3 שנים בלי פיתה

4.10.2013. שישי בצהרים. שיחה אקראית עם ירי על תזונה נקייה ואחריה אני מחליט לנסות לחודש את העניין הזה.
מפה לשם כבר 3 שנים שהעסק הפך לדרך חיים.
יש כל מיני מאכלים שפשוט לא נגעתי בהם ב 3 שנים האלה. אפילו לא טעימה, יש כאלה שטעמתי פה ושם, ויש שלא ויתרתי עליהם למרות הפליאו. קבלו את ה Highlights:

3 שנים בלי פיתה - באמת. אפילו לא ניגוב אחד. גם לא לאפה. שווארמה בצלחת. חומוס ביצה עם מזלג, או למתקדמים - ניגוב עם בצל...
3 שנים בלי קולה - לא קולה, לא דיאט לא זירו, בכלל אף לא משקה מוגז אחד פרט לבירה וטעימות סודה.
3 שנים בלי פסטה - תקשיבו זה אפילו לא חסר לי, ולא מגרה אותי. ניסיתי כל מיני פסטות מקמח אורז, מש וכו' אבל ביום יום זה לא משהו שאני מחפש לו תחליפים.
3 שנים בלי קורנפלקס - זה משהו שהייתי אוכל בעבודה כל יום, פעמיים. 3 שנים - אפילו לא ביס.
3 שנים בלי ג'חנון - אין מפגש משפחתי בשבת בבוקר בלי ג'חנון. אני בדרך כלל מחסל להם את הביצים...

ויש גם את הטעימות:
לחם - אם נחבר את כל הקידושים ב 3 שנים האחרונות + פעמיים טעימה מאפייה ביתית אולי נגיע לכיכר אחת.
פיצה - ב 3 שנים אכלתי קצת פחות ממגש.
המבורגר בלחמניה - היו פעמיים. ובפעם השניה זרקתי את הלחמניה באמצע כי היא לא היתה שווה את זה.

על מה לא ויתרתי:
גלידה - היו תקופות של פעם בשבוע, היו של 3 פעמים בשבוע. עכשיו אני בגמילה אז בחודש האחרון אכלתי פעם אחת בלבד גלידה.
עוגות שוקולד - זה כבר יותר נדיר אבל אני בדרך כלל לא מוותר על חתיכה מעוגות שוקולד רטובות.

למרות שלחם, קורנפלקס ופסטה היו חלק מאד מרכזי בתזונה שלי לפני 3 שנים, אני ממש לא מרגיש שהם חסרים לי היום. זה לא שאני מנסה לשבור שיא או ממש מתאמץ להמנע מהם. זה כאילו מחקתי את הדברים האלה מרשימת המאכלים האפשריים ובזה זה נגמר.
למרות שלאורך 3 השנים האחרונות היו עליות ומורדות בהקפדה שלי על התזונה, הצלחתי לשמור על הרעיון הכללי, וזה לדעתי הרעיון - להפוך את זה לדרך חיים.

אנשים אומרים לי: "אני לא חושב שאני אצליח לוותר על לחם" או  "אני לא יכול להיות שבע בלי לחם", ואני אומר: תנסו חודש. תראו איך תרגישו. אם תרצו לחזור ללחם אח"כ - הוא יחכה לכם.

בלוג נולד

יום כיפור הוא זמן של חשבון נפש.
אני אמנם לא צם, אבל בהחלט מנצל את הזמן להסתכלות אחורה ובעיקר קדימה.
למרות שהפוסט הזה גורם ל 2016 לשבור את השיא של 2014 במספר הפוסטים, ולמרות שיש לי לא מעט מה לכתוב על האימונים, על תזונה, על ההורות, בזמן האחרון לא יוצא לי לכתוב כל כך.
הסיבה המרכזית היא העבודה החדשה שהתחלתי לפני חודשיים, שפרט לכך שהיא מאד מעסיקה אותי, היא גם לראשונה בחיי המקצועיים מספקת לי חוויות שגורמות לי לרצות לכתוב עליהן.
מאז שנולד "מתחזק" לא כתבתי בשום מקום אחר. את כל מה שהיה לי לכתוב כתבתי פה. אז נכון שהחוויות של ההורות שלי לא תמיד עניינו את העוקבים הקרוספיטרים שלי ולהיפך, אבל איכשהו הכל התחבר לי לאותה משפחה.
את החוויות המקצועיות שלי החלטתי לתעד בבלוג אחר. גם כי הכתיבה היא קצת טכנית ועלולה להבריח קוראים מהבלוג הזה, וגם כי הבלוג נכתב באנגלית, וגם כי לא מעט זמן אני רוצה לנסות את הפלטפורמה של WordPress שאמורה להיות בכמה רמות מעל זו.
זה לא אומר שאני אפסיק לכתוב פה. בכל זאת, אני לא אכתוב בבלוג הטכני שלי על קרוספיט, תזונה והורות. אבל תדירות הפרסומים כנראה תרד קצת. לפחות בתקופה הקרובה.

אז למרות שהוא עדיין בחיתולים, ועוד לא ממש למדתי את עולם ה WordPress, אני גאה להציג את הבלוג החדש שלי:
A newbie to Ruby

מוזמנים לעקוב (בתקווה שאלמד במהרה איך לנהל את זה).