יש עוד פחות משבועיים לישראמן.
מדובר בתחרות שתיקח לי בסביבות ה 7 שעות.
התחרות הכי ארוכה בה השתתפתי עד היום, המרתון הראשון שלי, לקחה פחות מ 5 שעות, ומתוכם איזה שעה עברה בצליעה.
אנשים שואלים אותי אם אני מוכן. נראה כמו שאלה לגיטימית.
אבל אין לי מושג. בחיים לא עשיתי תחרות כזו, שלא לדבר על טריאתלון - שהארוך ביותר שעשיתי היה פחות מחצי במרחקים ובזמן, וכמובן רכיבה ברמת קושי הרבה יותר נמוכה.
אני לא יודע אם אני מוכן, ולמען האמת לעסוק בזה לא ממש תורם.
אני משתדל להשקיע את המאמצים שלי בלעשות את מה שכתוב בתכנית ולא להפצע.
בינתיים זה הולך לא רע. פה ושם מופיעים כאבים, דלקות, מתיחות, נפילות, אבל הם עוברים אחרי הפחתת עומס.
לפני שבוע בהתחלה של אימון רכיבה מסכם שיועד ל 4 שעות נפלתי.
כמו הנפילה הקודמת שלי במרץ, גם פה הנפילה היתה במהירות נמוכה מאד. טיפסנו בעליה מתונה. לגלית נפלה השרשרת, יוסי נכנס בה ונפל, ואני יכלתי לבחור אם לעלות עם האופניים שלי על יוסי או על האופניים שלו. בחרתי לעלות על האופניים שלו, ונפלתי לצד השני. מי שהיה אחרי כבר הספיק לבלום. מכות יבשות, קצת שטפי דם, ברך וכתף כואבות כמה ימים, ועדיין רגישות קלה בפרק כף היד. השלמתי 4 שעות באותה שבת. הכאבים התחילו יום אחרי. גם זה עבר. חשוב לציין שהייתי צריך לקום ממש מהר כי האירודרינק* התחיל להשפך...
בשישי הזה גווין רשם שעתיים רכיבה.
עד כה לא יצא לי לבלות על הטריינר יותר משעה ו 40, וגם זה היה יותר מדי. כשגווין כותב אימון עם סטים יש עניין מסוים ואפשר להעביר זמן על הטריינר, אבל כשהאימון מוגדר כ"רכיבת קצב" ואין בו סטים, שעתיים על הטריינר יכולות להיות די מייגעות. מה גם שהרגשתי שאני צריך לתרגל קצת שליטה, ועל הטריינר אפשר לרכוב בלי ידיים ועם עיניים עצומות והוא לא יזוז. לרכוב בחוץ ללא רכב ליווי, במיוחד שלא בשבת, מאד מרתיע אותי. בתחילה חשבתי לנסוע לבית גוברין למסלול יחסית סטרילי, אח"כ גייסתי את מוטי הגב-גבר שהסכים ברוב טובו להיות נהג מלווה, מה שקירב את הרכיבה לכביש 444.
המסלול תוכנן. יציאה מהבית של שטינברג. על 444 לבן שמן וחזרה. הכל סגור. יום שישי 5:15 אני מתעורר, ב 5:20 מתחיל מבול. מחכים מחכים, ובסוף מבטלים. ניגש למחשב ומחפש סרט של שעתיים שינעים את הרכיבה. סטאר טרק. יאללה. היה לא רע, ושיא חדש בזמן טריינר רצוף. הקונסטרוקציה של הטריינר בחדר עבודה מול המחשב מתחת למאוורר תקרה מתחילה למצוא חן בעיני.
בערב אני מחליט לעשות חיזוקים להמסטרינג שזנחתי בשבועות האחרונים. התרגילים עם הכדור מגלים כאב נסתר מאחורי ברך שמאל.
שבת בבוקר אימון החלפות מעולה: שעה רכיבה, שעה ריצה, שעה רכיבה, חצי שעה ריצה. (טייפר עלק) בריצות הכאב מופיע ונעלם לסירוגין. בסה"כ אחד האימונים הטובים.
ביום ראשון ריצה קלה והכאב כבר בעל נוכחות. קרח ומנוחה. צריך לשמור על עצמי עד סוף שבוע הבא.
ולסיום מצב הים.
יש בים התיכון איזו קונספירציה, שבכל שבוע דווקא ביום ראשון הים גלי ולקראת סוף השבוע הוא נרגע, ושוב ביום ראשון גלים. כך יצא שכבר חודש לא שחיתי בים. השבוע ננסה למצוא ים רגוע ולשחות בו פעם אחרונה לפני התחרות.
האם אני מוכן? המאמן כתב כבר לפני חודש שמבחינתו אני מוכן, אז כנראה שכן.
מילון מונחים לפוסט:
* אירודרינק הוא בקבוק שמותקן על האירובר**. מדובר בבקבוק ללא מכסה, עם קש והוא מאפשר לשתות כאשר נמצאים בתנוחת נג"ש***, בלא צורך לצאת מהתנוחה וללא שימוש בידיים. החסרון הוא שלא ניתן להשכיב את האופניים כי אז כל מה שבבקבוק נשפך.
**אירובר זה לא חטיף אנרגיה (עד כמה שזה נשמע ככה). זה קיצור של aerodynamic handlebar. מדובר בכידון בצורה של 2 מוטות שמאפשר לרכב בצורה שמקטינה את שטח הפנים של הרוכב ואת התנגדות הרוח שהוא מייצר. שימושי לתנוחת נג"ש. התנוחה מתאימה לטריאתלטים כיוון ש: 1. יש איסור דראפטינג**** וזה מקטין את התנגדות הרוח. 2. התנוחה מעבירה את עיקר העומס ברכיבה לשריר ה 4 ראשי, ומשאירה את השרירים האחוריים טריים יחסית לריצה.
*** נג"ש זה ראשי תיבות של "נגד שעון" או Time Trial. זוהי צורת הרכיבה בטריאתלון ארוך, שבו חל איסור על דרפטינג.
****דרפטינג היא צורת תנועה (וספציפית ברכיבה) בה הרוכב הראשון חוסם את הרוח לרוכב שנמצא מאחוריו ובכך מאפשר לו לעבוד בכ 70% מאמץ ולשמור על אותה מהירות. כאמור זה אסור בטריאתלון ארוך ולכן כל נושא האירובר, אירודרינק וכו'
מדובר בתחרות שתיקח לי בסביבות ה 7 שעות.
התחרות הכי ארוכה בה השתתפתי עד היום, המרתון הראשון שלי, לקחה פחות מ 5 שעות, ומתוכם איזה שעה עברה בצליעה.
אנשים שואלים אותי אם אני מוכן. נראה כמו שאלה לגיטימית.
אבל אין לי מושג. בחיים לא עשיתי תחרות כזו, שלא לדבר על טריאתלון - שהארוך ביותר שעשיתי היה פחות מחצי במרחקים ובזמן, וכמובן רכיבה ברמת קושי הרבה יותר נמוכה.
אני לא יודע אם אני מוכן, ולמען האמת לעסוק בזה לא ממש תורם.
אני משתדל להשקיע את המאמצים שלי בלעשות את מה שכתוב בתכנית ולא להפצע.
בינתיים זה הולך לא רע. פה ושם מופיעים כאבים, דלקות, מתיחות, נפילות, אבל הם עוברים אחרי הפחתת עומס.
לפני שבוע בהתחלה של אימון רכיבה מסכם שיועד ל 4 שעות נפלתי.
כמו הנפילה הקודמת שלי במרץ, גם פה הנפילה היתה במהירות נמוכה מאד. טיפסנו בעליה מתונה. לגלית נפלה השרשרת, יוסי נכנס בה ונפל, ואני יכלתי לבחור אם לעלות עם האופניים שלי על יוסי או על האופניים שלו. בחרתי לעלות על האופניים שלו, ונפלתי לצד השני. מי שהיה אחרי כבר הספיק לבלום. מכות יבשות, קצת שטפי דם, ברך וכתף כואבות כמה ימים, ועדיין רגישות קלה בפרק כף היד. השלמתי 4 שעות באותה שבת. הכאבים התחילו יום אחרי. גם זה עבר. חשוב לציין שהייתי צריך לקום ממש מהר כי האירודרינק* התחיל להשפך...
בשישי הזה גווין רשם שעתיים רכיבה.
עד כה לא יצא לי לבלות על הטריינר יותר משעה ו 40, וגם זה היה יותר מדי. כשגווין כותב אימון עם סטים יש עניין מסוים ואפשר להעביר זמן על הטריינר, אבל כשהאימון מוגדר כ"רכיבת קצב" ואין בו סטים, שעתיים על הטריינר יכולות להיות די מייגעות. מה גם שהרגשתי שאני צריך לתרגל קצת שליטה, ועל הטריינר אפשר לרכוב בלי ידיים ועם עיניים עצומות והוא לא יזוז. לרכוב בחוץ ללא רכב ליווי, במיוחד שלא בשבת, מאד מרתיע אותי. בתחילה חשבתי לנסוע לבית גוברין למסלול יחסית סטרילי, אח"כ גייסתי את מוטי הגב-גבר שהסכים ברוב טובו להיות נהג מלווה, מה שקירב את הרכיבה לכביש 444.
המסלול תוכנן. יציאה מהבית של שטינברג. על 444 לבן שמן וחזרה. הכל סגור. יום שישי 5:15 אני מתעורר, ב 5:20 מתחיל מבול. מחכים מחכים, ובסוף מבטלים. ניגש למחשב ומחפש סרט של שעתיים שינעים את הרכיבה. סטאר טרק. יאללה. היה לא רע, ושיא חדש בזמן טריינר רצוף. הקונסטרוקציה של הטריינר בחדר עבודה מול המחשב מתחת למאוורר תקרה מתחילה למצוא חן בעיני.
בערב אני מחליט לעשות חיזוקים להמסטרינג שזנחתי בשבועות האחרונים. התרגילים עם הכדור מגלים כאב נסתר מאחורי ברך שמאל.
שבת בבוקר אימון החלפות מעולה: שעה רכיבה, שעה ריצה, שעה רכיבה, חצי שעה ריצה. (טייפר עלק) בריצות הכאב מופיע ונעלם לסירוגין. בסה"כ אחד האימונים הטובים.
ביום ראשון ריצה קלה והכאב כבר בעל נוכחות. קרח ומנוחה. צריך לשמור על עצמי עד סוף שבוע הבא.
ולסיום מצב הים.
יש בים התיכון איזו קונספירציה, שבכל שבוע דווקא ביום ראשון הים גלי ולקראת סוף השבוע הוא נרגע, ושוב ביום ראשון גלים. כך יצא שכבר חודש לא שחיתי בים. השבוע ננסה למצוא ים רגוע ולשחות בו פעם אחרונה לפני התחרות.
האם אני מוכן? המאמן כתב כבר לפני חודש שמבחינתו אני מוכן, אז כנראה שכן.
מילון מונחים לפוסט:
* אירודרינק הוא בקבוק שמותקן על האירובר**. מדובר בבקבוק ללא מכסה, עם קש והוא מאפשר לשתות כאשר נמצאים בתנוחת נג"ש***, בלא צורך לצאת מהתנוחה וללא שימוש בידיים. החסרון הוא שלא ניתן להשכיב את האופניים כי אז כל מה שבבקבוק נשפך.
**אירובר זה לא חטיף אנרגיה (עד כמה שזה נשמע ככה). זה קיצור של aerodynamic handlebar. מדובר בכידון בצורה של 2 מוטות שמאפשר לרכב בצורה שמקטינה את שטח הפנים של הרוכב ואת התנגדות הרוח שהוא מייצר. שימושי לתנוחת נג"ש. התנוחה מתאימה לטריאתלטים כיוון ש: 1. יש איסור דראפטינג**** וזה מקטין את התנגדות הרוח. 2. התנוחה מעבירה את עיקר העומס ברכיבה לשריר ה 4 ראשי, ומשאירה את השרירים האחוריים טריים יחסית לריצה.
*** נג"ש זה ראשי תיבות של "נגד שעון" או Time Trial. זוהי צורת הרכיבה בטריאתלון ארוך, שבו חל איסור על דרפטינג.
****דרפטינג היא צורת תנועה (וספציפית ברכיבה) בה הרוכב הראשון חוסם את הרוח לרוכב שנמצא מאחוריו ובכך מאפשר לו לעבוד בכ 70% מאמץ ולשמור על אותה מהירות. כאמור זה אסור בטריאתלון ארוך ולכן כל נושא האירובר, אירודרינק וכו'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה