לפני שנתיים ביום ההולדת שלי יצאתי לריצת שטח בבן שמן ואחרי 7 דקות כבר דידיתי חזרה לרכב עם קרסול נקוע.
בזמן שחיכיתי שהחברים יחזרו מהריצה עקצה אותי צרעה...
בשנה שעברה, ביום ההולדת שלי חל מירוץ גלעד. מירוץ שטח בשדות רעננה - מתכון מנצח לנקע, וכבר בכניסה לשטח אחרי ק"מ אחד סובבתי את רגל ימין ושוב נקע. זה שהמשכתי לרוץ עליו עד סוף המירוץ בטח לא תרם.
הייתם מצפים שאלמד את הלקח ולא אתאמן ביום ההולדת.
ובכן, השנה - תכנית האימונים הראשונה בשנת האיירונמן החלה ביום ההולדת שלי - יום ראשון. אי אפשר שלא להגיע לאימון הפתיחה של התכנית.
והפעם, לא אימון אחד, אלא שלושה.
ריצה לפתיחת השבוע, אחריה שחיה בים ובערב פילאטיס.
הריצה עברה ללא תקלות - מזל שהיתה על כביש.
במהלך השחיה, שאת רובה עשיתי לבד, קיוויתי שלא ידרוס אותי איזה אופנוע ים סורר בחופי המרינה. ובכל זאת הצלחתי לצלוח את ה 40 דקות האלה בלי פציעות.
ומה נשאר? פילאטיס. לכאורה אימון סטטי ללא פוטנציאל פציעות. לא כך חשב מי שהמציא את ה jumping board.
מדובר על לוח שמתחבר למיטת הפילאטיס ועליו מתרגלים... קפיצות בלט! אכן...
גם את זה הצלחתי לצלוח בלי פציעות.
אפשר להכריז בבטחה - נשבר הנאחס!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה