שיעור בכדורגל

הפוסט הראשון בבלוג הזה עוסק בפציעות.

בכלל הבלוג נוצר כתיאור של המאבק שלי למען אימונים ללא פציעות.

בערך לפני שנה, אולי קצת פחות אחרי שחפרתי וחפרתי על הפציעה האחרונה שלי (ה plantar faciitis), למדתי פשוט לחיות איתה והתחלתי לכתוב על דברים יותר מעניינים. היא לא עברה לגמרי אבל כמעט ולא משפיעה עלי בחיי היום היום. הפסקתי לרוץ, ובעיסוקי היומיים אני חי איתה בשלום.

לפני כמה שבועות, כחלק מ"מתיחת הפנים" שהעברתי את הבלוג, עשיתי בו קצת סדר והוספתי תוויות לפוסטים.

נכון לעכשיו יש 27 פוסטים שעוסקים באימונים, 14 שעוסקים בתזונה (כמעט כולם מהשנה האחרונה), ו 11 שעוסקים בפציעות, יש עוד כמה על תחרויות, הורות, משפחה וכל מיני.

לפני קצת יותר משנה הפסקתי לעסוק בספורט מעודד פציעות, ועברתי לספורט מחזק. ובאמת כבר יותר משנה שאני עושה קרוספיט ללא פציעות (טפו טפו, חמסה חמסה).

לתומי חשבתי שהפוסטים על פציעות שייכים לנחלת העבר.

אז חשבתי...

אולי ברוח המונדיאל, ואולי ככה סתם, החליטו לארגן כדורגל בעבודה.

אני מאד אוהב כדורגל. 

בעיקר לצפות בו. אבל לשחק אני יודע רק באקס בוקס, וגם את זה לא עשיתי כבר שנתיים.

אפשר להאשים אותי בהרבה דברים, חוסר מודעות עצמית הוא לא אחד מהם.

מראש הייתי מודע ליכולותי, ובשביל להנמיך ציפיות ולהמנע ממבוכה ניסיתי להכין את החברים. משום מה כולם היו תחת הרושם שאני בכושר יותר טוב מהם. בכל זאת טריאתלט בדימוס וקרוספיטר בהתהוות.

גם אם זה נכון (וזה לא מדויק כי כבר שנה שלא עסקתי בריצה וטריאתלון, ובאימוני קרוספיט לא הייתי כבר 3 שבועות בהם האנטיביוטיקה והמונדיאל היוו את התירוץ), בשביל לשחק כדורגל צריך הרבה יותר מכושר.

בסה"כ לא רציתי להיות הכי גרוע, ואם אהיה הכי גרוע, לפחות אפצה על חוסר הכשרון בעודף מוטיבציה.

קבענו לשחק במגרש "גול-טיים" בתל אביב שזה מגרש קט-רגל עם דשא סינטטי. מתאים ל 2 קבוצות של 5 שחקנים.

הקבוצה שלי אחרה קצת אז ישבנו בחוץ במשחק הראשון וחיכינו.

לקראת סיום המשחק הכדור עף מחוץ למגרש, ומיד רצתי להביא אותו.

שני צעדים אחרי שמסרתי את הכדור חזרה דרכתי לא טוב על הרגל והופ - נקע.

חששתי שיהיה מביך, אבל לא דמיינתי שעד כדי כך. להפצע עוד לפני שמתחילים לשחק?

אז קשרתי טוב את השרוכים ונכנסתי לשחק. שיחקתי 2 משחקים, כי הקבוצה שלי ניצחה בראשון (לא בעזרתי אבל לפחות לא הרסתי), ואז הפסדנו וירדנו. המנוחה אפשרה לרגל להתנפח ולכאוב, ואני הבנתי שהכי טוב שאלך הביתה לשים קרח.

שעועית צהובה זה פליאו?

אי אפשר להגיד שזה לא היה צפוי. כל החבר'ה הגיעו עם נעלי כדורגל, ואני, שכבר שנה הולך רק עם נעלי מינימוס שכל הגפה העליונה שלהן בד, ובעיטה בהן היתה שוברת לי את האצבעות, מצאתי בארון (שכולו נעלי ריצה) את הזוג הכי מגושם שהיה לי, שלא נעלתי כבר שנתיים, ואיתו בחרתי ללכת. זה כשרון!

האם אחזור לכדורגל? אני מניח שכן (אם הם יקבלו אותי בחזרה).

אבל קודם ניתן לרגל להתאושש, ובפעם הבאה נגיע עם נעלים מתאימות.