שבת לפנות ערב.
יושב מול רועי ליד שולחן האוכל ומנהלים משא ומתן: כמה חתיכות עוף הוא צריך לאכול בשביל לקבל דובון שוקולד.
לא צעד חינוכי שאני גאה בו, אבל זה מה יש. דובון השוקולד גם מכיל פרוביוטיקה אז לפחות זה.
סגרנו על 9.
דאגתי שאלה יהיו חתיכות גדולות.
הוא מתחיל לאכול, ואני מציין שיש במקרר גם סלמון או קציצות אם הוא רוצה.
"עוף הכי טעים!" הוא עונה.
ישר אני מנצל את המומנטום ואומר לו שיש עוד במקרר אם הוא רוצה.
"תראה לי!"
מוציא את הקופסא מהמקרר. נשאר כרע אחד מחולק לירך ושוק.
"אתה רואה? יש שני סוגים. אתה יכול לבחור"
"למה יש 2 סוגים?"
"כי המשולש מגיע מירך, והארוך מגיע משוק"
"מה, יש מדינה שקוראים לה שוק?" (אנחנו עכשיו בקטע של מדינות שמשתתפות במונדיאל. כל נבחרת שמשחקת אני מראה לו איפה היא באטלס)
"לא. שוק זה חלק מהגוף של התרנגולת. זה פה ברגל." (מראה לו על השוק שלי) "וירך זה כאן..."
"איזה תרנגולת?"
"שממנה לקחו את השוק הזה"
"מה, עוף זה תרנגולת?"
"כן"
"תרנגולת אמיתית?" (הלוואי ויכלתי לצלם את המבט הזה. חצי חיוך, חצי פה פעור. כאילו הוא לא בטוח אם אני עובד עליו או אומר את האמת).
"האמת שזה תרנגול. תרנגולת מטילה ביצים אז לא אוכלים אותה. אנחנו אוכלים תרנגול"
מחייך...
פה פחות או יותר נגמר העניין שלו בשיחה ועברנו לנושאים אחרים (דרישות נחרצות לקבל את דובון השוקולד שהובטח לו...)
אני מניח שיש הורים שחוששים לדבר עם הילדים שלהם על מקור המזון. כאילו שאם הילדים ידעו שמה שהם אכלו היה פעם חי הם לא ירצו לאכול את זה. אני יכול להבין את זה. אני אפילו זוכר מגיל 6 ביקור אצל הקצב באחת הסמטאות בשוק הכרמל שזעזע אותי.
אבל זה נראה לי מאד טבעי לדבר על זה. נראה לי גם יותר קל להסביר לילד מאיפה הגיעה חתיכת העוף שהוא אוכל, מאשר מאיפה הגיעה פרוסת הלחם שקונים בסופר, על כל 30+ מרכיביה...
ואם מתוך ההבנה שהאוכל שלו היה פעם בעל חיים הוא יבחר לא לאכול את זה, אז זו תהיה הבחירה שלו. ויהיה לו את החופש לבחור בה, לא בגלל שהסתרתי ממנו משהו. אבל לא נראה לי שזה יקרה כי רועי יודע ומבין שכמו ששר באלו במחזמר ספר הג'ונגל, "ואם חיה טורפת זה מפני שהיא חייבת כי היא רעבה..."
אני חושב שחשוב לדבר עם הילדים על מקור המזון כדי שיפתחו חוש ביקורתי לגבי מה שהם מכניסים לפה. בחברה שלנו יש כל כך הרבה זבל זמין, כדאי קצת להבין מה אנחנו אוכלים ומאיפה זה מגיע.
אני מניח שעוד מוקדם מדי לביקור בחדר האחורי של הקצב, אבל במידת האפשר אני מעדיף לספק לו את כל המידע שהוא מוכן ורוצה לקבל.
אגב, למחרת כששאלתי אותו אם הוא רוצה עוף לארוחת ערב, הוא אמר לי "כן! אני רוצה תרנגולת! 9 חתיכות, אבל דקות..." (לא פראייר הילד)
יושב מול רועי ליד שולחן האוכל ומנהלים משא ומתן: כמה חתיכות עוף הוא צריך לאכול בשביל לקבל דובון שוקולד.
לא צעד חינוכי שאני גאה בו, אבל זה מה יש. דובון השוקולד גם מכיל פרוביוטיקה אז לפחות זה.
סגרנו על 9.
דאגתי שאלה יהיו חתיכות גדולות.
הוא מתחיל לאכול, ואני מציין שיש במקרר גם סלמון או קציצות אם הוא רוצה.
"עוף הכי טעים!" הוא עונה.
ישר אני מנצל את המומנטום ואומר לו שיש עוד במקרר אם הוא רוצה.
"תראה לי!"
מוציא את הקופסא מהמקרר. נשאר כרע אחד מחולק לירך ושוק.
"אתה רואה? יש שני סוגים. אתה יכול לבחור"
"למה יש 2 סוגים?"
"כי המשולש מגיע מירך, והארוך מגיע משוק"
"מה, יש מדינה שקוראים לה שוק?" (אנחנו עכשיו בקטע של מדינות שמשתתפות במונדיאל. כל נבחרת שמשחקת אני מראה לו איפה היא באטלס)
"לא. שוק זה חלק מהגוף של התרנגולת. זה פה ברגל." (מראה לו על השוק שלי) "וירך זה כאן..."
"איזה תרנגולת?"
"שממנה לקחו את השוק הזה"
"מה, עוף זה תרנגולת?"
"כן"
"תרנגולת אמיתית?" (הלוואי ויכלתי לצלם את המבט הזה. חצי חיוך, חצי פה פעור. כאילו הוא לא בטוח אם אני עובד עליו או אומר את האמת).
"האמת שזה תרנגול. תרנגולת מטילה ביצים אז לא אוכלים אותה. אנחנו אוכלים תרנגול"
מחייך...
פה פחות או יותר נגמר העניין שלו בשיחה ועברנו לנושאים אחרים (דרישות נחרצות לקבל את דובון השוקולד שהובטח לו...)
אני מניח שיש הורים שחוששים לדבר עם הילדים שלהם על מקור המזון. כאילו שאם הילדים ידעו שמה שהם אכלו היה פעם חי הם לא ירצו לאכול את זה. אני יכול להבין את זה. אני אפילו זוכר מגיל 6 ביקור אצל הקצב באחת הסמטאות בשוק הכרמל שזעזע אותי.
אבל זה נראה לי מאד טבעי לדבר על זה. נראה לי גם יותר קל להסביר לילד מאיפה הגיעה חתיכת העוף שהוא אוכל, מאשר מאיפה הגיעה פרוסת הלחם שקונים בסופר, על כל 30+ מרכיביה...
ואם מתוך ההבנה שהאוכל שלו היה פעם בעל חיים הוא יבחר לא לאכול את זה, אז זו תהיה הבחירה שלו. ויהיה לו את החופש לבחור בה, לא בגלל שהסתרתי ממנו משהו. אבל לא נראה לי שזה יקרה כי רועי יודע ומבין שכמו ששר באלו במחזמר ספר הג'ונגל, "ואם חיה טורפת זה מפני שהיא חייבת כי היא רעבה..."
אני חושב שחשוב לדבר עם הילדים על מקור המזון כדי שיפתחו חוש ביקורתי לגבי מה שהם מכניסים לפה. בחברה שלנו יש כל כך הרבה זבל זמין, כדאי קצת להבין מה אנחנו אוכלים ומאיפה זה מגיע.
אני מניח שעוד מוקדם מדי לביקור בחדר האחורי של הקצב, אבל במידת האפשר אני מעדיף לספק לו את כל המידע שהוא מוכן ורוצה לקבל.
אגב, למחרת כששאלתי אותו אם הוא רוצה עוף לארוחת ערב, הוא אמר לי "כן! אני רוצה תרנגולת! 9 חתיכות, אבל דקות..." (לא פראייר הילד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה