דמיינו לעצמכם אוויר הרים צלול כיין, בטן גב בכיסא נוח על שפת הבריכה, ארוחות עשירות ובעיקר שקט ושלווה. הסיבה שאתם צריכים לדמיין את כל זה היא שבמציאות הבן שלכם כבר חצי שעה בוכה בחדר האוכל "אני רוצה את האוכל הצהוב!!!!"
קבלו 4 רשמים מנופש אוגוסט משפחתי במלון אי שם באיזור ירושלים.
1. חינוך קולינרי - למרות שהילדים שלי אכלו בעיקר זבל בחדר אוכל, אני מניח שאני יכול להתנחם בעובדה שהילד הגיע לגיל 3 ועוד לא יודע שלאוכל הצהוב הזה קוראים קורנפלקס. כנראה שבכל זאת עשינו משהו נכון. מצד שני, עם ההתמכרות שלו לטחינה אנחנו די פיפטי-פיפטי בסיכון לסלמונלה.
2. אם כבר מדברים על סלמונלה - או אי-קולי או <השלם עם חיידק אחר שהיום בכותרות>, בריכות בתי מלון ידועות כעשירות במזהמים טבעיים, ובמלון שלנו היתה אטרקציה מיוחדת בדמות מזרקות עם מגלשה לתוך בריכת פיפי-קקי שאני בספק רב אם מישהו טרח לצייד אותה באיזה חומר חיטוי, ובאמת רועי ש"סיים מסלול" במגלשה הזו, הצליח לחזור הביתה מהנופש עם אחלה וירוס שלשולים והקאות.
3. "חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאד" - אז היה כבד מאד? ומה עכשיו? כשהשיר נכתב בשנת 88 אם הטמפרטורה היתה עולה על 30 מעלות היו קוראים לזה שרב. היום, כשיש יום במישור החוף עם פחות מ 30 מעלות אומרים שקריר לעונה. להסתובב בחוץ באוגוסט זה גיהנום. אני מוריד את הכובע בפני אמא שלי ששרדה שתי לידות בסוף אוגוסט (למרות שזה היה לפני 36 שנה), ובין הברירה לנפוש בכבשן האילתי, לבין הלחות הטבריאנית, איזור ירושלים מספק אתנחתא מרעננת. היה פשוט חם ונעים.
4. החיים שלי תותים - בשנים האחרונות, לאט לאט בניתי לי אורח חיים שלא מתפשר על איכות. אני ישן על מזרון של כמה אלפי שקלים, והוא שווה כל שקל. אני לא זוכר מלון אחד שישנתי בו (פרט אולי למלונות בוטיק) עם מזרון טוב יותר מזה שיש לי בבית, ועל המזרון במלון הזה ישנתי רע... חוץ משנ"צ אחד שהיה לגמרי במקום. (לא לנצל את זה ששני הילדים נרדמו זה פשוט פשע...)
אני מכין לעצמי את האפרסטו-שוט-שמנת שאף בריסטה באף בית קפה לא יצליח להתעלות עליו.
החביתת 4 ביצים עם גאודה ובצל שלי תנצח כל חביתה של שמן קנולה שעומדים בשבילה רבע שעה בתור בבוקר... כל המאפיה בחדר אוכל, קינוחים פרווה ועוד מנות תעשייתיות ממש לא מדברות אלי. כל הדברים שהתרגלתי לצרוך ביום יום בבית מתעלים על כל מה שיש למלון להציע.
תכלס, ביום יום החיים שלי הרבה יותר טובים מבית מלון.
משהו שכדאי לזכור, עד אוגוסט הבא...
קבלו 4 רשמים מנופש אוגוסט משפחתי במלון אי שם באיזור ירושלים.
1. חינוך קולינרי - למרות שהילדים שלי אכלו בעיקר זבל בחדר אוכל, אני מניח שאני יכול להתנחם בעובדה שהילד הגיע לגיל 3 ועוד לא יודע שלאוכל הצהוב הזה קוראים קורנפלקס. כנראה שבכל זאת עשינו משהו נכון. מצד שני, עם ההתמכרות שלו לטחינה אנחנו די פיפטי-פיפטי בסיכון לסלמונלה.
2. אם כבר מדברים על סלמונלה - או אי-קולי או <השלם עם חיידק אחר שהיום בכותרות>, בריכות בתי מלון ידועות כעשירות במזהמים טבעיים, ובמלון שלנו היתה אטרקציה מיוחדת בדמות מזרקות עם מגלשה לתוך בריכת פיפי-קקי שאני בספק רב אם מישהו טרח לצייד אותה באיזה חומר חיטוי, ובאמת רועי ש"סיים מסלול" במגלשה הזו, הצליח לחזור הביתה מהנופש עם אחלה וירוס שלשולים והקאות.
3. "חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאד" - אז היה כבד מאד? ומה עכשיו? כשהשיר נכתב בשנת 88 אם הטמפרטורה היתה עולה על 30 מעלות היו קוראים לזה שרב. היום, כשיש יום במישור החוף עם פחות מ 30 מעלות אומרים שקריר לעונה. להסתובב בחוץ באוגוסט זה גיהנום. אני מוריד את הכובע בפני אמא שלי ששרדה שתי לידות בסוף אוגוסט (למרות שזה היה לפני 36 שנה), ובין הברירה לנפוש בכבשן האילתי, לבין הלחות הטבריאנית, איזור ירושלים מספק אתנחתא מרעננת. היה פשוט חם ונעים.
4. החיים שלי תותים - בשנים האחרונות, לאט לאט בניתי לי אורח חיים שלא מתפשר על איכות. אני ישן על מזרון של כמה אלפי שקלים, והוא שווה כל שקל. אני לא זוכר מלון אחד שישנתי בו (פרט אולי למלונות בוטיק) עם מזרון טוב יותר מזה שיש לי בבית, ועל המזרון במלון הזה ישנתי רע... חוץ משנ"צ אחד שהיה לגמרי במקום. (לא לנצל את זה ששני הילדים נרדמו זה פשוט פשע...)
אני מכין לעצמי את האפרסטו-שוט-שמנת שאף בריסטה באף בית קפה לא יצליח להתעלות עליו.
החביתת 4 ביצים עם גאודה ובצל שלי תנצח כל חביתה של שמן קנולה שעומדים בשבילה רבע שעה בתור בבוקר... כל המאפיה בחדר אוכל, קינוחים פרווה ועוד מנות תעשייתיות ממש לא מדברות אלי. כל הדברים שהתרגלתי לצרוך ביום יום בבית מתעלים על כל מה שיש למלון להציע.
תכלס, ביום יום החיים שלי הרבה יותר טובים מבית מלון.
משהו שכדאי לזכור, עד אוגוסט הבא...