אמור זה שם של דג.
גם קרפיון.
למעשה אמור זה סוג של קרפיון, נקרא גם "קרפיון עשב".
סתם לידע כללי.
בסרט דלתות מסתובבות יש רגע שהעלילה מתפצלת לשתי עלילות שקורות במקביל, ונקבעו ברגע אחד שהוביל להשתלשלות אחרת לגמרי. תכנית האימונים שלי לחודש יוני, היתה כתובה במלואה עד האיירונמן, עוד לפני ההתרסקות שלי. גם כאן היתה השתלשלות אחרת לגמרי וגם היא נקבעה ברגע אחד.
4 שבועות לתחרות:
בתכנית: שבוע התאוששות מהמחנה. פחות מ 10 שעות אימונים.
בפועל: הרבה מאד זמן במיטה, הרבה משככי כאבים, משלים את כל הסדרות ששמרתי לאימונים על הטריינר. הולך למומחה כתף שקובע שלא צריך ניתוח (לפחות זה). לקראת סוף השבוע מתחילות סחרחורות ובחילות ואני לא מצליח לישון כי כל פעם שאני עוצם עיניים אני מרגיש כאילו אני על סירה. בשבוע הזה איבדתי 2 קילו מסת שריר.
3 שבועות לתחרות:
בתכנית: פיק קטן של עומס לפני הטייפר. ביום שישי תוכננה סימולציית תחרות באוזון 11, ובשבת רכיבה של 4 שעות.
בפועל: הסחרחורות מאובחנות כורטיגו. מסתבר שכתוצאה מהנפילה התנתקו כמה קריסטלים באוזן הפנימית ונדדו לתעלה אחרת והם גורמים לסחרחורות ולבחילות. הטיפול - סידרה של מניפולציות של הגוף בכל מיני זוויות כדי להוציא את הקריסטלים הסוררים מהתעלה. בנוסף אני נדרש לישון יומיים בישיבה והולך עם צווארון רפואי כדי שלא יחזרו לתעלה הבעייתית בטעות - תענוג. לפחות היורו התחיל אז יש מה לראות בטלויזיה כשאני לא ישן בלילה. במקביל מתחיל פיזיותרפיה לכתף וטווח התנועה גדל לאט לאט. לקראת סוף השבוע גזירות הורטיגו מסתיימות ואני יכול לישון כמו בן אדם. האמון ברפואה הציבורית חוזר אלי אחרי ההצלחה המסחררת שלהם לאבחן את הבעיה ולפתור אותה בטייק אחד. בשבת הולך לעודד את החברים בטריאתלון ת"א - כל כך הרבה זמן לא קמתי לפני 6 בבוקר, אני לא רגיל. אחרי תום הורטיגו חזר התאבון והתחלתי לאכול כמו בהמה. המשקל עלה בחזרה (הפעם לא מסת שריר).
שבועיים לתחרות:
בתכנית: כניסה לטייפר.
בפועל: חזרה לעבודה והגדלת טווחי תנועה. 5 פעמים ביום תרגילי פיזיותרפיה. צילום נוסף למעקב שלא נראה כל כך טוב.
הצלקת במצח מסרבת להעלם וילדים עוצרים אותי בבהלה ברחוב ושואלים מה קרה לי... קונה משחה סופר יקרה, שייקח 3 חודשים עד שנדע אם היא עובדת :-)
שבוע התחרות:
בתכנית: בארץ ריצה קלה, שחיה קצרה, ורכיבת שחרור. טיסה לחו"ל וכמה אימונים על מסלול התחרות.
בפועל: הולך לרופא שלא אוהב את הצילום וממליץ לנתח. לחץ!!!!! בעזרת נחישות , עזרה מכמה חברים (וכמה מאות שקלים) מצליח להדחק לתור דחוף למומחה המקורי והוא מרגיע שדבר לא השתנה וממשיכים בתכנית המקורית. בינתיים מרגיש שהעצם התחילה להתאחות, וזה גם מעודד. בפיזיותרפיה מתחיל להרים את הידיים למעלה ולהגדיל את טווחי התנועה. מקבל אישור לרכיבה על טריינר ולשחיית חזה.
החברים שלי עולים על מטוס ברגעים אלה לחו"ל. ביום ראשון הם יעמדו על קו הזינוק, ואני אשב מול המחשב ואעקוב. לפחות את גמר היורו אני אראה.
בשיר Beautiful Boy אומר ג'ון לנון "החיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות".
מכל הקלישאות ששמעתי בחודש האחרון, לזו אני הכי מתחבר.
אין מה לעשות. Shit happens, והיה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
לעסוק במה יכול היה להיות או מה צריך היה להיות זה בדרך כלל סתם מבאס.
בכל מקרה אחרי התחרות תכננתי כמה חודשי פגרה וזמן משפחה. פשוט מתחילים את זה קצת יותר מוקדם.
כמו שאמר לי השבוע מאמן עבר יקר שלי, אוסטריה לא הולכת לשום מקום. את התחרות מקיימים כל שנה, וגם השנה שלי תגיע.
בהצלחה לחברים שלי שטסים בשעות אלו ממש לאוסטריה.
תשמרו על עצמכם, ואל תשכחו לחייך על קו הסיום.
גם קרפיון.
למעשה אמור זה סוג של קרפיון, נקרא גם "קרפיון עשב".
סתם לידע כללי.
בסרט דלתות מסתובבות יש רגע שהעלילה מתפצלת לשתי עלילות שקורות במקביל, ונקבעו ברגע אחד שהוביל להשתלשלות אחרת לגמרי. תכנית האימונים שלי לחודש יוני, היתה כתובה במלואה עד האיירונמן, עוד לפני ההתרסקות שלי. גם כאן היתה השתלשלות אחרת לגמרי וגם היא נקבעה ברגע אחד.
4 שבועות לתחרות:
בתכנית: שבוע התאוששות מהמחנה. פחות מ 10 שעות אימונים.
בפועל: הרבה מאד זמן במיטה, הרבה משככי כאבים, משלים את כל הסדרות ששמרתי לאימונים על הטריינר. הולך למומחה כתף שקובע שלא צריך ניתוח (לפחות זה). לקראת סוף השבוע מתחילות סחרחורות ובחילות ואני לא מצליח לישון כי כל פעם שאני עוצם עיניים אני מרגיש כאילו אני על סירה. בשבוע הזה איבדתי 2 קילו מסת שריר.
3 שבועות לתחרות:
בתכנית: פיק קטן של עומס לפני הטייפר. ביום שישי תוכננה סימולציית תחרות באוזון 11, ובשבת רכיבה של 4 שעות.
בפועל: הסחרחורות מאובחנות כורטיגו. מסתבר שכתוצאה מהנפילה התנתקו כמה קריסטלים באוזן הפנימית ונדדו לתעלה אחרת והם גורמים לסחרחורות ולבחילות. הטיפול - סידרה של מניפולציות של הגוף בכל מיני זוויות כדי להוציא את הקריסטלים הסוררים מהתעלה. בנוסף אני נדרש לישון יומיים בישיבה והולך עם צווארון רפואי כדי שלא יחזרו לתעלה הבעייתית בטעות - תענוג. לפחות היורו התחיל אז יש מה לראות בטלויזיה כשאני לא ישן בלילה. במקביל מתחיל פיזיותרפיה לכתף וטווח התנועה גדל לאט לאט. לקראת סוף השבוע גזירות הורטיגו מסתיימות ואני יכול לישון כמו בן אדם. האמון ברפואה הציבורית חוזר אלי אחרי ההצלחה המסחררת שלהם לאבחן את הבעיה ולפתור אותה בטייק אחד. בשבת הולך לעודד את החברים בטריאתלון ת"א - כל כך הרבה זמן לא קמתי לפני 6 בבוקר, אני לא רגיל. אחרי תום הורטיגו חזר התאבון והתחלתי לאכול כמו בהמה. המשקל עלה בחזרה (הפעם לא מסת שריר).
שבועיים לתחרות:
בתכנית: כניסה לטייפר.
בפועל: חזרה לעבודה והגדלת טווחי תנועה. 5 פעמים ביום תרגילי פיזיותרפיה. צילום נוסף למעקב שלא נראה כל כך טוב.
הצלקת במצח מסרבת להעלם וילדים עוצרים אותי בבהלה ברחוב ושואלים מה קרה לי... קונה משחה סופר יקרה, שייקח 3 חודשים עד שנדע אם היא עובדת :-)
שבוע התחרות:
בתכנית: בארץ ריצה קלה, שחיה קצרה, ורכיבת שחרור. טיסה לחו"ל וכמה אימונים על מסלול התחרות.
בפועל: הולך לרופא שלא אוהב את הצילום וממליץ לנתח. לחץ!!!!! בעזרת נחישות , עזרה מכמה חברים (וכמה מאות שקלים) מצליח להדחק לתור דחוף למומחה המקורי והוא מרגיע שדבר לא השתנה וממשיכים בתכנית המקורית. בינתיים מרגיש שהעצם התחילה להתאחות, וזה גם מעודד. בפיזיותרפיה מתחיל להרים את הידיים למעלה ולהגדיל את טווחי התנועה. מקבל אישור לרכיבה על טריינר ולשחיית חזה.
החברים שלי עולים על מטוס ברגעים אלה לחו"ל. ביום ראשון הם יעמדו על קו הזינוק, ואני אשב מול המחשב ואעקוב. לפחות את גמר היורו אני אראה.
בשיר Beautiful Boy אומר ג'ון לנון "החיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות".
מכל הקלישאות ששמעתי בחודש האחרון, לזו אני הכי מתחבר.
אין מה לעשות. Shit happens, והיה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
לעסוק במה יכול היה להיות או מה צריך היה להיות זה בדרך כלל סתם מבאס.
בכל מקרה אחרי התחרות תכננתי כמה חודשי פגרה וזמן משפחה. פשוט מתחילים את זה קצת יותר מוקדם.
כמו שאמר לי השבוע מאמן עבר יקר שלי, אוסטריה לא הולכת לשום מקום. את התחרות מקיימים כל שנה, וגם השנה שלי תגיע.
בהצלחה לחברים שלי שטסים בשעות אלו ממש לאוסטריה.
תשמרו על עצמכם, ואל תשכחו לחייך על קו הסיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה