לפני כמעט 4 שנים התחלתי לרוץ לראשונה בחיי.
זו היתה אהבה ממבט ראשון. כל ריצה יצרה ציפיה לריצה הבאה, ומהר מאד כבר נרשמתי למרתון.
עם המרתון באה הפציעה הראשונה ואחריה אפשר לומר שכל הפציעות שהיו לי ב 4 השנים האחרונות מקורן בריצה (פרט לנפילה מהאופנים לפני שנה - אך זו פציעה מסוג אחר).
אהבה כואבת האהבה לריצה. מאד מתגמלת אבל גם גובה מחיר לא קטן.
אחרי הפציעה במרתון, ובעקבות השבתה זמנית מריצה. גיליתי את תחום הטריאתלון. מהתחלה לא התחברתי לרכיבה. זה תמיד היה המקצה החלש שלי. תמיד היה לי חשש מסוים מהתחום. בניגוד לריצה ושחיה, כאן יש עוד גורם ביני לבין הקרקע או למים. תמיד הרגשתי חוסר בטחון מלא או חוסר שליטה. החיבור אף פעם לא היה מושלם.
אומרים על תינוקות, שאהבה לא תמיד מופיעה במבט ראשון, והיא מופיעה תוך כדי הטיפול בתינוק, ככל שמבלים איתו יותר ויותר שעות.
השבוע לראשונה אחצה את רף 10 השעות השבועיות על האוכף. קצת פחות משעתיים על הטריינר ביום רביעי, ועוד 170 ק"מ רצופי עליות (3200 מטר טיפוס מצטבר) באירוע הרכיבה גראן פונדו - רכיבה מהגלבוע לחרמון.
בשישי האחרון רכבתי כהכנה עם חברים את ה 100 ק"מ האחרונים של הרכיבה הצפויה השבוע. זה לקח יותר מ 5 שעות נטו.
כמות השעות השבועית שאני מבלה על האופניים מתחילה להתקרב לכמות השעות שאני מבלה עם רועי.
החיבור עדיין לא מושלם, אבל ההתאהבות מתחילה.
האיירונמן עוד לפני אבל המוח כבר מתחיל לפנטז על מטרות חדשות.
עד לא מזמן, המטרות האלה היו מעולם הריצה.
בזמן האחרון, נוספו למטרות האלה 2 גלגלים וקסדה.
זו היתה אהבה ממבט ראשון. כל ריצה יצרה ציפיה לריצה הבאה, ומהר מאד כבר נרשמתי למרתון.
עם המרתון באה הפציעה הראשונה ואחריה אפשר לומר שכל הפציעות שהיו לי ב 4 השנים האחרונות מקורן בריצה (פרט לנפילה מהאופנים לפני שנה - אך זו פציעה מסוג אחר).
אהבה כואבת האהבה לריצה. מאד מתגמלת אבל גם גובה מחיר לא קטן.
אחרי הפציעה במרתון, ובעקבות השבתה זמנית מריצה. גיליתי את תחום הטריאתלון. מהתחלה לא התחברתי לרכיבה. זה תמיד היה המקצה החלש שלי. תמיד היה לי חשש מסוים מהתחום. בניגוד לריצה ושחיה, כאן יש עוד גורם ביני לבין הקרקע או למים. תמיד הרגשתי חוסר בטחון מלא או חוסר שליטה. החיבור אף פעם לא היה מושלם.
אומרים על תינוקות, שאהבה לא תמיד מופיעה במבט ראשון, והיא מופיעה תוך כדי הטיפול בתינוק, ככל שמבלים איתו יותר ויותר שעות.
השבוע לראשונה אחצה את רף 10 השעות השבועיות על האוכף. קצת פחות משעתיים על הטריינר ביום רביעי, ועוד 170 ק"מ רצופי עליות (3200 מטר טיפוס מצטבר) באירוע הרכיבה גראן פונדו - רכיבה מהגלבוע לחרמון.
בשישי האחרון רכבתי כהכנה עם חברים את ה 100 ק"מ האחרונים של הרכיבה הצפויה השבוע. זה לקח יותר מ 5 שעות נטו.
כמות השעות השבועית שאני מבלה על האופניים מתחילה להתקרב לכמות השעות שאני מבלה עם רועי.
החיבור עדיין לא מושלם, אבל ההתאהבות מתחילה.
האיירונמן עוד לפני אבל המוח כבר מתחיל לפנטז על מטרות חדשות.
עד לא מזמן, המטרות האלה היו מעולם הריצה.
בזמן האחרון, נוספו למטרות האלה 2 גלגלים וקסדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה