הביטוי "הרים סביב לה" יכול להטעות את התייר המזדמן. הוא עשוי לחשוב שבירת ישראל שוכנת בעמק המוקף הרים. בבואו לרוץ בעיר, מן הראוי לעדכן אותו שגם "הרים בתוכה".
כאמור חודש פברואר היה שכונה, לא רק בנושא האימונים אלא גם בנושא התזונה. לא היה דבר שלא נכנס לי לפה, ופורים, על משלוחי המנות שלו עם כל המתוקים הזמינים, רק תרם לחגיגה.
כך מצאתי את עצמי חודשיים אחרי הישראמן, עם עוד 2 ק"ג. אפשר לטעון שחלק מהעליה במשקל נגרמה בגלל בילוי רב בחדר הכושר, ובעצם מדובר במסת שריר. גם אם נכון הדבר, וסביר מאד להניח שלא, 2 ק"ג הם עדיין 2 ק"ג, שאולי ברכיבה במישור, ובשחיה לא ממש משפיעים, אבל בריצה, ובמיוחד בריצה בעליה הם משמעותיים ביותר.
נוסיף לעליה במשקל את הירידה בכושר הריצה, ואיזו מיני מתיחה בהמסטרינג, קצת ברד בק"מ ה 11, והרי לכם חצי מרתון מהסרטים. בהחלט חווייה מפוקפקת.
מהק"מ הראשון היה ברור שלא אעמוד בקריטריון של גווין - 1:45. מהק"מ ה 9 שיחררתי את יונגר לדרכו, והתחלתי מאבק השרדות משלי, ברוחות, גשם, וכפי שכבר צוין - ברד. 1:52 בסיום. העיקר שנגמר.
למרות שהבאתי בגדים להחלפה, לא התכוננתי מספיק לקור הירושלמי, והטיול לשוק מחנה יהודה שאחרי המירוץ, בניווטו של אסף "זה פה 2 מטר" יונגר, היה קר מאד.
מעניין היחס השונה שקיבל המירוץ והעיר מאורחיהם. יונגר ושניר מתלהבים ומרוצים, ועינב ואני מקללים...
הדבר הכי טוב בביקור בירושלים בשישי היה החומוס במסעדת "עזורה", ולמרות שחברי לשולחן התלהבו מהממולאים, הדודה העירקית של אשתי עושה יותר טובים.
בשבת בבוקר אני קם קצת מצונן. לא משהו שכמה כדורים לא יפתרו. עולה על הרכב לכיוון לטרון כשלפני רכיבה של 4 שעות. הרגליים מתקשות לתפקד בעליות (מזל שלא היו הרבה), ולמרות שאמור להיות אביב, קרררררררר.
נוסיף לכך את אחד הרוכבים (לא נזכיר את שמו), שהשתעל עלי כל האימון, והופ - באותו ערב אני כבר מצונן.
שוב מעמיס כדורים, והולך לרופא. הוא רושם אנטיביוטיקה ומנוחה כפויה ל 3 ימים.
אני לא יודע לזכות מי לזקוף את המחלה, לקור הירושלמי, או לחברי המשתעל.
בכל אופן - תודה!
כאמור חודש פברואר היה שכונה, לא רק בנושא האימונים אלא גם בנושא התזונה. לא היה דבר שלא נכנס לי לפה, ופורים, על משלוחי המנות שלו עם כל המתוקים הזמינים, רק תרם לחגיגה.
כך מצאתי את עצמי חודשיים אחרי הישראמן, עם עוד 2 ק"ג. אפשר לטעון שחלק מהעליה במשקל נגרמה בגלל בילוי רב בחדר הכושר, ובעצם מדובר במסת שריר. גם אם נכון הדבר, וסביר מאד להניח שלא, 2 ק"ג הם עדיין 2 ק"ג, שאולי ברכיבה במישור, ובשחיה לא ממש משפיעים, אבל בריצה, ובמיוחד בריצה בעליה הם משמעותיים ביותר.
נוסיף לעליה במשקל את הירידה בכושר הריצה, ואיזו מיני מתיחה בהמסטרינג, קצת ברד בק"מ ה 11, והרי לכם חצי מרתון מהסרטים. בהחלט חווייה מפוקפקת.
מהק"מ הראשון היה ברור שלא אעמוד בקריטריון של גווין - 1:45. מהק"מ ה 9 שיחררתי את יונגר לדרכו, והתחלתי מאבק השרדות משלי, ברוחות, גשם, וכפי שכבר צוין - ברד. 1:52 בסיום. העיקר שנגמר.
למרות שהבאתי בגדים להחלפה, לא התכוננתי מספיק לקור הירושלמי, והטיול לשוק מחנה יהודה שאחרי המירוץ, בניווטו של אסף "זה פה 2 מטר" יונגר, היה קר מאד.
מעניין היחס השונה שקיבל המירוץ והעיר מאורחיהם. יונגר ושניר מתלהבים ומרוצים, ועינב ואני מקללים...
הדבר הכי טוב בביקור בירושלים בשישי היה החומוס במסעדת "עזורה", ולמרות שחברי לשולחן התלהבו מהממולאים, הדודה העירקית של אשתי עושה יותר טובים.
בשבת בבוקר אני קם קצת מצונן. לא משהו שכמה כדורים לא יפתרו. עולה על הרכב לכיוון לטרון כשלפני רכיבה של 4 שעות. הרגליים מתקשות לתפקד בעליות (מזל שלא היו הרבה), ולמרות שאמור להיות אביב, קרררררררר.
נוסיף לכך את אחד הרוכבים (לא נזכיר את שמו), שהשתעל עלי כל האימון, והופ - באותו ערב אני כבר מצונן.
שוב מעמיס כדורים, והולך לרופא. הוא רושם אנטיביוטיקה ומנוחה כפויה ל 3 ימים.
אני לא יודע לזכות מי לזקוף את המחלה, לקור הירושלמי, או לחברי המשתעל.
בכל אופן - תודה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה