למרות שהפוסט הזה מתבשל אצלי בראש כבר כמה שבועות, יוצא שהוא מתפרסם בדיוק בין חג החירות ליום העצמאות. שני המושגים האלה מתחברים לי מאד עם הישענות עצמית. היכולת לעשות דברים בעצמך, עם תלות מינימלית עד אפסית בשירותים בתשלום.
למרות שאני כבר כמעט פעמיים מהגיל המוגדר בחוק לבגיר, יש די הרבה דברים שאני לא עושה בעצמי (בין אם מטעמי נוחות ובין עם מטעמי מסוגלות). לדוגמא, כשמכשיר חשמלי גדול, גם פשוט, כמכונת כביסה מתקלקל - אני מזמין טכנאי, ולא מתקן אותו בעצמי (אם מישהו חושב שזה ביג דיל אני מכיר כמה אנשים שמתקנים לעצמם את מכשירי החשמל הביתיים).
ועדיין ב 18 השנים האחרונות כן הצלחתי לרכוש לא מעט יכולות שמעלות את תחושת המסוגלות והעצמאות שלי. אני יודע לבשל, לכבס, לגהץ, להחליף גלגל, לעשות תיקוני צבע, קידוחים ותליות, תיקוני אינסטלציה פשוטים, לתפור (ואפילו עם גבס).
רבות מהיכולות האלה (כמו למשל אינסטלציה) למדתי אחרי שהזמנתי בעל מקצוע וראיתי מה הוא עושה, ועם כל תקלה וצורך שעולה לי בחיי היום יום אני לומד וצובר עוד יכולות. אני תמיד שמח על ההזדמנות לנסות לרכוש יכולת חדשה, אם אין בזה סיכון ואם יש לי זמן לזה.
ולפעמים באמת אין לי זמן, ואני מעדיף לעשות outsourcing לבעל מקצוע שכנראה יעשה עבודה יותר טובה ממני. למשל כשאני צריך תיקונים במכנסיים - להצר, לתפור חורים, וכו. יש תופרת במורד הרחוב והיא עושה עבודה הרבה יותר טובה ממני (מה גם שלעבוד עם מכונת תפירה עוד לא למדתי). וכך, לפני כחודש נכנסתי אליה למסור לתיקון מכנס עם קרע. בעודי ממתין בתור נכנס אדם עם מה שנראה כמו כרית של כיסא וביקש לרכוש בד כדי לקחת ולרפד מחדש את הכרית.
הגלגלים במוחי התחילו לקדוח.
כשעברתי לגור עם נעמה, אי שם ב 2004, ירשנו מחמותי רביעיית כסאות שאז רופדו מחדש בשבילנו בסוג של ורוד כהה (תסלחו לי על התיאור המשעמם בטח אשתי היתה יודעת לתאר את זה בצורה יותר אומנותית אבל אני רואה רק 32 צבעים אז זה מה יש). לפני 3 שנים רכשנו שולחן אוכל ואיתו רביעיית כסאות מרופדים בבד דמוי עור בצבע שמנת. החזרנו את אחד מהורודים וכבר מאז תכננו ורצינו לרפד את 3 הכסאות הנותרים, שהיו כבר בעיקר בצבע "ורוד מוכתם", בריפוד דומה מטעמי אחידות. ואז נולד איתי ודעתנו הוסחה למשך כ 3 שנים...
3 השנים האלה עם עוד ילד בבית העבירו את הכסאות ל "מוכתם פלוס" והעובדה שעמדנו לארח סדר פסח ל 15 אורחים בביתנו הוסיפה על המוטיבציה.
כשבאתי לאסוף את המכנס מהתיקון הבאתי איתי את אחת הכריות של הכסאות ובררתי עם התופרת עלויות של ריפוד.
כמות הבד שנדרשה לריפוד עלתה 30 ש"ח, והתופרת ניסתה לשכנע אותי שמדובר בעבודה פשוטה ושאוכל לעשות אותה בעזרת אקדח סיכות ומספריים, וחבל שהיא תעשה את זה בעצמה כי זה יעלה 55 ש"ח לכרית.
אז קניתי את הבד והלכתי לגשש למי ממכרי יש אקדח סיכות. כשלא מצאתי אקדח להשאלה בדקתי בטמבוריה הקרובה ונחרדתי לגלות שאקדח עולה 90! שח. בשביל 3 כריות, זה כבר עסק לא משתלם. כבר עדיף לי לשלם לה 165 ש"ח ולחסוך את הזמן שלי, וגם כנראה שהיא תעשה עבודה יותר טובה. המשכתי לחשוב על זה עוד כשבוע וכשראיתי שאני לא מתפנה לעניין, חזרתי לתופרת והשארתי את הכריות אצלה.
אחרי כמה ימים חזרתי לקחת את הכריות וגיליתי שהיא "שכחה" לעבוד עליהם. מראש נראה לי שהיא לא היתה בעניין, ובינתיים הצלחתי להשיג אקדח סיכות מחברי לעבודה ויטלי - האיש שיש לו ציוד להכל, אז לקחתי חזרה את הכריות ואמרתי שאנסה בכל זאת בעצמי (אני יכול להשבע שהיא שמחה שלא תצטרך להתמודד עם הענין).
באקדח של ויטלי היו מעט מאד סיכות, ומסתבר שסיכות לאקדח לא מוכרים בקרביץ...
לאחר ביקור בכמה חנויות כלי עבודה מצאתי סוף סוף סיכות מתאימות, אך באופן מפתיע הן נמכרות רק באריזות של 1250! סיכות ולא פחות, ואריזה כזו עולה 44 ש"ח. מה אני אמור לעשות עם כל כך הרבה סיכות? יאללה. הלכתי על זה, ניתן את ה 1175 סיכות שישארו לויטלי בתור דמי שכירות :)
וכך שכב הציוד עוד כשבוע בבית עד ליום חמישי בערב שלפני ליל הסדר. מיד כשהשכבתי את הילדים לישון ניגשתי למשימה. גזרתי את הבד, והתחלתי להדק עם הסיכות. האקדח סיכות היה קצת ישן וחבוט אז רוב הזמן היה נדרש גם קצת שימוש בפטיש.
אחרי כשעה וחצי של עבודה הכסאות היו מוכנים
 |
| חבל שלא מצאתי תמונה של הלפני... |
כמו חדש לא?
לא חשוב שמאחורה זה נראה כמו עבודה של חובבן...
מה אני אגיד לכם? סיפוק. בכלל לא בגלל הכסף שחסכתי, בעיקר בגלל המיומנות החדשה שרכשתי.
יום עצמאות שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה