לפני 4 חודשים התחלתי לעבוד בעיר מגורי רעננה.
היה לי ברור שהסטיה הקטנה בדרך הביתה ממקום עבודתי הקודם בעזריאלי למועדון שלנו השוכן באיזור התעשיה של בני ברק תהפוך לוואחד סיבוב.
וגם היה לי ברור שהסיכוי שאגיע לאימון קבוצה באמצע השבוע או בשישי צהרים שואף לאפס.
החלק הראשון של הפתרון לבעיה הזו בא בצורת חזרה לקבוצת הריצה של מני בהרצליה, אך הכרתי את הסטורית הפציעות שלי ורציתי להמשיך ולהתחזק, ולא התחשק לי להתחיל להתאמן במועדון חדש. גם לא חשבתי שאימוני קבוצה של פעם בשבוע יתנו את המענה הממוקד לצורך שלי.
החלטתי להתחיל להתאמן עם מאמן אישי, במועדון שלנו - אימון אחד בשבוע אחד על אחד + אימון השלמה בחדר כושר המינימליסטי אך מספק שיש לי בעבודה.
אין ספק - זה עסק יקר, אבל זה היה לי מספיק חשוב בסדר העדיפויות.
התחלתי לעבוד עם גיל ליאור, שמאמן אצלנו במועדון.
פרטתי בפני גיל את הסטורית הפציעות שלי, וחוסר האיזון שלי. יש לי נטיה חזקה מאד להפצע בצד שמאל. רשימת הפציעות בעשור לא מותירה מקום לספק. זה צד חלש יותר אצלי. הוא מעולם לא קיבל את תשומת הלב הראויה לו והוא הראשון להפגע.
המטרה הראשונית שהגדרתי לגיל היתה מוביליטי, טווחי תנועה ועבודת כוח. המטרה היתה ברורה. הייתי צריך מבנה תומך לאימוני הריצה שלי.
אחד הדברים שאני אוהב בגישה של גיל, היא ההדרגתיות והיסודיות. אנחנו עובדים כבר 4 חודשים, כמעט כל שבוע, ולאורך כל התקופה הזו גיל מקפיד על התקדמות הדרגתית, לא מזניח טכניקה לטובת עוד משקל.
מהתחלה ולאורך כל התקופה גיל מקפיד על עבודה א-סימטרית למניעת פציעות, עבודה בטווחי תנועה מלאים (שלא האמנתי שאני יכול להגיע אליהם - לא תאמינו כמה הכתפיים שלי נפתחו ב Push Press) ובונוס - לראשונה מאז אותו פלנטר פשיאטיס ארור לפני 3.5 שנים - הצלחתי להתאמן יחף.
בחודש האחרון זנחתי את אימוני הריצה בגלל אילוצי לו"ז, ונכנסה גם קצת עבודה אירובית.
האימון הבא לא ממש מייצג את העבודה שאנחנו עושים בדרך כלל, אבל הוא היחיד שיש לי איזשהו תיעוד ממנו
הסט המצולם (שלא צולם עד סופו כי לגיל נגמר המקום - כן אני גם חוזר את כל הדרך עם המזחלת...), בוצע על ידי 4 פעמים. לא לפני שביצעתי עוד 4 סטים שכללו משיכה של המזחלת בחבל, ולקינוח היו גם רביעיית סטים עם קטלבלס. יופי של בילוי למוצ"ש.
האימון הזה כאמור היה אימון חריג בנוף האימונים שלנו שבדרך כלל יש בהם הרבה עבודת בסיס.
מצד אחד בתקופה הזו לא כבשתי שיאים חדשים (בסקוואט, דדליפט, ותרגילים נוספים), פשוט כי זה לא הפוקוס. מצד שני אני בטוח שבכל אחד מהם השיא שלי היום נמצא לפחות 20% מעל מה שהוא היה לפני שהתחלנו לעבוד.
רק לפני מספר ימים ביצעתי EMOM של 10 דקות, בכל דקה עגולה 3 סקוואטים עם 55 ק"ג, ובקלות גם יכלתי להמשיך לעוד כמה סטים (אבל לגיל היו תכניות אחרות).
לסיכום, אם מתאפשר כלכלית, אימון אישי הוא בהחלט פתרון נהדר למי שזמן האימונים השבועי שלו קצוב, וכמו כן צריך לעבוד על חולשות ספציפיות.
ולגבי גיל - מקצוען אמיתי.
היה לי ברור שהסטיה הקטנה בדרך הביתה ממקום עבודתי הקודם בעזריאלי למועדון שלנו השוכן באיזור התעשיה של בני ברק תהפוך לוואחד סיבוב.
וגם היה לי ברור שהסיכוי שאגיע לאימון קבוצה באמצע השבוע או בשישי צהרים שואף לאפס.
החלק הראשון של הפתרון לבעיה הזו בא בצורת חזרה לקבוצת הריצה של מני בהרצליה, אך הכרתי את הסטורית הפציעות שלי ורציתי להמשיך ולהתחזק, ולא התחשק לי להתחיל להתאמן במועדון חדש. גם לא חשבתי שאימוני קבוצה של פעם בשבוע יתנו את המענה הממוקד לצורך שלי.
החלטתי להתחיל להתאמן עם מאמן אישי, במועדון שלנו - אימון אחד בשבוע אחד על אחד + אימון השלמה בחדר כושר המינימליסטי אך מספק שיש לי בעבודה.
אין ספק - זה עסק יקר, אבל זה היה לי מספיק חשוב בסדר העדיפויות.
התחלתי לעבוד עם גיל ליאור, שמאמן אצלנו במועדון.
פרטתי בפני גיל את הסטורית הפציעות שלי, וחוסר האיזון שלי. יש לי נטיה חזקה מאד להפצע בצד שמאל. רשימת הפציעות בעשור לא מותירה מקום לספק. זה צד חלש יותר אצלי. הוא מעולם לא קיבל את תשומת הלב הראויה לו והוא הראשון להפגע.
המטרה הראשונית שהגדרתי לגיל היתה מוביליטי, טווחי תנועה ועבודת כוח. המטרה היתה ברורה. הייתי צריך מבנה תומך לאימוני הריצה שלי.
אחד הדברים שאני אוהב בגישה של גיל, היא ההדרגתיות והיסודיות. אנחנו עובדים כבר 4 חודשים, כמעט כל שבוע, ולאורך כל התקופה הזו גיל מקפיד על התקדמות הדרגתית, לא מזניח טכניקה לטובת עוד משקל.
בחודש האחרון זנחתי את אימוני הריצה בגלל אילוצי לו"ז, ונכנסה גם קצת עבודה אירובית.
האימון הבא לא ממש מייצג את העבודה שאנחנו עושים בדרך כלל, אבל הוא היחיד שיש לי איזשהו תיעוד ממנו
הסט המצולם (שלא צולם עד סופו כי לגיל נגמר המקום - כן אני גם חוזר את כל הדרך עם המזחלת...), בוצע על ידי 4 פעמים. לא לפני שביצעתי עוד 4 סטים שכללו משיכה של המזחלת בחבל, ולקינוח היו גם רביעיית סטים עם קטלבלס. יופי של בילוי למוצ"ש.
האימון הזה כאמור היה אימון חריג בנוף האימונים שלנו שבדרך כלל יש בהם הרבה עבודת בסיס.
מצד אחד בתקופה הזו לא כבשתי שיאים חדשים (בסקוואט, דדליפט, ותרגילים נוספים), פשוט כי זה לא הפוקוס. מצד שני אני בטוח שבכל אחד מהם השיא שלי היום נמצא לפחות 20% מעל מה שהוא היה לפני שהתחלנו לעבוד.
רק לפני מספר ימים ביצעתי EMOM של 10 דקות, בכל דקה עגולה 3 סקוואטים עם 55 ק"ג, ובקלות גם יכלתי להמשיך לעוד כמה סטים (אבל לגיל היו תכניות אחרות).
לסיכום, אם מתאפשר כלכלית, אימון אישי הוא בהחלט פתרון נהדר למי שזמן האימונים השבועי שלו קצוב, וכמו כן צריך לעבוד על חולשות ספציפיות.
ולגבי גיל - מקצוען אמיתי.
