לקראת סוף חודש מרץ, ושניה לפני שעוברים לשבועות של 15+ שעות אימונים, החלטנו לנצל את החדר שהוזמן בשביל טריאתלון עמק הירדן (שבוטל זה מכבר), לחופשה משפחתית קצרה.
המונח "חופשה" יכול להטעות, כיוון שעל ה"חופשה" הזו הייתי צריך לשלם ב 3:30 שעות רכיבה עצמאית בבית גוברין ביום שישי, ובשבת גווין רשם לשחות 30-45 דקות בכנרת אם אפשר, ואם אפשר גם להוסיף ריצה של שעה. עדיפות לשחיה. איפה החופש לא ממש ברור.
באמצע הלילה רועי התעורר, ונעמה הביאה אותו למיטה שלנו. הטריק הזה שעבד לפני חודשיים באילת, לא צלח הפעם וגרם לשלושתינו לא לישון במשך שעה. בשינה ההזויה של אותה שעה חלמתי על גלים של 2 מטר בכנרת, ואיך אני מסביר לגווין שהיה מאד מסוכן לשחות ולכן בחרתי רק לרוץ.
רועי הוחזר למיטה שלו ואנחנו חזרנו לישון. אחרי הלילה הקשה, רק ב 7:30 יצאתי מהמיטה והתלבשתי לריצה.
יצאתי מהחדר והסתכלתי על הכנרת - פלטה. לא גלים ולא נעליים. התקרבתי ונגעתי במים ביד. לא נורא.
הסתכלתי על הכנרת, היא הסתכלה עלי בחזרה. אמרתי לעצמי: אני כבר כאן. לרוץ אני יכול גם בבית אבל מי יודע אם מחר בת"א הים יאפשר שחיה.
חזרתי לחדר, החלפתי לחליפה ונכנסתי לשחיה במימיה הקרירים והעכורים של הכנרת.
בעיקר היה קר בכפות הרגליים והפנים. גם כפות הידיים היו חשופות אבל פחות רגישות לקור.
היות ולא היה קו חוף ישר, ולא היתה ראות טובה, זה היה תרגיל טוב בניווט.
תוך 33 דקות כבר הייתי בחוץ. על הריצה ויתרתי.
ביום ראשון אחרי הריצה בעוד החבר'ה עשו תרגילי בטן, גווין הורה לנו לשים חליפות.
הים התיכון לא נראה מאיים, במיוחד אחרי השכשוך של אתמול בכנרת.
מהר מאד התברר לי שגווין לא נכנס לשחות איתנו ("לי אין איירונמן"). יופי. מה עם קצת דוגמא אישית?
שחיתי 15 דקות צפונה, בים עכור, גלי, קר ומגעיל. הודות לזרם הדרומי, החזור לקח רק 10 דקות, אבל היה קשה מאוד לצאת הודות לסלעים מלאי ירוקת שארבו ביציאה.
מהקור הזה לקח לי בערך חצי יום להפשיר.
אני מניח שעד סוף החודש הים יהיה קר ומגעיל. במאי יהיה חודש חביב בים ואז ביוני, שמחה וששון - המדוזות חוזרות.
יש למה לצפות.
המונח "חופשה" יכול להטעות, כיוון שעל ה"חופשה" הזו הייתי צריך לשלם ב 3:30 שעות רכיבה עצמאית בבית גוברין ביום שישי, ובשבת גווין רשם לשחות 30-45 דקות בכנרת אם אפשר, ואם אפשר גם להוסיף ריצה של שעה. עדיפות לשחיה. איפה החופש לא ממש ברור.
באמצע הלילה רועי התעורר, ונעמה הביאה אותו למיטה שלנו. הטריק הזה שעבד לפני חודשיים באילת, לא צלח הפעם וגרם לשלושתינו לא לישון במשך שעה. בשינה ההזויה של אותה שעה חלמתי על גלים של 2 מטר בכנרת, ואיך אני מסביר לגווין שהיה מאד מסוכן לשחות ולכן בחרתי רק לרוץ.
רועי הוחזר למיטה שלו ואנחנו חזרנו לישון. אחרי הלילה הקשה, רק ב 7:30 יצאתי מהמיטה והתלבשתי לריצה.
יצאתי מהחדר והסתכלתי על הכנרת - פלטה. לא גלים ולא נעליים. התקרבתי ונגעתי במים ביד. לא נורא.
הסתכלתי על הכנרת, היא הסתכלה עלי בחזרה. אמרתי לעצמי: אני כבר כאן. לרוץ אני יכול גם בבית אבל מי יודע אם מחר בת"א הים יאפשר שחיה.
חזרתי לחדר, החלפתי לחליפה ונכנסתי לשחיה במימיה הקרירים והעכורים של הכנרת.
בעיקר היה קר בכפות הרגליים והפנים. גם כפות הידיים היו חשופות אבל פחות רגישות לקור.
היות ולא היה קו חוף ישר, ולא היתה ראות טובה, זה היה תרגיל טוב בניווט.
תוך 33 דקות כבר הייתי בחוץ. על הריצה ויתרתי.
ביום ראשון אחרי הריצה בעוד החבר'ה עשו תרגילי בטן, גווין הורה לנו לשים חליפות.
הים התיכון לא נראה מאיים, במיוחד אחרי השכשוך של אתמול בכנרת.
מהר מאד התברר לי שגווין לא נכנס לשחות איתנו ("לי אין איירונמן"). יופי. מה עם קצת דוגמא אישית?
שחיתי 15 דקות צפונה, בים עכור, גלי, קר ומגעיל. הודות לזרם הדרומי, החזור לקח רק 10 דקות, אבל היה קשה מאוד לצאת הודות לסלעים מלאי ירוקת שארבו ביציאה.
מהקור הזה לקח לי בערך חצי יום להפשיר.
אני מניח שעד סוף החודש הים יהיה קר ומגעיל. במאי יהיה חודש חביב בים ואז ביוני, שמחה וששון - המדוזות חוזרות.
יש למה לצפות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה