כך זעקו כותרות העיתון אצל שלום חנוך, וגם אצלי העתיד נראה לא פחות מזהיר.
הזכות המולדת שלי כפולני, היא לייצר בעיות ואז להתלונן עליהן. יש שיאמרו שאני נמצא בעסק הזה רק על מנת להתבכיין. אם כך הפוסט יעסוק בחודש דצמבר שהחל זה עתה, ויזכה לכינוי "דצמבר המר".
החודש התחיל במסורת חדשה של ריצה חודשית בבן שמן.
למרות שבעבר היחסים שלי עם ריצות שטח היו פושרים, חשתי התרגשות לקראת הריצה הממשמשת ובאה ואפילו התחדשתי בנעלי שטח חדשות.
אחרי 2 מירוצים מהירים מאד, ולמרות העומס הגדול על הרגליים שלי בעקבות מירוץ אייל, התייצבתי באומץ (או שמא טיפשות) בקבוצה 3, שפרט אלי ולאלעד המאמן, כללה עוד 4 רצים (מיותר לציין שכולם כולל אלעד מהירים ממני בהרבה).
במהלך הריצה, ניצלתי את 3 התאים במוח שלי שלא עסקו בתיקון ראיה מטושטשת ונסיון הורדת דופק, על מנת להפליג במחוזות הדמיון ולדמות את עצמי לצ'יטה הרודפת אחרי איילות בסוואנה האפריקאית. הבדל קטן ביני לבין הצ'יטה - האיילות לא נוטות להסתובב לאסוף אותה כשהיא שופכת לאגר בעליות.
אחרי הריצה ניגשתי לחנן לסשן מזוכיסטי משהו, לנסות להציל משהו מהרגלים שלי לפני המחנה הממשמש ובא בשבוע הבא.
מה זאת אומרת מזוכיסטי? תראו לי עוד מטופל שמזכיר למטפל בסוף הטיפול שהוא שכח לגהץ את ה ITB של שמאל. כשאתם שומעים גיהוץ ITB, אתם בטח חושבים שהוא הניח לי מגהץ על הירך. ובכן, זה כנראה היה פחות כואב...
כמובן שבשבת לא ויתרתי על 30 דקות ריצה אחרי 3 שעות הרכיבה, אבל היום בבוקר הריצה הומרה בשעה שחיית ים בקור סרטנים עם עינב, צ'יפופו וכיסף האמיצים. תענוג.
ומה צפוי במחנה שאלתם?
ביום חמישי 4 שעות רכיבה אחריהן שעה שחיה ולקינוח שעה וחצי ריצה. בשישי בבוקר רכיבת טיפוס בגלבוע, ולאחריה חצי מרתון בית שאן (כנראה שהשנה לא אסגור חשבון עם המסלול, והשיא האישי יאלץ לחכות לשנה הבאה). אחה"צ שחיה וריצה.
בשבת לקינוח 5 שעות רכיבה לכיוון הכנרת. כיפ-כיף.
מבט חטוף על תכנית האימונים להמשך החודש חושף 12 שעות אימונים שבועיות. וזה רק לפני חצי איש ברזל. אני לא רוצה אפילו לדמיין מה מחכה לי במאי.
ובינתיים, עד לטריינר מחר, מנוחה מתודית.
הזכות המולדת שלי כפולני, היא לייצר בעיות ואז להתלונן עליהן. יש שיאמרו שאני נמצא בעסק הזה רק על מנת להתבכיין. אם כך הפוסט יעסוק בחודש דצמבר שהחל זה עתה, ויזכה לכינוי "דצמבר המר".
החודש התחיל במסורת חדשה של ריצה חודשית בבן שמן.
למרות שבעבר היחסים שלי עם ריצות שטח היו פושרים, חשתי התרגשות לקראת הריצה הממשמשת ובאה ואפילו התחדשתי בנעלי שטח חדשות.
אחרי 2 מירוצים מהירים מאד, ולמרות העומס הגדול על הרגליים שלי בעקבות מירוץ אייל, התייצבתי באומץ (או שמא טיפשות) בקבוצה 3, שפרט אלי ולאלעד המאמן, כללה עוד 4 רצים (מיותר לציין שכולם כולל אלעד מהירים ממני בהרבה).
במהלך הריצה, ניצלתי את 3 התאים במוח שלי שלא עסקו בתיקון ראיה מטושטשת ונסיון הורדת דופק, על מנת להפליג במחוזות הדמיון ולדמות את עצמי לצ'יטה הרודפת אחרי איילות בסוואנה האפריקאית. הבדל קטן ביני לבין הצ'יטה - האיילות לא נוטות להסתובב לאסוף אותה כשהיא שופכת לאגר בעליות.
אחרי הריצה ניגשתי לחנן לסשן מזוכיסטי משהו, לנסות להציל משהו מהרגלים שלי לפני המחנה הממשמש ובא בשבוע הבא.
מה זאת אומרת מזוכיסטי? תראו לי עוד מטופל שמזכיר למטפל בסוף הטיפול שהוא שכח לגהץ את ה ITB של שמאל. כשאתם שומעים גיהוץ ITB, אתם בטח חושבים שהוא הניח לי מגהץ על הירך. ובכן, זה כנראה היה פחות כואב...
כמובן שבשבת לא ויתרתי על 30 דקות ריצה אחרי 3 שעות הרכיבה, אבל היום בבוקר הריצה הומרה בשעה שחיית ים בקור סרטנים עם עינב, צ'יפופו וכיסף האמיצים. תענוג.
ומה צפוי במחנה שאלתם?
ביום חמישי 4 שעות רכיבה אחריהן שעה שחיה ולקינוח שעה וחצי ריצה. בשישי בבוקר רכיבת טיפוס בגלבוע, ולאחריה חצי מרתון בית שאן (כנראה שהשנה לא אסגור חשבון עם המסלול, והשיא האישי יאלץ לחכות לשנה הבאה). אחה"צ שחיה וריצה.
בשבת לקינוח 5 שעות רכיבה לכיוון הכנרת. כיפ-כיף.
מבט חטוף על תכנית האימונים להמשך החודש חושף 12 שעות אימונים שבועיות. וזה רק לפני חצי איש ברזל. אני לא רוצה אפילו לדמיין מה מחכה לי במאי.
ובינתיים, עד לטריינר מחר, מנוחה מתודית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה