שיר הלל לחדר הכושר

אני לא אוהב את חדר הכושר,
אבל אם חייבים, אז ללכת בבוקר.
עכשיו כשנכנסתי לתקופת בסיס,
משקולות על השרירים צריך להעמיס.
אני לא נהנה לדחוק משקולות,
אבל זה הכרחי כדי להמנע מפציעות.
אני מעדיף תנועה במהירות,
ובחדר הכושר עובדים באיטיות.
יש בשבוע 2 אימונים,
בוקר וערב לפי אילוצים.
הבוקר כאמור לא נורא במיוחד
אפילו יכול להיות נחמד.
חדר הכושר פנוי ממבקרים,
מתקתק את האימון - גומרים הולכים.
בערב סיפור אחר לחלוטין,
חדר הכושר מתעורר לחיים.
וכיוון שהוא לא מהמפוארים,
הוא מושך אליו כל מיני טיפוסים.
הרוב הגדול הוא ילדים בתיכון,
עמוסי חצ'קונים וטסטוסטרון,
עומדים ומשווים שרירים במראה,
מצטלמים במלתחות בלי חולצה,
מגיעים למקום למפגש חברתי,
זהו, כבר לא משחקים DND?
לכל מכשיר יש תורים ארוכים,
האימון מתארך למימדים מרגיזים,
ויש את טיפוס המדריך הנתלה
על סטפר בעודו חופר לבחורה,
והיא באדישות לחפירותיו תהנהן
"עזוב אותי בשקט, תן להתאמן"
לפחות כל אותם טיפוסים מיוחדים
מספקים לי שעשוע לפרקים.
המכשירים הם סוג ב', מתקלקלים כל הזמן,
אבל זה מה שקורה, כשאני קמצן.
בקיצור חדר הכושר, תענוג מפוקפק
רק עוד אבן בדרך להיות חזק.