יום שבת, 7 ביוני 2014

איתי בן שנה

הכותרת של הבלוג הזה היא: "מתחזק. תזונה, אימונים ואורח חיים".
פעם כתבתי הרבה על אימונים. בתקופה האחרונה אני כותב הרבה על תזונה. 
הפוסט הזה עוסק באחרון - אורח חיים.

מאז שנכנסתי לפליאו, אני מנסה לחיות אורח חיים בריא יותר. מה זה אומר?
לישון יותר שעות בלילה.
לראות פחות טלויזיה.
לעבוד פחות שעות.
לבלות יותר זמן עם המשפחה.
לאכול בריא.
להתאמן בצורה אפקטיבית: מעט אימונים, אבל כאלה שנותנים ערך (בניגוד לאימונים שמבזבזים הרבה זמן, מחלישים את הגוף וגורמים לפציעות)

אז את סוגיית התזונה אני מיישם בהצלחה כבר 8 חודשים, ובקרוב אעשה גם בדיקות דם לוודא שאני בכיוון הנכון.
לגבי האימונים, אני לא עושה מספיק, אבל אין לי ספק, מהתבוננות בשינויים שחלו בגוף שלי, ומהשיפור בביצועים שלי, שאני עושה את האימונים הנכונים.
אני בהחלט מנסה שלא לעבוד יותר מהמינימום הנדרש. בשנה האחרונה בהצלחה רבה.
הצפיה בטלויזיה שלי היא עונתית - לפי הסדרות אחריהן אני עוקב (משחקי הכס, המפץ הגדול, משפחה מודרנית, ועכשיו גם 24), ובקרוב המונדיאל, אבל משתדל להתרחק משטויות כמו ריאליטי, שעשועונים וחדשות כמו מאש...
ויש גם את העניין הזה של השינה...

לפני שנה איתי נכנס לחיינו.
יש הרבה קלישאות על ילד שני. חלקן תופסות לגבינו, כמו זו שאחד ועוד אחד זה הרבה יותר מ 2.
ויש את הקלישאה האחרת, שהילד השני הוא ילד צף, ילד זורם. כשתשומת הלב ברובה מופנית לבכור, השני זורם עם תשומת הלב הפחותה, והוא יותר נוח. אז זהו, שלא.
איתי, God knows i love him, כאילו שמע את התיאוריה הזו, והחליט להפריך אותה.
במקום לזרום עם העולם, הוא דורש את תשומת הלב המגיעה לו. כאילו אומר "אני פה, ולא אתפשר על פחות ממה שאחי קיבל".
הוא לא מהילדים שפשוט מניחים אותו בלול או מול מובייל ומשעשעים את עצמם. הוא פשוט זוחל אלינו ודורש שנרים אותו.
בשנה האחרונה, הוא היה חולה מספר ימים לפחות כפול מרועי בכל 3.5 שנותיו.
ההרדמות היו לוקחות המון זמן. בשבועיים הראשונים היה ישן רק בעגלה, ואז כשהעברנו אותו לעריסה היה נרדם רק עלינו. בניגוד להמלצות הרדמנו אותו על הבטן כי היה נדמה שכך הוא ישן יותר טוב, אבל אחרי כמה חודשים הוא התחיל להתהפך ולא ידע לישון על הגב.
עד גיל 9 חודשים היה מתעורר לשעתיים באמצע הלילה, ורק אח"כ חוזר לישון.
מאז שנעמה הפסיקה להניק עברנו לתורנות "לילה היא, לילה אני". ובלילות קשים במיוחד, שנינו התגייסנו למשימה.
אני זוכר את הבקרים שלא היו בתורנות שלי. בפעמים הבודדות שלא הייתי מתעורר מהבכי שלו, הייתי יוצא מהחדר, בשקט בשקט ומחפש ראיות בשביל להבין מה קרה בלילה. האם הוא שתה את הבקבוק שהכנו מראש בשומר החום? האם הדלת של חדר הילדים באותו מצב שהשארתי אותה? האם הוא חי?

חוסר שינה כרוני, הוא לדעתי הגורם מספר 1 לפגיעה באורח החיים. לא רק שאתה עייף, חלש ולא חד, בעיקר אין לך סבלנות לאף אחד. כולם עצבנו אותי, כל הזמן.
אני בקלות יכול להבין איך הורים נשברים ומפרקים את החבילה אחרי הילד השני. קל מאד להוציא את התסכול על מי שנמצא שם - בן/בת הזוג. למזלי אנחנו לקחנו את זה לכיוון השני. היינו מאוחדים. לא הוצאנו את התסכולים אחד על השניה. שנינו נגד העולם, שלא יכול להבין מה אנחנו עוברים.
אז אחרי לילה כזה של סבל משותף, נעמה דרשה שנפנה ליעוץ שינה. הסכמתי, ואז גיליתי שמדובר ב 3000 ש"ח, בשביל פגישה אחת וליווי טלפוני במשך חודשיים, שבסופם הילד אמור לישון לילה שלם. NO WAY. השגתי הארכה. שכנעתי את נעמה לתת לי חודש לנסות לפצח את העניין הזה בעצמי.
נכנסתי לאתר של היועצת והתחלתי לחפור במאמרים והטיפים כמו שאני יודע. היו 2 דברים מרכזיים: ללמד את הילד להרדם לבד במיטה, ולהמנע מהאכלה באמצע הלילה.
תוך שבוע של סדרת חינוך, היילד ישן לילה שלם, וגם אנחנו (אם אפשר לקרוא להשכמה ב 5:00 לילה שלם).
ואז התחילה לה תקופה קסומה, שבה איתי היה מתעורר רק למוצץ פעמים בודדות, ומאוחר יותר גם למד למצוא את המוצץ בעצמו. היו לילות קסומים של 10 ולעיתים רחוקות אפילו 11 שעות שינה.
בערב שבועות חגגנו לו שנה. ובאותו לילה הוא פינק אותנו בהתעוררות עם חום והקאה. מאז הוא כבר שבוע משלשל.הוא גם חזר להתעורר בלילה.
עד מתי יוני 13?

מצד שני, השעה 21:15, שני הילדים ישנים במיטה, כל הכביסה תלויה, הכלים נקיים והמטבח מסודר, אני יושב וכותב את הפוסט הזה עם כוס יין בזמן שהתבשיל הזה*** מחכה לי על האש.



כנראה שבכל זאת אנחנו עושים משהו נכון.

*** מי שחייב לדעת זה בצל, כרובית, ברוקולי ופטריות מאודים 10 דקות בשמן קוקוס ואז עוד חצי שעה מרתיחה בחלב קוקוס עם 3 כפיות קארי ירוק, מעט קארי צהוב ומלח, חצי כוס יין וגבעול למון גראס.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה