להתאמן לתחרות איש ברזל ולעבוד במשרה מלאה משאיר מעט מאד זמן איכות עם רועי.
במהלך השבוע יש 2 בקרים שבהם אני לא מתאמן, ואני נמצא עם רועי עד להגעת המטפלת. בשבועות האחרונים רועי נהיה חפשן ומתעורר באיזור 8 כך שאין לנו יותר מדי זמן ערות משותף.
פרט ליום אחד שאני יוצא מוקדם מהעבודה ואנחנו הולכים לבריכה, בכל ערב אני חוזר בזמן לארוחת ערב, ואחריה יש אמבטיה ולישון.
מה שנשאר זה סוף השבוע.
אבל בשבועות האחרונים עם העלאת העומסים אני מתאמן גם בשישי וגם בשבת בין 2 ל 4 שעות.
כשאני חוזר הביתה, אחרי שקמתי ב 5 והתאמנתי 4 שעות אני אוכל ולרוב רוצה להשלים שעות שינה. מה עושים? כמו אישה מניקה, מסנכרנים את השינה.
אחת ההצלחות שלנו בתור הורים זה לגרום לרועי להרדם לבד בלילה. הוא יודע שאחרי הטקס של אמבטיה-בקבוק-צחצוח שיניים וכמה סיפורים, מגיע הסיפור "כולם הלכו לישון" ואז שמים אותו במיטה והוא נרדם.
בצהרים לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. באמצע השבוע המטפלת מרדימה את רועי בצהרים, ובסוף השבוע לא משנה כמה הוא גמור מעייפות, אם הוא לא נרדם בנסיעה או בעגלה, הוא לא מצליח להרדם במיטה.
בשישי האחרון הייתי גמור מעייפות, ורציתי לאפשר לנעמה גם זמן פנוי, ורועי גם היה עייף אבל לא נרדם במיטה.
לקחתי אותו למיטה שלנו, ונרדמנו ביחד. ישנו איזה 3 שעות. גם בשבת סינכרנו את השינה (הפעם כל אחד במיטה שלו).
לפני שרועי נולד, נעמה ליוותה אותי לכל טריאתלון, וכמעט לכל תחרות ריצה שהשתתפתי בה, אפילו 4 ימים לפני שרועי נולד, בטריאתלון (שהפך לאקוותלון) גן שמואל, בו נדחה הזינוק ונעמה היתה צריכה לשבת בשמש איזה שעתיים עד שהם החליטו סוף סוף להזניק.
מאז שרועי נולד עשיתי 3 טריאתלונים וקצת יותר תחרויות ריצה. באף אחת מהן נעמה ורועי לא נכחו. זה אף פעם לא היה נוח לוגיסטית, ובשביל מה לטרטר את הילד, ואם הולכים בלעדיו אז זה למצוא ביבי-סיטר מוקדם מאד בבוקר, ותכלס אני לא באמת צריך את זה.
חצי איש הברזל בשישי הבא תהיה התחרות הראשונה מאז שרועי ונולד בה המשפחה שלי תחכה לי בקו הסיום.
ותכלס זה מגיע להם. אני אולי זה שיזנק לתחרות, אבל הם אלה שאפשרו לי להגיע לשם. רועי שלמד לישון לילה שלם, שסבל כמה התעוררויות מבהילות ב 5 בבוקר לקול ה"פסססססס" שהמשאבה משחררת כשהיא יוצאת מהונטיל, או רכיבות ערב רועשות על הטריינר שהפריעו לו להרדם, ואשתי המדהימה שפרט לעבודה במשרה מלאה, מנהלת משק בית ומטפלת בילד בן שנה ושלוש ועוד ילד בן 31.
זה אולי לא נכון המטולוגית, אבל באשתי יש יותר ברזל ממה שיהיה בי גם אחרי 1.7.2012.
במהלך השבוע יש 2 בקרים שבהם אני לא מתאמן, ואני נמצא עם רועי עד להגעת המטפלת. בשבועות האחרונים רועי נהיה חפשן ומתעורר באיזור 8 כך שאין לנו יותר מדי זמן ערות משותף.
פרט ליום אחד שאני יוצא מוקדם מהעבודה ואנחנו הולכים לבריכה, בכל ערב אני חוזר בזמן לארוחת ערב, ואחריה יש אמבטיה ולישון.
מה שנשאר זה סוף השבוע.
אבל בשבועות האחרונים עם העלאת העומסים אני מתאמן גם בשישי וגם בשבת בין 2 ל 4 שעות.
כשאני חוזר הביתה, אחרי שקמתי ב 5 והתאמנתי 4 שעות אני אוכל ולרוב רוצה להשלים שעות שינה. מה עושים? כמו אישה מניקה, מסנכרנים את השינה.
אחת ההצלחות שלנו בתור הורים זה לגרום לרועי להרדם לבד בלילה. הוא יודע שאחרי הטקס של אמבטיה-בקבוק-צחצוח שיניים וכמה סיפורים, מגיע הסיפור "כולם הלכו לישון" ואז שמים אותו במיטה והוא נרדם.
בצהרים לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. באמצע השבוע המטפלת מרדימה את רועי בצהרים, ובסוף השבוע לא משנה כמה הוא גמור מעייפות, אם הוא לא נרדם בנסיעה או בעגלה, הוא לא מצליח להרדם במיטה.
בשישי האחרון הייתי גמור מעייפות, ורציתי לאפשר לנעמה גם זמן פנוי, ורועי גם היה עייף אבל לא נרדם במיטה.
לקחתי אותו למיטה שלנו, ונרדמנו ביחד. ישנו איזה 3 שעות. גם בשבת סינכרנו את השינה (הפעם כל אחד במיטה שלו).
לפני שרועי נולד, נעמה ליוותה אותי לכל טריאתלון, וכמעט לכל תחרות ריצה שהשתתפתי בה, אפילו 4 ימים לפני שרועי נולד, בטריאתלון (שהפך לאקוותלון) גן שמואל, בו נדחה הזינוק ונעמה היתה צריכה לשבת בשמש איזה שעתיים עד שהם החליטו סוף סוף להזניק.
מאז שרועי נולד עשיתי 3 טריאתלונים וקצת יותר תחרויות ריצה. באף אחת מהן נעמה ורועי לא נכחו. זה אף פעם לא היה נוח לוגיסטית, ובשביל מה לטרטר את הילד, ואם הולכים בלעדיו אז זה למצוא ביבי-סיטר מוקדם מאד בבוקר, ותכלס אני לא באמת צריך את זה.
חצי איש הברזל בשישי הבא תהיה התחרות הראשונה מאז שרועי ונולד בה המשפחה שלי תחכה לי בקו הסיום.
ותכלס זה מגיע להם. אני אולי זה שיזנק לתחרות, אבל הם אלה שאפשרו לי להגיע לשם. רועי שלמד לישון לילה שלם, שסבל כמה התעוררויות מבהילות ב 5 בבוקר לקול ה"פסססססס" שהמשאבה משחררת כשהיא יוצאת מהונטיל, או רכיבות ערב רועשות על הטריינר שהפריעו לו להרדם, ואשתי המדהימה שפרט לעבודה במשרה מלאה, מנהלת משק בית ומטפלת בילד בן שנה ושלוש ועוד ילד בן 31.
זה אולי לא נכון המטולוגית, אבל באשתי יש יותר ברזל ממה שיהיה בי גם אחרי 1.7.2012.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה