגלה מחר...אחרי כל הבישולים האלה לא מגיע לי משהו לשתות?